בית לכל עת
מהעצים ירדנו למערה ומבקתות על פני המים עלינו עד לגורדי השחקים. לכבוד סוכות, אתם מוזמנים להצטרף למסע עולמי בזמן, לגלות איפה וכיצד גרו בני אדם לאורך ההיסטוריה
מחבר: יובל היימר
פעם גרו אבות אבותינו בסוכות. לזכר הימים האלה חוגגים את חג הסוכות, אבל מתי, בעצם, התחילו בני האדם, להתגורר בבתים? האם תמיד היו סביבנו ארבעה קירות וגג רעפים? החלטנו לצאת למסע סביב העולם (וגם למסע בזמן – הַרְחֵק אֶל הֶעָבָר), ולגלות, במיוחד עכשיו – לפני סוכות – מה מקור הבית בו אנו מתגוררים.
הבתים הראשונים
האדם הַקַּדְמוֹן היה ממש חלק מהטבע. ככל הנראה הוא שָׁאַב אֶת רַעְיוֹנוֹתָיו הראשונים לבית מגורים מבעלי החיים שראה סביבו. מִתַּצְפִּיּוֹת עליהם למד היכן הם מסתתרים בגשם, לאן נעלמים כולם עם רֶדֶת הֶחְשִׁיכָה והיכן הם מְשַׁכְּנִים אֶת גּוּרֵיהֶם על מנת להגן עליהם מפני בעלי החיים הטורפים.
בהתחלה קבע האדם את מִשְׁכּנוֹ גבוה - בצמרות העצים, שם הצליח להגן על עצמו מפני חיות הטרף ושם מצא מקום לינה ומנוחה בשעות הלילה. עם הזמן התפתח האדם והפך ליְּצוּר חֶבְרָתִי יותר, שנדד וחי בקבוצות. האדם הבין שֶׁמְּעָרוֹת טִבְעִיּוֹת יכולות, בעצם, להיות עבורו שִׁמּוּשִׁיּוֹת מאוד. במשך אלפי שנים שימשו נְקִיקִים ומערות כבתים עבור האדם הַקַּדְמוֹן. נִקְרוֹת ההרים הללו, הָעֲמוקּוֹת וְהָאֲפֵלוֹת, נראו בעיניו כמקום מגורים המתאים לו וְלִבְנֵי שִׁבְטוֹ.
המערות היו מעין "בתים מוכנים מראש", ולא היה צורך לבנות אותן. הן שימשו מִקְלָט נוח, והגנו על האדם מפני חַיּוֹת טֶרֶף, ואף מפני פִּגְעֵי מזג האוויר (גשם, קור ועוד). אבל, למגורים במערה היו גם חסרונות: האדם נאלץ למצוא מערות שיהיו קרובות לאזורי הַצַּיִד ולאזורי איסוף הפירות, השורשים וצמחי המאכל, וגם – שיהיו רחבות מספיק ובעלות מבנה מתאים למגורים. וזה ממש לא היה פשוט.
היציאה מהמערה
החל משלב מסוים מְּזוֹנוֹ של האדם התבסס ברובו על צַיִד, ולכן קבוצות ציידים נהגו להיעדר מן המערה לתקופות ממושכות, כאשר יצאו למסעות צַיִד רחוקים. במהלך המסע הקימו הציידים מְקוֹמוֹת מַחֲסֶה ומבנים זְמַנִּיִּים, שהיו, למעשה, המבנים הראשונים שבנה האדם במו ידיו. מבנים אלה, שנועדו לשמש את הציידים לזמן קצר בלבד, נבנו מחומרים מקומיים כמו אבנים, ענפים ועלים.
ואם נחזור לרגע לִמְעָרָתֵנוּ... בעונת החורף, החיים במערה לא היו פשוטים כלל וכלל. הקור וְהַלַּחוּת הִקְשׁוּ על יוֹשְׁבֶיהָ, וְהִיווָּצְרוּתָם של גזים רעילים במערה הַבִּלְתִּי מְאווְרֶרֶת (בייחוד כאלה שנפלטו מהמדורות) - הפכו את החיים במערה לבלתי נוחים ואף למסוכנים. כל הגורמים הללו גרמו לאדם לנטוש לבסוף את המערה ולהמירה בּמִּקְלָט אחר.
כְּפָרִים על המים
בשלב זה, שנהוג לכנותו "הַמַּהְפֵּכָה הַחַקְלָאִית", למד האדם להתקין לעצמו כְּלֵי עֲבוֹדָה, בעזרתם גידל פירות וירקות. הכלים שפיתח עזרו לו גם לבנות את ביתו, תחת כיפת השמיים, בסמוך לִמְקוֹם מִחְיָתָם של בעלי חיים שאותם הוא צד ובקרבת מקורות מים. הוא החל לבנות מבני עץ נִתְמְכֵי אֲדָמָה או כאלה החפורים חלקית באדמה. מבנים אלה היו מבנים קבועים שבסיסם אדמה וְתִקְרָתָם קלה (עשויה מן החי או מן הצומח).
ככל שֶׁיְּכוֹלוֹתָיו הַטֶּכְנִיּוֹת של האדם התפתחו - כך גם הצליח לעצב את ביתו בצורה נוחה יותר ומרווחת יותר. הוא למד לבנות את ביתו ממש על פני המים, כדי שיוכל להישאר קרוב למקורות מים ולמקורות מזון (דגים), ולבטח את עצמו מפני תקיפות מצד אויבים וחיות טרף.
