הבחירות בי-ם: הכוח החרדי מול הרוב החילוני
למרות שרק אחד מכל חמישה בעלי זכות הצבעה בירושלים הוא חרדי - הצליח מועמד החרדים להיבחר לראשות העיר ב-2003. האם בעוד חודש יצליח מאיר פרוש לגרוף קולות של חילונים, כמו שעשה אורי לופוליאנסקי, ולגבור על ניר ברקת
בדיוק חודש לפני הבחירות המוניציפאליות בעיר - סימן שאלה גדול מאפיל על ירושלים. העיר הענייה ביותר בארץ - שמיום ליום נעשית חרדית יותר, ערבית יותר וחילונית פחות - נמצאת במשבר זהות של ממש. מערכת הבחירות היא צומת דרכים חשוב ואבן דרך בעיר ההיסטורית, כאשר ראש העיר שייבחר בה צפוי להתמודד מול סוגיות הרות גורל, אשר יקבעו את עתידה של בירת ישראל.
שמות רבים עלו על הפרק, אבל רק ארבעה מתוכם נרשמו כמועמדים לראשות העיר ירושלים: איש העסקים ניר ברקת, ח"כ הרב מאיר פרוש, איש העסקים ארקדי גאידמק ומועמד "עלה ירוק", דן בירון. למי מהם הסיכוי הגדול ביותר לקבל את המפתחות לעיר הבירה ולאחת הערים החשובות והמסובכות בעולם? האם יש לחילונים סיכוי להעמיד ראש עיר מטעמם על אף שהזמן ושיעור הילודה משחקים לרעתם? מהו כוחו של האלקטורט הערבי? ניתוח של נתונים סטטיסטיים ודמוגרפיים, שהתקבלו ממכון ירושלים לחקר ישראל, מעלה כמה תוצאות מפתיעות.
2003 - מהפך חרדי
בבוקר 4 ביוני 2003, התעוררו תושבי העיר ירושלים למציאות חדשה: בפעם הראשונה בתולדותיה של העיר נבחר ראש עיר חרדי, אורי לופוליאנסקי, שזכה ב-53% תמיכה. עם 42% מקולות הבוחרים ובפער של 14 אלף קולות מהמועמד החרדי, נותר איש העסקים ניר ברקת, המועמד החילוני היחסית אנונימי דאז, במקום השני. הנתון המפתיע, הוא שבפעם הראשונה בה נבחר ראש עיר חרדי לירושלים, עמד יחסם של הציבור החרדי מתוך כלל בעלי זכות ההצבעה על פחות מ- 19%.כיצד קרה הדבר? בתור התחלה, שיעור ההצבעה אצל האוכלוסייה הערבית עמד על פחות מ-5%, מה שהגדיל משמעותית את כוחם היחסי של הקולות היהודיים. אך גם ללא ההתייחסות לקולות הערביים, עמד הכוח האלקטוראלי החרדי על כ-26% בלבד מכלל הקולות היהודיים, בעוד הסקטור הלא חרדי היה בעל שיעור של 74%. שיעור הצבעה נמוך יחסית במגזר החילוני-תורני (47%), מול שיעור הצבעה גבוה יותר אצל החרדים (64%) צמצם במידת מה את הפער, אך הסיבה המכרעת לניצחון החרדי היתה שונה.
המשתמע מתוצאות ההצבעה הסופיות, הוא ששליש מן המצביעים היהודים הלא חרדים העדיפו את אורי לופוליאנסקי על פני המועמד הסקטוריאלי שלהם: ניר ברקת. ביטוי לכך מתקבל מחלוקת חברי המועצה בעיר: 14 חרדים מול 17 לא חרדים. ובינתיים, עברו חלפו להן חמש שנים וחצי, ומעגל חדש של מצביעים קיבל תוקף. בהתחשב בגידול הטבעי הגבוה אצל הציבור הלא חילוני, ומהסקות מתוצאות הבחירות הקודמות, המסקנה היא ברורה לעין: ממערכת בחירות אחת לאחרת, סיכוייו של מועמד חילוני להיבחר לראשות העיר פוחתים.
