הרבנות הצבאית לא חוטאת לתפקידה

משמעותן של יחידות הומוגניות היא למעשה השלמה עם העובדה שהצבא אינו "יהודי-ידידותי", תוך התעקשות על שירות בו יאפשרו לחברי הקבוצה במסגרת מיוחדת להלחם ולהתאמן מחד, ולשמור על צביונה התרבותי מאידך.

לאחר יישום תוכנית ההתנתקות קראו לסגירת מסלולי השירות הייחודיים. ההנמקה הפורמלית הייתה החשש מסרבנות מאורגנת שתשתק יחידות שלמות. אך מתוך ידיעה רטרואקטיבית כי סירובי הפקודה היו שוליים וספורים, הרי שלא היה מדובר בהתנגדות מבצעית אלא תרבותית.

טיעונים ברוח זו השמיע ראש אכ"א דאז, כשטען כי ייחודו של הצבא הישראלי הוא בהיותו כור היתוך בו יוכל החייל להיחשף לכלל פלגי הציבור, וכי קיומן של יחידות הומוגניות השומרות על תת התרבות של המשרתים בהן פוגע בתפקידו זה.

פעולות שכאלו כבר מתרחשות מספר שנים בצבא. לא על ידי רבנים, אך על ידי גופים המקדמים ערכים אחרים. כך למשל היוהל"ן – יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, העומדת בראש גוף פנים צבאי שאינו מסתפק בהקניית מלוא התנאים הנדרשים לחיילות המשרתות אלא פועל להפיכת כלל צה"ל לפמיניסטי.

גם אם כותב הדברים מברך על הורדת רף המצ'ואיזם הצבאי, הרי שאין ספק כי מדובר במעמד רשמי שניתן לסוכן תרבות, להקנות באמצעות שלל סדנאות, הרצאות, מעורבות בתכני החינוך וההדרכה בקורסים השונים – אופי ערכי לכלל המשרתים.

לא פחות מכך, נשות "מחסום-ווטש" שלאחרונה דווח כי החלו להעביר סדנאות לחיילים ערב יציאתם לאיוש המחסומים ביהודה ושומרון. גוף שקשה להגדירו א-פוליטי, שחברותיו החלו דרכן כתנועת מחאה, ולא חלמו על גיוסן לצבא והפיכת טיעוניהן לחלק ממערך ההדרכה המבצעי. הרצאותיהן ניתנות לא רק למשתייכים למשפחות המפגינות נגד הכיבוש, אלא לכלל החיילים הנקראים לאייש המעברים.

במה שונה פעילות זו, כמו פעילות היוהל"ן, מהתנהגותו של הרב הצבאי? אלה כמו אלה פועלים להטמעת ערכיהם בקרב כלל המשרתים.

תפיסת צה"ל כזירה שניתן להשפיע על חייליה ולהטמיע בקרבם ערכים תרבותיים ואף פוליטיים אינה חדשה. מטרתו של הנח"ל הייתה חשיפת הלוחמים לערכי תנועות ההתיישבות הקיבוציות על מנת שאלה יצורפו אל גרעיניהן לאחר שחרורם, שלא לדבר על התאים החשאיים של מפ"ם בצבא – שנועדו לעשות נפשות למפלגה בקרב הכוחות הלוחמים. כל אלה הם מחירי "כור ההיתוך".

מי שאינו מעוניין ביחידות הומוגניות, שיאפשרו למשרתים לשמור על תרבותם הייחודית מבלי שזו "תיכפה" על כלל החיילים – אין לו מה להלין על האסטרטגיה בה פעל הרב הצבאי הראשי – ניסיון לעצב את תרבותו של "רוח צה"ל". ומי שמעוניין להפסיק את שירותו של הרב הצבאי הראשי, ולמנוע ממנו את הנגישות לנסות ולהשפיע כל התרבות הצבאית כולה – ייאלץ באותה נשימה לסגור את משרדיה של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים בקריה.

שתי נקודות נוספות ראויות לציון: 

כל מאמציו של אותו רב להפוך את המשרתים ליהודים יותר והתרעומת שביטאו נגד פעולותיו, ראויים אולי להיכלל בדיון אקדמי על הסוציולוגיה של התרבות הצבאית. אך בפועל, ברמת היישום, מדובר בשעה או שעתיים בהן מופיע מישהו מטעמו באיזה קורס או בעיצומה של תעסוקה מבצעית, ובדרך כלל אותו נציג, כמו כל מרצה שנשלח מטעם חיל החינוך להעשיר את עולמם של החיילים – מוצא מולו חיילים מעטים, רובם "מנקרים", כאשר יתר עמיתיהם עסוקים בשיחות סלולאריות או בתור לרכישת דיאט קולה.

שנית, אם מישהו באמת רוצה לעקור את תופעת ניסיונות ההשפעה הערכיים-פוליטיים על הצבא, כמו גם להימנע מיחידות שימור תת התרבות של המשרתים בהן - שיעלה ברצינות לדיון ציבורי את סוגיית מודל 'צבא העם', שכל אלה הם חלק מן האילוצים הטמונים בו.

ד"ר אודי לבל, מרצה בכיר לפסיכולוגיה פוליטית במכללת ספיר ובמרכז האוניברסיטאי באריאל