הבנייה החלה בנעיצת גִּזְעֵי עצים מחודדים, אותם השיט האדם על פני המים ונעץ בקרקעית האגם, כך שיזדקרו מעל לפני המים. על גביהם הניח כְּלוֹנְסָאוֹת בִּמְאוזָּן, אותן חיבר באמצעות מסמרי עץ או שורשים. אלה שימשו כרצפה. על גבי הרצפה הקים בקתות העשויות אף הן מעץ. את הסדקים סתם בבוץ או בגללי בהמות, שהתקשו בשמש ויצרו חומר חיבור קשה ואטום.
כך התפתחו, בפעם הראשונה, כפרים ומושבות שתוכננו ונבנו לְנוֹחִיּוּתוֹ של האדם. כפרי כְּלוֹנְסָאוֹת אלה העניקו לשבטי האדם הגנה גם מפני שבטים יריבים, שכן עם הזמן החלה יריבות בין שבטים בעיקר על רקע השליטה בּאֲזוֹרֵי המִחְיָה.
בית לכל מטרה
עם הזמן למד האדם להכין לעצמו כלי נשק, בעזרתם התגונן מפני אויביו. רוב השבטים העדיפו לבנות בתים על היבשה - שם יכול היה האדם לגדל את בעלי החיים שביית ביתר קלות, ואף לגדל גִּדּוּלִים חַקְלָאִיִּים, מהם הפיק את מזונו.
האדם השתמש בחומרים אותם מצא בסביבתו, כמו עץ וקליפות עץ ביערות, או סלעים ואבנים בהרים. השבטים שבחרו לגור לצידי הנהרות, מקום נוח לגידולים חַקְלָאִיִּים, גילו את הַטִּיט וְהַחֵמָר אשר בקרקעית הנהרות. הם למדו ליצור לבנים מטִּיט ואף לְשׂוֹרְפָן בּכִּבְשָׁן. בַּלְּבֵנִים השתמשו כאבני בניין. הם למדו גם לסתת אבנים ולהשתמש בהן להקמת בתים גדולים וַעֲמִידִים יותר. יכולת זו אפשרה להם להתנתק מהצורך בשימוש באדמה כחומר בנייה. טֶכְנִיקוֹת אלה, כמו גם הידע והמיומנויות שרכש האדם, אִפְשְׁרוּ לוֹ לְפַתֵּחַ שיטות בנייה מגוונות שנתנו מענה לצרכיו השונים.
בתחילה היו רוב הבניינים דומים. למה? פשוט, כי הצרכים היו דומים ויכולת הבנייה של האדם הייתה מוגבלת עדיין. במשך הזמן חל מעבר ממבנים עגולים למבנים מַלְבְּנִיִּים, מחדר אחד גדול לחלוקה למספר חדרים פנימיים. עם התפתחות הַתַּרְבּוּת הֵחֵלּוּ בני האדם, שרצו לגור זה לצד זה, לבנות קבוצות שלמות של מבנים (ערים), ואף לבנות סוגים שונים של בניינים, שנועדו לשימושים שונים: ארמון, חווה, מבצר ובית תפילה.
לפני כאלפיים שנה, בִּתְקוּפַת הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית, שיפרו הָרוֹמָאִים את טֶכְנִיקַת יְצִיקַת הַבֶּטוֹן ואף שִׁכְלְלוּ מאוד את שיטות העבודה בעץ. יכולות אלה שיפרו מאוד את חוזֶק הַמִּבְנִים ואת היכולת לבנות מבנים גדולים וגבוהים. בנוסף למדו בוני הבתים לבנות קְשָׁתוֹת וְכִפּוֹת. כך הצליחו לבנות תִּקְרוֹת קְמוּרוֹת במבני הדת וְהַמְּלוּכָה, מבנים אשר הצטיינו בגודלם העצום וּבַפְּאֵר הרב.
בנייה עירונית
בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים הלכו הערים וגדלו. מחיר הקרקע במרכזן של הערים הִתְיַקֵּר. נוצר הֶכְרֵחַ לנצל היטב שטחים אלה. בתי הקומות נועדו לְאַפְשֵׁר כינוס של כמות גדולה של אנשים על פני שטח קרקע קטן. בשנת 1885, בעיר שִׁיקָגוֹ שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, נבנה בניין המשרדים הגבוה הראשון, שהתנוסס לגובה של 12 קומות. באותן שנים הומצאה המעלית והומצאו המדרגות הנעות – כך שֶׁהִתְאַפְשְׁרָה גִּישָׁה נוחה לקומות הגבוהות.
נוֹחוּת הַשִּׁמּוּשׁ בְּגוֹרְדֵי הַשְּׁחָקִים השתפרה עם הוספת מיזוג האוויר, המעליות המהירות, החנייה והתקשורת לקומות הגבוהות באמצעות טלפון. עם התפתחות חומרי הבניין, והשילוב בין בֶּטוֹן מסוגים שונים ומתכת, החלה תְּנוּפָה עצומה של בנייה לגובה.
כיום אנו יכולים לראות במרכזי הערים הגדולות בעולם קבוצות של גוֹרְדֵי שְּׁחָקִים המכילים אלפי משרדים ומרכזי קניות, קבוצות של בתי מלון רבי קומות ומגדלי דירות מפוארים ומפנקים. עברנו דרך ארוכה מאז המערה.
הכתבה התפרסמה בגיליון אוקטובר של "גליליאו צעיר "
לפנייה לכתב/ת 