עולים במספרים, יורדים מירושלים
משפחות חרדיות מתאפיינות כמשפחות מרובות ילדים, בעוד מספר הילדים הממוצע אצל משפחות חילוניות נמוך בהרבה. היטיב להגדיר את המצב חבר מועצת העיר הרב אברהם פיינר (יהדות התורה) בישיבת מועצת העיר האחרונה, כשאמר: "אנחנו ברוך השם יש לנו 10-12 ילדים, ואתם החילונים מה יש לכם? ילד אחד וכלב". השאלה המתבקשת אם כן, היא מהי החשיבות האלקטוראלית של השינוי הדמוגרפי בקרב הסקטורים השונים בעיר?אצל הציבור החרדי, מסתמנת עלייה בכוח האלקטוראלי עקב כניסתם עשרות אלפי מצביעים חדשים למעגל ההצבעה מדי מערכת בחירות. עם זאת, דווקא אצל הציבור החרדי הירידה מירושלים היא גבוהה ביחס למספרם בעיר: 4 מתוך 10 עוזבים הם חרדים. ובמספרים: אם בבחירות הקודמות עמד כוחם של החרדים על כ- 19% בלבד (מכלל אוכלוסיית המצביעים הפוטנציאליים), השנה ייהנה הציבור משיעור של 20.1%, ובמערכת הבחירות הבאות יגדל כוחם עד לכ-20.6%.
"הגידול של המגזר החרדי קיים, אבל הוא יחסית איטי" אומר פרופ' סרג'יו דלה-פרגולה, דמוגרף האוניברסיטה העברית בירושלים. "השינוי הדמוגרפי אצלם הוא לא כל כך דרמטי כפי שחושבים. מאזן הילודה אמנם מגדיל את שיעור החרדים בעיר, אבל לא מדובר על גילאי קהל הבוחרים. יכול להיות שגידול זה מורגש יותר במערכת החינוך, אבל ההגירה של החרדים מירושלים היא גדולה, והיא מאזנת במידה מסוימת את הריבוי הטבעי", מבהיר הדמוגרף.
אצל הציבור החילוני-תורני לעומת זאת, השינוי הדמוגרפי ניכר בצורה חדה יותר: בבחירות האחרונות, כוחם האלקטוראלי עמד על כ-52.5% מכלל אוכלוסיית המצביעים הפוטנציאליים. בבחירות הקרבות, יורד כוחם עד לכ-49.1%, ובבחירות הבאות לעירייה, אשר ייערכו בעוד חמש שנים - 45.4% בלבד. אם כן, כאשר קו הגרף שעובר בין צירי הזמן וכוחם האלקטוראלי של הציבור החילוני יורד בשיפוע גס כלפי מטה, מהו הסיכוי של החילונים להעמיד ראש עיר משלהם בבחירות הקרובות?
בחירות 2008: המאבק על הקול החילוני
נכון להיום, הציבור החילוני בעל זכות ההצבעה עדיין נהנה מרוב מובהק בעיר על פני המגזר החרדי. אם נתייחס לפוטנציאל ההצבעה היהודי בלבד - מכיוון שהערבים בעיר מאז ומתמיד נמנעו מלהצביע לבחירות המקומיות - עומדים יחסי הכוחות על 71% חילונים ודתיים לאומיים, מול 29% חרדים. על פניו, נתונים אלה משחקים לטובת ברקת, אך כפי שנוכחנו בבחירות הקודמות, אז היחס לטובת החילונים היה אף גבוה יותר, דמוגרפיה היא לא הכל.
"זה לא תלוי בדמוגרפיה, אלא בפוליטיקה" גורס דלה-פרגולה. "ישנם שני דברים קריטיים במערכת הבחירות הנוכחית: היכולת של הפוליטיקאים השונים להוציא את המצביעים הרלוונטיים, וכמות החילונים שיצביעו עבור המועמד החרדי", מבהיר. ברקת גם כן יודע שעל מנת לנצח בבחירות, עליו להתמקד בציבור החילוני. ראיה לכך מתקבלת מעסקה הנרקמת בינו לבין לסיעת המפד"ל המייצגת את הציבור הדתי לאומי, אשר בבחירות הקודמות תמכה בלופוליאנסקי.
