כשש"ס אומרת לא

חמש סיבות מרכזיות עומדות מאחורי סירובה של ש"ס להיכנס לממשלתה של ציפי לבני:

שנאת זרים

ב-2003 שינוי הצליחה להביא רוח של חוסר סולידריות עד עוינות של ממש כלפי כל מי שלא מתגורר בגבולות הסוציו-אקונומיים שבין גדרה לחדרה. החלש, העני, החרדי, השונה - אין כלפיהם סימפטיה ולכן כשהובילו תוכנית כלכלית, היה מובן שמיליארדים יעברו לעשירים, והעניים יהפכו עניים יותר. אף אחד לא חשב להתחשב ברוסים, אתיופים, חרדים, דרוזים וערבים.

שינוי עברה מן העולם אבל יש לה מובלעת בקדימה. ש"ס היתה מסכימה להיכנס לממשלה במידה שהיתה לה יכולת לשנות את האקלים ולמגר את שנאת העניים בעם. לכן היא באה ודרשה לקבל מיליארד שקל לא לפ"קמים של רבנים ולא לבניית ישיבות. גם לא לבניית בתי כנסת. אלא כדי להיכנס לאותה נישה שהתרוקנה ב-20 שנים האחרונות. אבל כשהתברר שהמקסימום שלבני מוכנה לעשות הוא להוסיף כסף לכל משפחה במדינה באופן שווה, כשהנכד של צ'רלי ביטון והנכד של אליעזר פישמן יקבלו את אותו מענק, הבינה ש"ס שאולי שינוי עזבה את קדימה אבל קדימה לא התנתקה משינוי.

ירושלים

ש"ס מעולם לא היתה ימנית ונצית מדי. בעבר הותקפה רבות על כך שאפילו הציגה תפיסת עולם פרגמטית. הדרישה של הרב עובדיה יוסף בימים האחרונים מציפי לבני היתה לעשות פסק זמן מהמירוץ ההזוי של חלוקת ארץ ישראל תמורת הגברת הטרור, ויצירת חשיבה מחודשת - על מה מדברים, על מה לא, מה דורשים ועל מה לא מתפשרים.

לבני שנזרקה לצד השמאלי של המפה סירבה בתוקף גם בבוקר יום ו' לתת מחוייבות שכזו אפילו לא בארבע עיניים. במצב שכזה אין שום הגיון שש"ס תבנה את הבית שממנו היא תצטרך לברוח בעוד חודש ימים, כשלבני תחתום ברמאללה הסכם על מסירת שכונות בירושלים לחמאס.

חובבנות וחוסר נסיון של קדימה

לאורך כל המו"מ בלט בעבודה של קדימה רשלנות וחוסר ניסיון. כך הוצגו מספרים שלא קיימים במציאות לגבי התקציב, הוצגו מסמכים שאפילו פקידי אוצר הודו לאחר מכן בשיחות עם שרים מש"ס שאין קשר ביניהם לבין המציאות. לבני חסרת הניסיון - במקום שתעמיד לרשותה אנשים מיומנים ומשופשפים - הפקידה את המו"מ בידיים של איש חביב ונחמד עם אפס ניסיון פוליטי. ב-48 השעות האחרונות לבני כבר החלה לנהל מו"מ ישיר מול ראשי ש"ס אך אז כבר היה מאוחר. המשקעים וההסתה בתקשורת שהציגה את ש"ס כסחטנית כשכל שקל נספר פעמיים ושלוש, העמידו בצד אחד את לבני כמי שאינה יכולה לתת, ואת ש"ס כסחטנית שדואגת כביכול למוסדותיה שלה ולא לכל השכבות הנזקקות באוכלוסיה.

נתניהו

למרות שאין לעניים ולדתיים סיבות רבות לרצות בנתניהו כראש ממשלה בשנית, אחרי הקטסרטרופות הכלכליות שהשית עליהם ב-2003, נראה שבמקום שבעלי תשובה עומדים שם נמצא נתניהו. לא שחושבים שהוא הפך לתומך נלהב בעזרה לשכבות החלשות, אבל דווקא מי שיצר את החורבן הסוציאלי הגדול, גם הפנים לאחר מכן את המשמעויות של המהלכים שאותם הביא. יש היגיון שתינתן לו ההזדמנות לתקן ולהביא חשיבה מרעננת ושונה מהחשיבה העריצית שהשתלטה עלינו בשנים האחרונות ומקורה בפקידות האוצר. חשיבה שאומרת: מי שאינו מפיק הון ואינו תורם לעליית התל"ג של המדינה אינו קיים ודינו למות ברעב.

הרב עובדיה יוסף

ב-25 השנים האחרונות הפך הרב למשהו שמיימי. בכל ממשלות ישראל מממשלת האחדות של 1988 ועד זו הנוכחית - הרב הפך לאיש שהמפתחות בידיו אך ניכר בו שינוי קיצוני. דווקא בחודש האחרון, כשלאיש מלאו 88 והוא נחשב לאחד היוצרים המופלאים שהעם היהודי הקים מתוכו - הוא משנה את תחום ההתעניינות שלו. ממי שרצה בסך הכל להחזיר עטרה ליושנה וליצור עוגן תרבותי, רוחני ויהודי למאות אלפי ישראלים, הוא החל להיכנס לפינות שאותן פינו תנועות חברתיות ומפלגות כמו הליכוד והעבודה. הרב עובדיה הפך ללוחם למען מיגור עוני באשר הוא, כשהניח בצד את השליחות האמיתית שבשמה נכנס לפוליטיקה במרץ 84'.

הרב היה מעדיף לדעתי לעסוק בפסיקה הלכתית ולהמשיך להקים תלמודי תורה, להילחם בבערות ולא בעוני, לצאת נגד ההתבהמות שעוברת החברה ולא לעסוק בצרכים הפיזיים הקיומיים שכל מדינה בעולם רואה את אספקתם כדבר המובן מאליו. אך במקום שאין איש, אומרים רבותינו, תהיה איש. וכשכל המפלגות דואגות להון ולמעמדות הגבוהים, מישהו צריך לדאוג עד כמה שזה נשמע פופוליסטי - ללחם ולחלב, לזכות הקיום והחיים של מאות אלפי ישראלים מכל המעמדות והדתות, בשם תחושת הערבות. היהדות מחייבת אותנו לגלות חמלה אנושית כלפי כל בן אנוש באשר הוא. לבני מוכנה לתת מאות מליונים לישיבות אבל הרב עובדיה טוען שאין בכך די, כשלא מתנהלת מדיניות שפויה בכיוון הסוציאלי.

יוסי אליטוב, עיתונאי חרדי וחבר מועצת הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה