לאבא שלא מכיר אותי: סליחה, עכשיו מכל הלב
גם אם הבנתי שלא עזבת בגללי, אלא מפני שלא אהבת את אמא שלי, שלא היתה מוכנה לחלוק אוצר עם שותף שאינו אוהב - במשך שנים רבות לקחתי את האשמה עליי. וזה עשה לי לא טוב. לכן כעסתי עליך. זאת ההזדמנות לומר לך שאני מצטערת
לפני כשנתיים התפרסם כאן מכתב שנכתב לך. מכתב המתאר אותי סולחת לך על שאינך מכיר אותי כלל. תגובה אחת שנכתבה למכתב ההוא לא הצליחה לצאת מראשי עד היום. תגובה שקבעה שעליי להתבייש, מפני שאני מתארת סליחה שלא קיימת, כיוון שהמכתב ההוא מתאר כעס רב ואכזבה.
רק השנה אני מסוגלת למצוא נימה של אמת בדבריה. אני מוצאת שפשוט יותר לסלוח למי שאינו נמצא עוד בקרבת יומך, לזה שביקשת ממנו ללכת, מפני שההתמודדות עם ההימצאות שלו בעולמך דרשה יותר מדי. הרבה יותר קשה לסלוח ולהישאר, לנסות לגשר על פער הדעות, התחושות והרגש.
ואכן, הכעס הוא שהנחה אצבעותיי במכתב ההוא, אלה שתיקתקו מילים שהגיעו ממקום של עצבות.
רבות הן הפעמים בהן רציתי שתהיה שם, תביט בי. תתגאה. הפעמים שרציתי לספר לך מה למדתי, לשתף אותך במחשבותיי, בגעגועיי, בכוכבי החלומות שלי.
היום הרגש השולט אצלי הוא תחושת הפספוס, ההחמצה, של שני אנשים שמה שמחבר ביניהם הוא סוג דם זהה, ומעבר לכך – לא כלום.
היה עליי לפספס מספר של החמצות בדרך ממנה בחרתי לעקור אותך כדי להבין שזה חבל.
אני שבה אל נקודת הזמן ממנה אני עדיין מסוגלת לזכור את פניך ומוצאת את עצמי שוב מבקשת ממך שתביט, שתתרגש מן הצחוק שלי, שתוקסם מרזי הפרטים שאני מגלה יום יום. מבקשת שהצורך לחבקני יתעורר בך, ידגדג בך, שננהל שיחה ארוכה אודות המשמעות.
יושב מולי ולא זוכר בכלל מהם הדברים שאני אוהבת
ואתה קפוא. יושב מולי ולא זוכר בכלל מהם הדברים שאני אוהבת, לא יודע מיהם האנשים שבחרתי בחברתם. לא יודע שאינני מגלה לאיש על השקט הזה.
בנקודת הזמן ההיא ביקשתי שתלך. אני מצטערת. מילותיך ניפצו את בועת ההגנה שלי, גרמו לכל חוזקי להתרופף. גם אם הבנתי שלא עזבת בגללי, אלא מפני שלא אהבת את אשת חיי, אמי, שלא היתה מוכנה לחלוק אוצר עם שותף שאינו אוהב - במשך שנים רבות לקחתי את האשמה עליי. וזה עשה לי לא טוב.
אני יודעת שגם אם ההחלטה של אמא אז לדרוש ממך ללכת מעציבה אותי היום, היא היתה בוחרת בה שוב, כדי להגן עליי ולתת לי את כל שנתנה כדי שאתגבש לאדם שאני היום. אצור אדם המתעקש להתמודד.
כאב לי. נפצעתי. ולקח לי זמן רב להחלים
פרויקט סליחות:
מכים על חטא - צרור מכתבים גלויים
גולשי ynet
בת שהוציאה את אביה המתנכר מעולמה. גבר שזילזל כל השנים באשתו האוהבת. המאהבת שמקיימת כבר 20 שנה קשר עם בעל של אחרת. צעירה בולמית בהריון, הפוגעת בעובר שבבטנה. אב מוכה הלם קרב, שמתפרץ על בנו בזעם. נהג שנרדם על ההגה וגרם למות חברו. דברים קשים, שחלקם גם כתבי אישום כלפי הזולת.
רציתי לצעוק לך בנקודת הזמן ההיא שזה לא חשוב מה היה, שאני סולחת, מפני שאני מבינה שלא התכוונת. שאיש לא מתכנן את פחדיו. שגם אני עזבתי פעמים אחדות מפני שהמחוייבות הלחיצה אותי, דחקה אותי לפינות לחות בהן הזעתי, בהן לא ידעתי היכן פתח היציאה. שעד היום אני סובלת במקומות סגורים.
אבל לא יכולתי. כאב לי. נפצעתי. ולקח לי זמן רב להחלים.
השנה, רציתי לפגוש אותך. לדפוק בדלת ביתך, ולהביט בך מחדש כשתפתח אותה בשבילי. רק לאחל לך גמר חתימה טובה. ללחוץ את ידך, ולומר לך שסלחתי. על כל החוסר, על כל הרגעים שלא לקחת חלק בהם, על אלה שלך שפיספסתי אני. שאני כאן עכשיו מתעקשת לסלוח.
אני כבר לא ילדה אמנם, קרובה יותר להיות אשה שאינך מכיר. אשה שאיננה מתביישת יותר לתאר סליחה קיימת, איננה מתביישת עוד להיות בתך.
זמן רב יידרש משנינו כדי להשלים את החמצות השנים. ואולי נבחר לספר רק את אלה שבזכותן התרחש יופי אחר, זה שנולד מפרידה זו או אחרת. אולי נעדיף שלא לגעת בהן כלל. נאפשר לשקט השונה שיעמוד ביננו לנוח.
לא אבקש ממך שיחות אודות המשמעות. היא תוצר של הבחירות שלנו, למה אנחנו בוחרים לייחס אותה, במי אנחנו בוחרים להביט.
אז אני נושמת אומץ, ומתקשרת.
ואתה לא עונה.
אני משאירה לך שתי הודעות שתחזור אליי בבקשה, לפני יום כיפור... ומנסה שוב. והקול שלה מן העבר השני עונה לי, מבקש ממני שלא אתקשר שוב, מפני שכבר עשיתי די, מפני שמספיק גרמתי לך לאבד מן הנפש.
אני חוששת לשלומך, זה שאין לי דרך לברר מה איתו. מה איתך.
רק נותר לי לאחל לך מכאן, מהפינה שלי, החלמה. בריאות טובה ואושר.
וגמר של חתימה טובה, אבא.
טל
האימייל של טל
לפנייה לכתב/ת 
בעיקר תחושת החמצה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
