את לא אוהבת חומוס? מצטער, נצטרך להיפרד
אמרו חז"ל, "מצא אשה שתנגב איתך בכל רגע ובכל מקום, ומצאת טוב", באחרונה יצאתי עם מישהי שסלדה מחומוס, זה פשוט לא עורר לה את המיצים. האם יש דבר כזה התאמה קולינרית בין בני זוג? וגר אנטריקוט עם ברוקולי, או שהפער גדול מדי לגישור?
אוכל וסקס, שני צרכים בסיסיים שמוציאים מאיתנו לא פעם סוג דומה של יצרים, של התנהגות. האם אנחנו מקדישים מספיק מחשבה ותשומת לב לאוכל כמו לסקס? האם אנחנו מנתחים את מה שקורה בין הצלחות כמו את מה שקורה בין הסדינים? אומרים שהמיטה היא ראי לאישיותו של האדם שלצידנו – אם הוא נדיב במין, הוא נדיב גם מחוץ לחדר השינה, ולהפך. אז האם סוג האוכל, צורת האכילה והקצב, גם הם ראי לנפשו של האדם?
זכור לי דייט אחד שבו הגענו לדבר על אוכל. האמת, אני לא חובב בשר גדול, אבל לפעמים המחשבה על 400 גרם אנטריקוט, מדיום-רייר, עם כוס יין אדום, יכולה לפעמים להטריף לי את מיצי הפה ולגרום לבלוטות הזיכרון שלי להזיל ריר.
וגר אנטריקוט עם ברוקולי, או שזה פשוט פער גדול מדי לגישור? אמא שלי, שחושבת שאני פוסל בחורות על דברים מטופשים – ולאחר שתקרא את זה תבין שזה באמת נכון – תתמוך בי בעניין הבשר. היא תמלמל משהו על בי-12, חלבונים ובריאות הנכד שלה, אלא שזה לא ממש העניין. במטבח, שהוא מקום סקסי לא פחות מחדר השינה, צריכה לדעתי להיות התאמה טובה כדי ששני בני הזוג יוכלו להרגיש בנוח, לשחק, ליהנות מהעשייה המשותפת, להשתוקק לאותם דברים.
הערות הכותב: א. קוראת יקרה, בניגוד לרעיון של הפסקה האחרונה, אני יוצא מן הכלל, ובמיטה אני מתנהג לגמרי אחרת. ב. אם קראת כרגע את סעיף א' וצעקת "בטח!", דעי לך שהשתפרתי מאוד מאז.שבת בבוקר, אני יושב מול הלפטופ, על השולחן מונחת קערת תאנים קרות, תמוז מתנגנים ברקע, החומוס על האש ובקרוב יהפוך למסבחה, שזה, למי שטרם ניסה, תערובת של חומוס עם טחינה וגרגרים חמים, מין מאכל מהביל כזה שמזכיר את מסורת הסביח של שבת אצל העיראקים. אם תשאלו אותי, בגן-עדן מגישים בכל שבת בבוקר מסבחה. נקטר אאוט, מסבחה אין.
אמרו חז"ל, "מצא אשה שתנגב איתך בכל רגע ובכל מקום, ומצאת טוב", באחרונה יצאתי עם מישהי שסלדה מחומוס, זה פשוט לא עשה לה את זה, לא עורר לה את המיצים. וכאן נשאלת השאלה, האם יש דבר כזה התאמה קולינרית בין בני זוג?
מומחים יגידו שרצוי שלבני זוג יהיו תחביבים וערכים דומים ככל האפשר, על מנת להבטיח כי הקשר יצליח לאורך זמן. מדוע אף אחד מהם לא נותן את דעתו להתאמה קולינרית? לכל אחד יש קו אדום משלו – אצל אחד זה סיגריות, אצל השני זה אהבה לבעלי חיים. אז מי אמר שלמאכל מסוים אסור להיכנס לרשימת הלאווים?