גם המועמד פרוש מבין היטב את הלך הדברים. מבחינה דמוגרפית הוא סובל מנחיתות, ומכיוון שאין ביכולתו להשפיע על שיעור ההצבעה בקרב הציבור החילוני, הוא מרכז את מאמציו בניסיון למשוך לכיוונו כמה שיותר קולות מאותו הסקטור. ביטוי לכך ניתן לראות בקמפיין גדול שהשיק המועמד לציבור החילוני, הכולל שימוש בקריקטורה חביבה בדמותו המתנוססת ברחבי העיר, ושימוש בסלוגנים כגון: ירושלים תאהב את פרוש", ו-"אל תשפטו אותי לפי אורך הזקן". פרוש יזכה גם ליותר קולות, לאחר שבית המשפט סירב לאפשר לאריה דרעי להתמודד ובשל החלטתו של אורי לופוליאנסקי שלא להתמודד לכהונה נוספת.
כחלק ממאמץ זה, אין לפסול שיתוף פעולה עתידי בין פרוש לאחד המועמדים החילונים האחרים. עם זאת, מעריך דלה-פרגולה כי הפעם לא ייהנה פרוש מאותה התמיכה לה זכה לופוליאנסקי בקרב הציבור החילוני בבחירות הקודמות. "בשביל להיות בטוח, ברקת צריך להגדיל קצת את אחוז ההצבעה, לא באופן דרמטי. פחות חילונים וערבים יצביעו לחרדי", הוא מעריך. "אם שיעור ההצבעה אצל החילונים יהיה דומה לבחירות הקודמות, ובהנחה שהוא יקבל 70% מהקולות החילונים, זה אמור להספיק לו", מוסיף דמוגרף האוניברסיטה העברית.
החילונים מאבדים את הרוב
בעוד חודש תגיע לסיומה אחת ממערכות הבחירות התוססות ביותר שידעה בירת ישראל. מערכת הבחירות הנוכחית מקבלת משנה תוקף מיוחד, משום שהציבור החילוני עדיין חזק מספיק בשביל לבחור ראש עיר מטעמו, מבלי להיות תלוי בהצבעה של מגזרים אחרים.עם זאת, ממערכת בחירות אחת למשניה, הכוח האלקטוראלי של החילונים קטן, לטובת הציבור החרדי וערביי מזרח העיר. "בשנת 2020 יהיה המאזן בין החילונים, החרדים והערבים דומה", מדגיש פרופסור דלה-פרגולה.
ההשלכות בדבר האדם שיעמוד בראשות העיר ירושלים הן אקוטיות. בעקבות השינויים הדמוגרפים, הסיכויים כי גבולות ירושלים לא יישארו כמות שהם במהלך הקדנציה הבאה של ראש העיר הם גדולים. כחלק מההתמודדות מול שיעורי הילודה, על הפרק נמצא לא רק הסיפוח של ישובי הלוויין מסביב לבירה, אלא גם חלוקת העיר ופרידה מהשכונות הערביות, כחלק מהסכם שלום אפשרי עם הרשות הפלסטינית. בבחירות הבאות, שייערכו בשנת 2013, המפה הירושלמית על כל רבדיה כבר לא תהיה אותו הדבר.
בכתבה הבאה בסדרה: הם נמנעים מלהצביע בבחירות, על אף שזכותם לעשות כן. אחוז הגידול הטבעי שלהם הוא הגדול ביותר, ועוד מספר שנים הם יהיו הרוב בירושלים. מהו כוחם האלקטוראלי של ערביי מזרח העיר? האם יוכלו בעתיד להעמיד בירושלים ראש עיר מטעמם? ומי מנסה לזכות בתמיכתם כבר בבחירות הקרבות לראשות העיר?
מאיר פרוש. ראש עיר חרדי שני?
ניר ברקת. ינצח בהתמודדות השניה?
צילום: גיל יוחנן
גאידמק. ארקדי או אריה?
צילום: דודי ועקנין
דן בירון. מעלה ירוק לעירייה?
צילום: ענת מוסברג
מומלצים
