שתף קטע נבחר

לוקה

דוגמנית, 23. נולדה ברומניה, חיה בישראל, נשואה

2006 היא השנה שבה עליתי לישראל, דקה לפני מלחמת לבנון השנייה. זאת היתה הפעם הראשונה שפגשתי אנשים שמוכנים למות אחד בשביל השני, אבל בדרך מסוגלים להרוג אחד את השני.

 

20 זה הגיל שבו הכרתי את מי שהיום הוא בעלי, ספי שקד. נפגשנו ברומניה על סט של סרטון. הוא היה הנציג של משרד הפרסום, ואני הדוגמנית. מהצילומים האלה לא יצאה בסוף פרסומת, אבל אהבה דווקא כן.

 

6 שעות לקח להורים שלי לחזור לדבר איתי אחרי שסיפרתי להם שאני מתחתנת עם ישראלי ונוסעת איתו לישראל. אז הם עדיין לא הכירו את ספי, אבל היום הם מאוהבים בו לגמרי.

 


 

75 ישראלים הגיעו לחתונה שלנו ברומניה. אני התרגשתי וגם קצת חששתי, אבל אחרי כמה דרינקים הם השתלבו יפה עם הצד הרומני ורקדו ביחד.

 

99.9 אחוז מהביקורים שלי בשדה התעופה כוללים בידוק ממושך במחלקת ההגירה. כנראה בגלל שאני נראית כמו עובדת זרה.

 

5 פעמים בחודש אני טסה לחו"ל. עכשיו תנסו לדמיין כמה מרגיז זה.

 

50 אחוז מיום צילומים בארץ הולכים על ויכוחים. הישראלים, להבדיל מהאירופים, לא ממש יודעים לעבוד כצוות. הצלם אומר משהו אחד, הלקוח ביקש משהו אחר, ולסטייליסט יש בכלל כיוון חדש משלו. בחו"ל זה אחרת, העבודה הרבה יותר מסודרת. וגם משלמים יותר כסף.

 

2,000 פעמים ביקשתי מספי שלא ישתתף בסדרת הטלוויזיה "הדוגמניות", אבל הוא בכל זאת עשה שתי עונות.

 

11 שנים זה הפרש הגילים בינינו, לטובתו. אבל אני תמיד טוענת שאני הבוגרת.

 

3 מכל חמישה אנשים שאני פוגשת בארץ אומרים לי "פאצ'ה פיצ'ה" ו"קוריצה". לקח לי המון זמן להבין מה אנשים רוצים ממני. מיותר לציין שזה לא ברומנית, נכון?

 

1,700 יורו עלה לי זוג נעליים של בלנסיאגה. זה הצדיק את עצמו בסוף, כי אלה הנעליים שאני הכי אוהבת.

 

7–8 שוטים של טקילה הם מקסימום האלכוהול שאני מסוגלת לספוג בערב. אם אני שותה יותר מזה אני עוברת לשבת מתחת לשולחן.

 

4 שנים למדתי לתואר ראשון בתקשורת וביחסי ציבור באוניברסיטה בבוקרשט. עכשיו אני מתכננת לעשות תואר שני בקולנוע, ובינתיים לוקחת שיעורי משחק.

 

5 ימים בשבוע אני קמה ממש מוקדם והולכת ללמוד עברית באולפן. החלק הכי קשה בשבילי זה ללמוד מילים עם ח'. אני כנראה אצטרך לקחת שיעורים מיוחדים כדי ללמוד איך הוגים את ה-ח' הזאת.

 

2 פעמים בכיתי בגלל המצב הביטחוני בישראל. הפעם הראשונה היתה כשראיתי אוטובוס מלא חיילים נרגשים בני 18 עולה ללבנון, ובפעם השנייה בכיתי בשביל קרנית גולדווסר.

 

קרדיטים: סטיילינג: שלומית זיו אלבס איפור: תהילה גוטליב ל"סולו" עיצוב שיער: יוסף חביב בגד ים: לוליטה ל-Showroom, כיכר המדינה, תל אביב


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"אין לי כוח, שמישהו אחר יעשה פה טיח"
צילום: אלכס ליפקין
מומלצים