"אני שונאת שהמיץ של הסלט נוגע לי בפירה"
מה כבר לא הספקתי לשמוע: "אני שונאת שהמיץ של הסלט נוגע לי בפירה", "אתה יכול בבקשה להוציא לי את העגבניות מהסלט?", "אני לא אוכלת שאוורמה! מה אני פרחה?", "סויה עושה לי כאב ראש", "אני לא אוכלת גבינות!", "אני לא נוגעת בשוקולד", "אני אלרגית לחלבה", "תפוחים זה דוחה", "מחלב אני משלשלת...", הרשימה אין סופית, לכן חשוב לתאם ציפיות לפני שנכנסים למישהי לצלחת.
עוד מבט:
"את טבעונית? אני כבר אגמול אותך מזה"
טלי חדש
מי שחשב שחיי הרווקוּת קשים, כנראה שלא נתקל ברווקה טבעונית מימיו. כל שיחה שמעלה את הנושא מזכה אותי בתגובות כאלה. אז אני לא מבקשת שתהפכו לצמחונים או לטבעונים, חס וכרפס. רק שתבינו שזה לא שיגעון או מחלה
"אני צמחונית", סיננה וניסתה לרכך אותי עם חיוך. ומכאן הפליגה לרגע שזה קרה לה, איך הבחינה באותה חתיכת בשר וחשבה שזה מגעיל אותה, שהיא לא תיגע יותר בבשר בחיים שלה.
"ומה עשית בקשרים קודמים שלך? כולם היו עם צמחונים?" שאלתי.
"לא, מה פתאום. אני אפילו זוכרת שפעם בישלתי לחבר שלי עוף או משהו כזה. שמתי כפפות, ונגעתי בזה מרחוק עם כפות מעץ, מנסה לא להקיא מהתחושה, מאז סיכמנו שאנחנו לא עושים את זה יותר".
מעניין איך היא מוצצת, חשבתי לעצמי.
על טעם ועל ריח:
הקשר בין אוכל לסקס
שרית פרקול
הפרק "איך להיות סקסי?", שישודר הלילה בערוץ המדע, דן בסוגיות כגון האם אפשר לדעת אם בחורה שיושבת מולך בדייט נמשכת אליך רק לפי תכולת הצלחת שלה? האם גבינות יכולות להקל על התסמונת הקדם-וסתית? איך לגרום לזרע להיות זריז ופורה יותר? האם צריכת מאכלים מסוימים מחרמנת?
פעם התאהבתי במישהי רק מהאופן שבו אכלה
יש גם את עניין ה"איך", לא רק ה"מה". יש אנשים שאצלם זה רק צורך, לא תשוקה. הם יעשו את זה באופן אגבי, מהיר, רק כדי לצאת לידי חובה, לספק את הצורך. יפתחו, יכניסו, יזיזו איברים, יבלעו (או שלא) וגמרנו. פעם התאהבתי במישהי רק מהאופן שבו אכלה. ישבתי מולה מהופנט ולא יכולתי שלא לקנא במוּדעוּת שנתנה לכל ביס, בקצב הלעיסה האיטי, בהתייחסות הכמעט ארוטית למנה שבצלחתה. אני, לעומת זאת, שאבתי וסיימתי עוד לפני שהיא הגיעה למחצית. נשענתי על הכסא והבטתי בה מתוסכלת, עדיין לא שבעה, נותרה לבדה.
ולסיום יש את עניין ה"כמה". אני אוהב לאכול ארוחות מסודרות, שלוש ביום, בשעות פחות או יותר מוגדרות. זכורה לי מישהי שכל סוף שבוע, החל משעות אחר-הצהריים, יצא לה המשפט הבא מהפה כל חצי שעה: "מאמי, בא לך לנשנש משהו? אוף, אין מה לאכול בבית הזה" נו בטח, גם למקרר 700 ליטר יש קיבולת מוגבלת. "אבל הרגע אכלנו מותק!" עניתי. "אז מה, אני רעבה שוב".
לכן חשוב שלשני בני הזוג יהיה פחות או יותר את אותו החשק, אחרת צד אחד נשאר מתוסכל או רעב, והרי לכם מתכון לתסכול מתמשך.
אז בפעם הבאה שאתם נפגשים עם מישהו, עצרו רגע ותסתכלו על מה, איך וכמה הוא אוכל. לא סתם אומרים באנגלית food for thought.
לפנייה לכתב/ת 
מי אמר שלמאכל מסוים אסור להיכנס לרשימת הלאווים?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
