"את משהו להעביר איתו זמן עד שיבוא יותר טוב"

האקסית שלו חזרה אליו, או הוא אליה

הוא סיפר לי על מה שקרה אז, למה הוא נעלם, איך האקסית שלו חזרה אליו, או הוא אליה. כל מה ששמעתי בהתחלה היה "בלה בלה בלה". כעסתי. זה לא תירוץ, עדיין יש דרך להגיד את הדברים. רתחתי מזעם, אבל הוא ביקש סליחה ואני שוב נשברתי וסלחתי, נותנת הזדמנות אחרונה ואמיתית, חושפת את כל הקלפים, מבקשת שיבין אותי, שאין בי כוח להיפגע שוב. הוא מצידו מבטיח, ואני מאמינה לו.

זה היה חיבוק ארוך וחם, ושם הבנתי שאני מתאהבת

חזרנו מטיול בצפון, ושם, בתחנת הדלק של חדרה, מול הארובות, במקום הכי לא רומנטי, חיבקתי אותו. ואולי בכלל הוא זה שחיבק אותי. היו לו מין רגעים כאלה שהוא נגע בי באמת, שהרגשתי אותו. זה היה חיבוק ארוך וחם, ושם הבנתי שאני מתאהבת. הגוף שלי התמסר להרגשה הזו, לרגע הזה, האחר שכמותו לא היה עד לאותו רגע איתו, כל חלק בגוף שלי צעק את שמו באותה דקה.

יומיים לפני סוכות. סגירת מעגל. חשבתי לעצמי, שוב סוכות ושוב אנחנו יחד, כאילו לא עברה שנה, רק שהפעם יש חוויה מתקנת.

שואלת בדרך הכי עדינה "יחסינו לאן"

אני מתקשרת שוב ושואלת בדרך הכי עדינה "יחסינו לאן", במילים אחרות, כמובן. "איזו תשובה את רוצה, את מה שאנחנו כן או מה שאנחנו לא?" הוא שאל.

נרמס לי הלב. בכיתי, נפגעתי, ובעיקר כעסתי. כעסתי על עצמי. אני עדיין כועסת על שנכנסתי לשם, שנתתי לזה לקרות. ואיך ברוח יום הכיפורים, הסכמתי לסלוח לו. איך האמנתי לו וחיפשתי את הטוב שבו.

בחג האסיף הזה אני בהחלט אוספת את השברים, את רסיסי האמונה שאולי יש עוד טוב באנשים. ומקווה שבקרוב אוכל לסלוח שוב, הפעם - לעצמי.

• עוד סיפורים, מאמרים וטורים על אהבה נכזבת