יומני משיח השקר

את "יומני שבתי צבי", בעריכת חוקר ההיסטוריה זאב גולן, קצת קשה לקחת ברצינות, בעיקר בגלל סיפור הרקע המוזר שעוטף את פרסומם. גולן מספר בהקדמה על ביקור שערך לפני 18 שנה באיזמיר, טורקיה, עיר הולדתו של משיח השקר. באחד מבתי הכנסת העתיקים בעיר פגש אותו רב קשיש בעל עיניים בוערות, גרר אותו אל בין החורבות ושלף מאי שם ערימת גווילי עור וניירות, אותם תחב לידי החוקר בעודו מכריז: "משיח" ואחר-כך: "הרי לך אש".

גולן התגבר על הסלידה הקלה שחש, פתח את הגווילים וגילה להפתעתו שהם מיוחסים לשבתי צבי. בעזרת ידידיו המסתוריים, פרופ' נ' וד"ר ק', ששמם נותר חסוי פן יוחרמו על-ידי הרבנות, תורגמו היומנים המסתוריים לעברית מדוברת, והרי הם לפנינו. לפי הוצאת הספרים, "חוקרים סבורים שקרוב לוודאי כי מדובר בזיוף", והספר יוצא לאור כמסמך הגות רגיל, ללא כל התחייבות לאותנטיות של היומנים.

גולן עצמו, לפי ההוצאה, מסרב להגיב לטענות נגד אמיתות היומנים, וכך אנו מקבלים אותם כפי שהם, ספר דק גיזרה ומסקרן להפתיע, שכתוב מההקדמה ועד לאחרון העמודים בפאתוס משעשע ובתיאטרליות דרמטית המאפיינת גם את גולן עצמו וגם את שבתי צבי שלו. הטקסט, איך לומר, סהרורי להפליא, אולי כפי שהייתם מצפים מאיש הרואה בעצמו משיח. הרהורים פילוסופיים שיש בהם עניין, לצד שבירות קומיות לא מתוכננות שבהן לא נותר אלא להגיב בחיוך מול מתקפת הרהב החגיגית של גואל העם היהודי מאמצע המאה ה-17 לספירה.

צבי של הספר הוא מעין תמהוני הלום חזיונות שמגיע אל הרב נתן העזתי ואצלו משתכנע בקלות ובמהירות שהוא הוא המשיח. "למען האמת, די התלהבתי", הוא אומר. כטקסט ספרותי, היומנים חלשים מאוד ועמוסי קיטש ("רק השמים, כך חשתי, הזילו דמעה"), כטקסט היסטורי סביר להניח שהם חסרי ערך לחלוטין, אבל כטקסט פילוסופי אולי יש בהם משהו, פה ושם – מעשים חשובים מדיבורים, הישרדות חשובה ממוסר, ובשבתי צבי הזה יש משהו כמעט ניטשיאני (ראו זה פלא, גולן כתב בעבר ספר בשם "אלוהים, אדם וניטשה"), אם כי די קשה להבחין בו בתוך ערימת המלל המבולבלת.

מוזר לאללה

היומנים עוקבים אחר דרכו של שבתי צבי מהאמצע, ללא ההתעוררות ההתחלתית. בעזה הוא מוצא את תאומו הרוחני ובן לוויתו הרב נתן, באיזמיר, בשיא כוחו, הוא מעורר את העם בנאומיו הגדולים, ולבסוף מגיע לבית הכלא בגליפולי ואל

ההחלטה להתאסלם, שכאן מנומקת כניסיון להציל את העם היהודי מאם כל הפוגרומים, מה שאמור להיות החידוש ההיסטורי הגדול של הספר.

התאסלמותו של שבתי צבי היא החלטה פרגמטית, הפוכה לגמרי לכל מה שנאמר לפניה, הניגוד המוחלט לאש המרד חסרת ההיגיון ולהליכה עד הסוף בכוח, שלהם הטיף עד שנייה לפני הרגע שבו הפך עורו. רק כשהגרדום ניצב מול עיניו, הוא פתאום מסגל לעצמו חשיבה מעשית. משיח, משיח, משיח, אבל בסך הכל אדם די קטן.

"יומני שבתי צבי", בסך הכל, אינו ספר חסר ערך לחלוטין. הוא אכן מוזר, תלוש, תמוה, אבל לפעמים יש בו משהו – פיתוי של סיכוי, אפילו אחד למיליון, שזה אמיתי, פיתוי של משיח שקר.

• "יומני שבתי צבי", עורך: זאב גולן. הוצאת אוריון, 107 עמודים.