עבריינים מבינים רק כוח
האמצעים הנדרשים לטיפול בעברייני הכביש צריכים להיות זהים לטיפול במחבלים. רק כך נציל את מיטל אהרונסון הבאה
תמונותיהם של אזרחים אמיצים שחירפו נפשם וחיסלו מחבלים שיצאו לפיגועי דריסה נחקקו בחודשים האחרונים בתודעה של הציבור הישראלי, הפלסטיני והבינלאומי. מחבל שיוצא לפיגוע שכזה, יודע היום שהסיכוי שיחזור ממנו בחיים שואף לאפס. לעומתם, נהגים עבריינים וביריונים (להלן, ערסים בכביש) יודעים שהם יכולים להמשיך לאיים על חיינו באין מפריע כמעט, ולדרוס בארבע על ארבע שלהם כל מה שנקרה בדרכם - אשה, איש, קשיש, ילד וגם כלב.
דמנו הופקר. הוא הופקר ברחובות נתניה, בחוף בת-ים - בחיסולים פליליים שגבו מחיר אדם - והוא מופקר מדי יום בכבישי ארצנו המדממים. המשטרה עוסקת בעיקר באיתור נהגים שנסעו מהר מדי באוטוסטרדות. זה הכי קל. בנהגים הפועלים בעיקר בשטח הערים - שם הם מנסים להרשים בני אנוש, ובעיקר בנות אנוש, הם כמעט לא מטפלים.
ההתעלמות מעבירות תרבות ומעבירות תלויות תרבות בכביש אינה דבר מובן מאליו. במחקר מאיר עיניים שערך רוני פקטור בטכניון בשנה שעברה, במימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וקרן רן נאור, התברר שלמאפייני תרבות יש השפעה ניכרת על הסיכוי למעורבות בתאונות דרכים. כך למשל התברר כי ההסתברות שערבי מוסלמי ייפגע בתאונה גבוהה פי 2.5 מזו של יהודי. התברר גם שסיכוייהם של נהגים בעלי השכלה נמוכה להיפגע בתאונת דרכים גבוהים מסיכוייהם של בעלי השכלה גבוהה.
לטווח הארוך ברור אם כך שנדרשת פעולה חינוכית בקרב אוכלוסיות חלשות ומוחלשות, כדי להביא לצמצום סיכויי ההיפגעות, וכן מאמץ לשפר תשתיות ולהגביר שימוש באמצעי בטיחות. אך מה עושים בטווח הקצר? הפתרון נעוץ בהרתעה, אבל מסוג חדש.
דוגמה אמיתית מהשבוע שעבר: ניידת משטרה חלפה באור ירוק מהבהב ברחוב משה דיין בתל-אביב, ואחריה - באור אדום מלא, חלף ג'יפ, שכמעט דרס אותי ועוד שני הולכי רגל. השוטרים ההמומים הביטו לאחור, והמשיכו בנסיעה - כאילו כלום. זו כמובן תגובה רופסת, שמזמינה עוד עברייני כביש לקטול בנו. במצב אידיאלי, היו השוטרים מכריזים בקשר על מצב חירום, ופותחים בנוהל מעצר חשוד. הסכנה באותו הנהג שוות ערך לסכנה במחבל שפותח במסע דריסה מכוון.
הפתרון למצב החירום בכבישים נעוץ בנקיטת אמצעי חירום, גם באמצעות שינויי חקיקה והעלאת הקנסות באופן דרמטי ממאות שקלים לעבירה כיום, עד לעשרות אלפי שקלים במצב החדש. אין שום סיבה שנהג שיכור לא ישלם קנס של 50 אלף שקל, אם יש לו כסף למכונית נובורישית בחצי מיליון שקל.
האמצעים הנדרשים לטיפול בעברייני הכביש צריכים להיות זהים לטיפול במחבלים. כמו בסיכול מוצלח של פיגועים, הכל מתחיל ונגמר במודיעין טוב. המשטרה צריכה "לשבת על הזנב" של עבריינים מועדים (כאלו שצברו נקודות והרשעות, או עבריינים מזדמנים שנתפסים שיכורים, מסוממים או במצב רוח אגרסיבי מדי), ולטפל בהם באמצעות כמויות של דו"חות - מעבירות צפירה בשטח בנוי, עבור דרך עבירות חנייה, איתות, ועד למעבר ברמזור אדום ובתמרור עצור. להטריד אותם, להביאם למעצר, לרושש אותם בתשלום דו"חות. בקיצור, להוציא אותם משלוותם, כאילו שהיו איזה אבוטבול או אברג'יל. כל יומיים באבו כביר.
ביום פקודה, כאשר כל אלו לא יעזרו, כדאי לעבור לסיכול הממוקד - תחביבו של שאול מופז כרמטכ"ל וכשר ביטחון בדימוס. אין הכוונה לרסס ביריות כל עבריין שנוהג ומאיים על חיי אדם. אבל בהחלט צריכה להיות כוונה משטרתית מלאה בעצירת נהגים משתוללים. נהגים שכאלו יש לעצור בכל מחיר. לשם כך יש להפעיל נוהל מעצר חשוד, בדיוק כמו זה שקיים נגד מחבלים - אזהרה, ירי לעבר הצמיגים, ואם זה לא עובד - ירי במטרה לפגוע. זה יהיה עצוב כשעבריין כביש או שניים יקפחו כך את חייהם, אבל אם נציל בכך את מיטל אהרונסון הבאה - תהיה זו נחמתנו הקטנה. כי עבריינים מבינים רק כוח.
לפנייה לכתב/ת 
