אל מי אנחנו מתפללים?

"האדם הוא חיה תמימה הזקוקה לאמונה" (ברטרנד ראסל, פילוסוף, מתמטיקאי ולוגיקן).

בגן הילדים לימדה אותנו הגננת כמה מעובדות החיים הבסיסיות. אחת מהן גרסה, כי קיים אל במרומים, כזה המשגיח על כל צעד מצעדינו. השגחה פרטית. רוב מכַּריי עדיין נאמנים לרעיון זה ממש, ולא שינו את תפיסתם מאז עוצבה בין ארגז החול לארוחת עשר. האל, כך חונכנו, הוא עליון וחיצוני לאדם ולטבע (טרנסצנדנטי). הוא מביט ממעל, מנהל פנקסנות יעילה, "בוחן כליות ולב" ומחזיק בעוד כמה סגולות הדמיה רפואיות משוכללות. אלא שככל שהתקדמתי על ציר הזמן, נוכחתי לדעת שלמותג "אלוהים", יש ליין רחב מאוד של מוצרים ופנים.

"הבעיה בעולם הזה היא שהטיפשים בטוחים בעצמם וגאים כתרנגולים, בעוד שהנבונים מלאים ספקות" (אותו ראסל, זוכה פרס נובל לספרות)

באופן טבעי רוב בני האדם משתדלים שלא להרהר בעניינים שוליים שכאלו. מחיר שעת עבודה של מוח אנושי יקרה מפז, ולכן משתדלים רוב בני האדם לחסוך בהן במידת האפשר. חשוב להם לדעת מה קורה בבורסות העולם ובפריימריז של קדימה. אך האם ייתכן למשל שהאל הוא יש כוללני (אימננטי), כזה המהווה בעצמו את כלל הטבע ושכל אחד מאיתנו הוא חלק שלו? זה כבר מסובך. לכן רבים מהם נכנסים לבית הכנסת, משלשלים כמה שקלים לקופת הצדקה ומעיפים מבט זועף בזה שלא ביקש מהם סליחה גם השנה. אחר כך הם גועים בתפילת "חטאנו לפניך" על פי כל כללי הטקס הריטואלי, רק כדי לרצות את אותו "רואה חשבון" זעוף.

"רוב האנשים ימותו לפני שיחשבו. למען האמת, כך הם נוהגים" (שוב ראסל, הזוכה הראשון ב"פרס ירושלים").

כנראה שבכל זאת עניינים אלה לא נועדו עבורי. יותר מדי פלסף, חבל בכלל להתעסק בזה. מה לי ולשפינוזה? מה כבר הוא יכול להציע לנו מעבר לשיטה המובילה לאושר אינסופי? זה תחום הראוי לפלספנים חסרי תקנה. אז אני אמשיך במנהגי כמדי יום כיפור, ללכת לבית הכנסת ולהתפלל בכוונה עצומה שעמ' 380 במחזור "רינת ישראל" יגיע כמה שיותר מהר. חתימה טובה.