יש כאלה שעובדים גם כשהם בוהים דרך החלון

בזכרוני נטוע משפט נפלא שאמר, כך נדמה לי, המשורר נתן זך: "מה שאשתו של המשורר לעולם לא תבין הוא שבעלה עובד גם כשהוא מסתכל מבעד לחלון".

מנהלים רבים אינם נהנים לראות את עובדיהם מתבטלים. עובד שאינו נראה עסוק מעורר אצלם את האינסטינקט הידוע כ-"לא מוכן להיות פראייר": הם חשים כי העובד אינו ממלא את תפקידו, וכי למרות שהוא מתוגמל על מלוא שעת העבודה שלו, בפועל הוא אינו מנצל את כל 60 דקותיו לפעילות יצרנית עבור מעבידו. שערורייה.

המנהלים עושים חשבון פשוט: סך כל השעות המבוזבזות על ידי עובדים "המסתכלים מבעד לחלון" מקטין את נצילות כח האדם שלהם, ומקטין את התפוקה. האמנם? כמובן שלא.

בעלי החלומות

כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת הוכיחו תורות ניהול כמו Just In Time, כי אבטלה חלקית בתחנות עבודה מסויימות בתהליך ייצור עשויה דווקא להגביר את תפוקת פס הייצור בראיה כוללת. תחנת עבודה שאינה אילוץ, ואינה מהווה צוואר בקבוק, עלולה ליצור "פקקי תנועה" ועודפים של מלאי בלתי גמור דווקא על ידי פעלתנות-יתר.

לא היה קל להסביר למנהלי פס הייצור כי עדיף לאפשר לעובדי תחנה זו "להתבטל", ובכך לתרום לסך כל התוצרת הגמורה היוצאת משערי המפעל.

אבל זהו רק חלק מן התמונה הכללית. גם בהייה מבעד לחלון של מנהלים אינה מתקבלת תמיד בעין יפה. אם אתה רוצה להיחשב מנהל מוצלח, עליך ליצור - במקומות מסוימים - רושם של אדם חרוץ שפעיל כל הזמן, שיורד לשטח ואוחז בכל בעיה בקרניה, מרגע היווצרה.

מי שמקדיש זמן למחשבה, הרהור, או חלילה - משחק בשעות העבודה הרשמיות - עלול להתפס כהססן, כבעל חלומות וכלא-ריאלי. האווירה הכללית מצפה למעשה נחרץ, לא למחשבה כללית.

למעשה, על הארגון לא רק להתיר זמן להרהור ולמחשבה אלא אף לעודד אותם. אנשי הקריאייטיב במשרדי הפרסום, או מקביליהם במחלקות השיווק, חייבים לקבל זמן לגיטימי להשתעשע במחשבות, להעלות רעיונות סרק, לשגות בהזיות. לאנשי מחקר ופיתוח, למנהלי פיתוח עסקי ולצוותי חשיבה בארגון יש ליצור סביבה אוהדת ל"בזבוז זמן". עליהם להגות רעיונות בלתי ריאליים בעליל, אשר עשויים להוביל את הארגון להצלחות הבאות.

מצד שני, גם ל"מומחי חשיבה" אלה יש לקבוע מסגרת נוקשה לתהליכי חשיבה מובנה, על מנת שלא ייסחפו לאי-עשייה ולמשיכת זמן אין סופית תחת אצטלת זמן-הפיתוח.

גם מנכ"ל צריך להרהר לפעמים

ההכרח בהקצאת זמן להרהורים נכון לא פחות לגבי בעלי תפקידים שלכאורה אמורים להיות שקועים עד צוואר בעשייה. מנכ"לים צריכים להיות מחויבים בזמן לחשיבה. מנהלים, זוטרים כבכירים, חייבים להגיש לממונים עליהם תכניות עבודה הכוללות פסקי זמן מאורגנים ותכניות חשיבה מסודרות.

ארגונים שהשכילו להעניק למנהלים ולעובדים בהם סביבה תומכת ל"התבוננות מבעד לחלון" יצאו נשכרים. גוגל הפך למקום העבודה המבוקש ביותר בעולם בשל כך. M3 הרוויחה המצאות מסחריות רבות בכך שעודדה את עובדיה לפנטז. חברות שהקימו "צוותי צללים" אשר דימו את מתחרותיהן וכתבו תסריטי מלחמה דמיוניים, היו מוכנות טוב יותר לקראת קרבות השיווק שלהן. התשואה על השקעת זמן כזו, כאשר היא נעשית בצורה מובנית והופכת להיות דרישה תרבותית, היא מהגבוהות שיוכל הארגון להשיג.

ראש ממשלה, שר, רופא בכיר - כל האנשים העסוקים הללו חוטאים לתפקידם אם אינם מפנים ביומנם העמוס זמן למחשבה סתמית, פרועה, שוברת שגרה. אנחנו רשאים לדרוש מהם את זה, למען עתידנו, כמו שמנהל רשאי לדרוש זאת מעובדיו למען עתיד ארגונו.

"מה שאשתו של המשורר לעולם לא תבין הוא שבעלה עובד גם כשהוא מסתכל מבעד לחלון". אני עצמי מנסה להסביר זאת לאשתי מזה זמן, בעיקר כשהיא מבקשת ממני לעזוב את המחשב, ולעזור בעבודות הבית. אבל היא לא קונה את זה.

הכותב הוא יועץ ניהולי ומנהל "אתר הספר" .