עולם ההשקעות לא יחזור להיות מה שהוא

"משבר של פעם ביובל, או פעם במאה", כך קרא נגיד הפדרל רזרב לשעבר, גרינשפאן למשבר הנוכחי בכלכלה, והתכוון להקבילו למשבר המפורסם של 1929.

תורת המחזורים - האם הכלכלה היא כוח טבע, או כוח מיסטי? 

מתחת לאמרה זו מסתתרת אמונתו של אלן גרינשפאן האמריקאי - כמו של מרבית הכלכלנים הליברלים - במשהו שנקרא "תורת המחזורים"- תורה כלכלית פטליסטית ומעט מיסטית, אותה הגה כלכלן אוסטרי בשם יוזף שומפטר, הטוענת כי הכלכלה (כמו האוקיאנוס) נעה בשלושה סוגי מחזורי גאות ושפל, גלים קצרים וחלשים (שנים בודדות), גלים בינוניים (כל כמה עשרות שנים) וגלי צונאמי הבאים אחת למאה. באמרה זו השתמש גרינשפאן כדי להרגיע. "זה העולם, זה טיבעו, וכמו שהגיע הגל, כך הוא יעבור".

לתורת המחזורים יש הסברים דחוקים ביותר להסביר מדוע זה כך, אך לכלכלנים זה לא מפריע. כמו כל היידעונים והחוזים לכיתותיהם, כלכלנים מתפרנסים למעשה ממכירת אופטימיות. ("תפזר את האבקה, תלחש את המנטרה, תשלשל את הכסף לכאן, והכול יהיה טוב") כך שתורת המחזורים לא רק שנותנת לכלכלה מימד של כוח טבע ולא מעשה ידי אדם, אלא שהיא משאירה להם את הזכות להיכשל בכל תחזית נתונה - "זה לא אני, זה הגל".

אולם לתורה זו יש גם צד שני- אם נקבל את הרעיון שגלים הם חוק טבע, אז למה רק בכלכלה? גם בתורות חברתיות אפשר בקלות לזהות גלים. בכל שלושים וחמש שנים לערך הן מתחלפות- מתורות הדוגלות באחריות אישית לתורות הדוגלות באחריות הדדית, ולהפך.

לפני שלושים וחמש שנים הובסה האידיאה הסוציאל-דמוקרטית, ששלושים וחמש שנים קודם לכן הביסה את התורה הקפיטליסטית הליברלית, ששלושים וחמש שנים קודם לכן הביסה את הסוציאליזם, וכל הלאה והלאה במורד הזמנים. כך, רק מתוך קבלה של אותו חוק המחזורים המיסטי אליו נצמדים כלכלני היום, נוכל גם להגיד באותו הביטחון כי העידן הקפיטליסטי הנוכחי כנראה שהגיע לסופו.

המשבר פוגע במילכוד הצמיחה

אולם, גם אם נזנח את המיסטיקה היידעונית הזו, עדיין נאלץ להסכים כי המשבר הנוכחי אינו סתם עוד משבר חולף, אלא שבר מהותי בשיטה הקפיטליסטית כולה. כדי להבין זאת אנו צריכים להבין את המלכוד הפנימי העמוק בו נמצאת השיטה - מלכוד הצמיחה.

מילכוד זה נובע מפרדוקס בתורה המציב משוואה פשוטה - השוק החופשי הוא מנוע הפועל נחרצות לשחוק רווחים, בעוד שהשקעה היא עניין המתבסס דווקא על עודפי רווחים. כך, ככול שהשוק פתוח יותר, כך תקטן בו כמות הכסף הפנוי להשקעות. הפרדוקס הזה נפתר בקפיטליזם בדרישה האגרסיבית לצמיחה מתמדת, שכן בשוק חופשי, רק צמיחה יכולה לייצר עודף הרווח המשמש את ההשקעות.

הדרישה הזו לצמיחה מתמדת דחפה במשך שלושים השנים האחרונות את העולם למציאת פיתרונות פלא, משהו שיעשה את העבודה באופן חד, מהיר ואלגנטי. הפתרון שנתקבל היה ההיי-טק, טריליונים הושקעו במה שכונה "הכלכלה החדשה", עד שב-2001 הבועה התנפצה, והיא קרסה, מוחקת איתה מיליוני חסכונות חיים. קריסת הבועה, לא רק שמחקה טריליונים של דולרים, אלא שבעקבותיה נחשפו כל שיטות החשבונאות היצירתית שיצרו צמיחה יש מאין, וגילויים אלו שינו את כללי הפיקוח על הבורסה.

אותו שינוי שחסם את כושר הבורסה לייצר בועה, היה אמור למתן גם את צמיחת הכלכלה, אולם מכיוון שמנגנוני הניפוח, אותם בנקי השקעות, לא נפגעו, הם לא השלימו עם גורלם, ובנחרצות ובנחישות הם סרקו כל שוק אפשרי למציאת הבועה הבאה, וכך הם איתרו את אותו שוק משכנתאות "הסאב פריים". כאן, מסיבות כאלו ואחרות, אפשר היה לייצר מניפולציה טובה, וזה מה שהם עשו. הופכים שוק זה למנוע הצמיחה הראשי לא רק של אמריקה, אלא של העולם המערבי כולו.

הבנקים להשקעות יהיו תלויים מעכשיו בממשלה