נא להכיר: בית המדרש של הטוקבקים

בראשית

אני לא זוכרת מתי בדיוק זה התחיל וגם לא את העילה, אבל עם הזמן הלכה והתבהרה העובדה המרגשת שלא מדובר בעוד טור אינטרנטי המסתיים בשובל עצבני של טוקבקים, אלא בחבורה של למדנים ולמדניות מכל הגוונים של החברה הישראלית (ולא רק): חילונים, "סרוגים" לגווניהם, רפורמים, חרדים כאלה ואחרים וכולם – עצמאיים במחשבתם ובלתי מזוהים.

"זה לא 'טוקבקים, זה בית מדרש", אמרתי לעצמי ולכם וכך נולד ב-ynet יהדות "בית המדרש של הטוקבקים". המקום היחיד בעולם בו בצל האנונימיות וה"ניקים", לומדים יחד אנשים שכל בית מדרש אחר לא יכול להכיל.

מה מאפיין אותנו?

לקראת החג ביקשתי מכל אחת ואחד מכם לבחור את האמרה החז"לית האהובה עליו, להסבירה בכמה מילים, וכך לייצר תמונה אנושית-למדנית שלנו. הרבה דברי תורה הגיעו ומכולם מצטיירת תמונה מרתקת: אנחנו אוהבי אדם ומעריצי תרבות המחלוקת. החשיבה העצמאית והגיוון האנושי, הכולל כמובן גם את הנשי, מושך אותנו בקריצה, בכאב ובפוטנציאל הנדיר הטמון בו.

לא נגעתי (כמעט)  

בחרתי להביא את האמרות כלשונכם. לא 'לתקן' ציטוטים השונים במעט או בהרבה מהמקור ולא להתכווח על תרגום או פרשנות. רק קיצרתי והוספתי כותרות.

זו התורה שלנו – תהנו:

דרך התורה היא דרך הלב

אני בטוחה שזה לא מפתיע אתכם אבל רוב החברים בבית המדרש שלנו חיפשו בתורה את הלב ואת האהבה לזולת ('מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה...')

• מים שקטים: 'אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.' (אבות ב', י"ג). אמרה ידועה ומוכרת שבאה מהמקום הראשוני, מהיד הפנימית המגששת ואומרת זה כן, וזה לא. רבי אלעזר בן ערך הוא חכם המכיר את כל הציטוטים ואת כל הפלפולים והוא מכריז שהדרך הטובה שידבק בה האדם עוברת לפני הראש, דרך הלב. איזה יופי.

• דליה, ירושלים-ברלין: "אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא"- בעיני זו תמצית מהותינו היהודית. תוך הילוכנו בעולם אנו צוברים אבק, כתמים ופגמים. הברכה הזו, בה לפי התלמוד, פותח אדם את יומו מזכירה לנו שמקורנו טהור ויש בנו יכולת ללכת בדרכים חדשות. ברגעים של נמיכות הדעת ובלבול אני מזכירה לעצמי: 'אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא".

• שירן: 'לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא קשה כארז' - בימים אלו מצאתי את עצמי מהרהרת רבות באמרה זו, שאותה דרש רבי אלעזר ברבי שמעון, לאחר שהאיש אותו הוא כינה 'מכוער' סלח לו. זה נוגע ללב ומעורר מחשבה בנושאים רבים ובעיקר בנושא סליחה וגבהות הלב.

ומהלב אל המחלוקת (וחזרה)

ואם כל הנשמות טהורות אז גם המחלוקות העתיקות ואפילו המחלוקות שלנו בבית המדרש 'טהורות הן' (והפעם אתם בחרתם לחשוב כך, זו כבר לא אני):

• דתיה, ירושלים: 'יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם?! תלמוד לומר: ללכת 'ימין ושמאל' - שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל' (ירושלמי, הוריות, פרק א, הלכה א) זה מדרש על הפסוק: 'לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל' ומבחינתי זו התורה על רגל אחת: ללמוד את העולם ולחיות אותו על-פי אמות המידה המוסריות. התורה אינה יכולה לנגוד את החיים ואת האמת. יש כאן מורכבות המאתגרת את הגדרות ה'ימין' וה'שמאל' ובוחנת אותן, אך בסופו של דבר, אם יש בתורה משהו שנוגד את ההגיון צריך לשנות את דרך הקריאה (למשל, לעשות מדרש) ולא לכפות את אי-ההגיון על המציאות.

• Steven Aftergood, Washington, DC-  'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' (ברכות י, ב) משמעות הדבר היא שהעולם מאורגן בדרך העוזרת לנו לצמוח ולהשיג יותר משיכולנו להשיג  בכוחינו. כל אחד בוחר את דרכו וכאשר הוא עושה זאת, אחרים יעזרו לו. מנסיוני עצה זו לעתים נכונה ולעתים לא. אבל יש בה אמת המחזקת אותנו, מסייעת ומוסיפה אומץ.

