החיים בבדיקות

גם לאחר שתסגלו לעצמכם אורח חיים המותאם למחלתכם, תבצעו בעקביות את כל ההוראות הרפואיות ותאזנו את הסוכר בגופכם, עדיין לא תוכלו לשחרר את הרגל מהבלם. כל חייכם יהיה עליכם להקפיד על דיאטה, על פעילות גופנית, על נטילת תרופות ועל בדיקות תקופתיות. הנה רשימת הבדיקות העיקריות:

משקל הגוף: משקל תקין נקבע באופן אישי בהתאם למדדים שונים, כמו גיל, גובה ומידת פעילות גופנית.

עיניים: פעם בשנה לפחות. סוכר גבוה יכול לגרום להתפתחות קטרקט (עכירות של עדשת העין), או לגלאוקומה - פגיעה בעצב הראייה שעלולה להוביל לעיוורון חלקי/מלא. מקובל לבצע בדיקה כללית לעיניים ובדיקת קרקעית העין, כדי לבדוק אם התפתחו מחלות רשתית.

תפקודי כליה וחלבון בשתן: אחת לשנה. כדאי לבדוק הימצאות כמויות קטנות של חלבון, מיקרואלבומין ועוד חומרים, שהם הסימנים המוקדמים ביותר של ירידה בתפקוד הכליות (כאשר הכליות פועלות באופן תקין הן מחזירות את החלבון לדם במקום לתת לו לצאת מהגוף דרך השתן. אם נמצא חלבון בשתן, פירושו של דבר שהכליות אינן מסננות את החומרים כראוי).

מעקב במרפאה: בכל 3־4 חודשים. במרפאה יבדקו את מצב העצבים בגופכם (פגיעה עצבית בכפות הרגליים היא תופעה קשה אצל חולי סוכרת, שאינם חשים בכפות הרגליים ולכן עלולים לסבול מפגיעות ומזיהומים, מה שעלול לגרור אחריו נמק וצורך בקטיעת הרגל).

לחץ דם: אחת לשלושה חודשים (צריך להיות פחות מ־130/85).

רמת כולסטרול בדם: פעם עד פעמיים בשנה. רצוי שרמת ה־LDL תהיה נמוכה מ־100 מ”ג לד”ל, ובמידת האפשר עדיף שתהיה נמוכה מ־70 מ”ג לד”ל למי שיש לו גורמי סיכון אחרים למחלת לב (כגון השמנה, חוסר פעילות גופנית, עישון, קרוב משפחה עם מחלת לב).

שיניים וחלל הפה: אחת לחצי שנה. המטרה לאבחן התפתחות עששת ומחלות חניכיים (סוכרתיים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח עששת ומחלות חניכיים).

חיסונים: נגד שפעת ודלקת ריאות, בהתאם להמלצת הרופא.