• מאחורי הסורגים , באר-שבע (מציע אגדה תלמודית שלמה בפרפרזה אישית): מסופר על רבי שמעון בר יוחאי שלמד תורה כל היום יחד עם תלמידו, הם ישבו במערה במשך 12 שנים ואכלו מעץ החרוב. בצאתם מהמערה, ראו בני אדם חורשים וזורעים. התפלא רבי שמעון על בני האדם שנוהגים כמנהגם ואמר: 'כיצד מניחין הללו חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?' וכל מקום שנתנו בו עיניהם, מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה: 'האם יצאתם מהמערה כדי להחריב את עולמי? חזרו למערתכם!' במקביל היתה דרכו של רבי עקיבא שחשב כחיובי את העיסוק והפרנסה שלעיתים עדיפים על לימוד תורה . המסקנה המתבקשת: למי שמתאים שילמד תורה, למי שמתאים שיעבוד לפרנסתו. לשניהם יש מקום ובתנאי ש'האמת והשלום אהבו'.

'פתח גדול של מערה' – על נשים ומיניות

אלף פעמים, מאלף אנשים באי מייל הפרטי ובטור (ולכן אחסוך את ה'ניקים'): 'נשים דעתן קלה', 'ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים' ולצד האמרות בדרך כלל הוספתם: 'תפסיקי כבר לכתוב את הטור הזה', 'את לא יודעת גמרא', ''וואי-נט יהדות' למה אתם נותנים לה להתבטא?!' ועל כל אלף קטיגורים קמו כמובן אלף סניגורים ולאלה ולאלה – תודה. כיוון שהדברים נכתבו לאחר קריאת הטור ובדרך כלל גם בתוספת דברי תורה, וכיוון שהם נשלחו אלי, אני מוצאת בהם בעיקר דרישת שלום מהעבר אל ההווה.

• ובלשונו הקורצת וחסרת הפשרות של דודי, פ"ת: 'ארבע מידות בנשים ולא באנשים – הנשים גרגרניות, קנאתניות ועצלניות וצוותניות (מצותתות) (אבות דרבי נתן מ"ה) וכן אמרו בירושלמי פסחים: 'נשים עצלניות הן ובודקות את החמץ כלשהו ואינן מדקדקות ולכן פטורות מבדיקת חמץ' וכשאמרתי את הדברים לזוגתי שתחי' היא נתנה עלי בקולה ואמרה: 'ולעמול לפני הפסח בעבודה המפרכת את הגוף... ושנגיש לכם מים לנטילת ידים... לכך איננו עצלות?' ובו במקום הכריזה שלא תנקוף אצבע לקראת הפסח הבא. ואני תמהה למה הייתי צריך לומר לה זאת...

• ונועה, אירוטית ונוגעת ללב בבחירתה: האימרה שבחרתי אולי לא מקורית ובכל זאת תמיד נוגעת בי מחדש: 'פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח שיהיו קרוניות ועגלות באים בו' (שיר השירים רבה) היא מבטאת תשוקה לקבל הזדמנות, חץ קטן שיורה את הכיוון. וכך אנו יוצרות לעצמנו פתחים דמיוניים שיעזרו לנו כשהכל נראה כמו קיר אחד אטום מאוד... ובגלל ששיר השירים הוא בעיניי יצירה ארוטית, אני לא יכולה שלא לחשוב על הגבר שמדבר על ליבה של האישה לתת לו את הזכות להתאחד איתה. פתח, שמזכיר תמיד גם מערה ומסתורין נפלא שבשאלה 'לאן ייכנסו העגלות והקרוניות האלה? מי יקבל את פניהן? מה מטענן?' כילדה (ועלי להודות שגם היום לאחר גיל 20 ) דמיינתי מן פתח ענק של מערה מוארת באור מסתורי, שתכולתה אוצרות גנוזים....

לקחת אחריות על הלימוד, להיות ישרים עם עצמינו ועם אלהים

• rubi: 'קריינא דאיגרתא איהו ליהווי פרוונקא' שפירושו: אם המלך רוצה שדברים יתבצעו שיעשה זאת בעצמו. או במילים פשוטות – המצווה יבצע. רובי גם ציטט את אמרתו הנואשת של רבי יוחנן: 'היכן אתה בר לקיש, היכן אתה בן לקיש' בשעה, שבגלל מחלוקתם, מת החברותא שלו רבי שמעון בן לקיש. ואני שומעת בציטוט גם את הכאב והתשוקה לחברותא של אמת. האם אנחנו מציעים את זה לרובי ולשאר החבורה?

• 'אני מן הצבועים' הסיפור המרגש של גור, גורנישט: מאמרו של ינאי המלך לאשתו שלומציון המלכה: 'אל תתיראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים, שעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס' בחרתי באמרה זו כיוון שאני מן הצבועים. אני מתנהג ונראה כיהודי חרדי, אך כל זה הוא למען המשפחה. אני כשלעצמי איני מאמין שהתורה הגיעה מה'. אני חושב כדרך שהחוקרים אומרים שהיא נכתבה בידי הכוהנים בשלהי הבית הראשון. 
  

יקירותי, יקיריי – כמה טוב שבאנו הביתה, כמה טוב שיש לנו בית מדרש בו אנו פטורים מהצורך להיות 'מן הצבועים', פטורים מן הסטיגמות שמייצרים הלבוש והכיפות. ורק מקוצר היריעה לא הבאתי כל דברי התורה היקרים שלכם.