אובאמה מול מקיין: מי יהיה ירוק בבית הלבן?

המירוץ הגדול לנשיאות ארצות הברית כמעט הגיע לקו הסיום, אך התנועה הסביבתית עוסקת בלי הרף בשאלה מי יהיה ירוק יותר בבית הלבן? המשבר הכלכלי דחק הצידה רבים מהנושאים הבוערים שעל הפרק, אך סוגיות כמו המאבק בשינוי האקלים, שימוש באנרגיות מתחדשות והתלות בנפט עולות לדיון לא פחות מהעיסוק בצבע עורו של אובאמה או בתרומה של פיילין לסיכוייו של מקיין.

ממשל בוש לא אישרר את אמנת קיוטו ו"תקע" את ההתקדמות לקראת הסכם עולמי להפחתת פליטות גזי חממה. מדינות מזהמות מתפתחות כמו סין והודו לא מסכימות להצטרף גם הן ליוזמה החדשה בשל סירוב ארה"ב. ברור אם כן מדוע לנשיא הבא של ארצות הברית יהיה תפקיד מכריע בעיצוב דמותו הירוקה של העולם, ובעיקר ההתמודדות עם שינוי האקלים.

לדעת רבים בתנועה הסביבתית, הנשיא הבא יוכל, באופן מעשי כמעט, להציל את העולם. רבים מהם משליכים את יהבם על אובאמה, ומצביעים על מצע סביבתי עמוק ומפורט יותר, עם דגש על קידום אנרגיות מתחדשות. לדבריהם, מקיין נתמך על ידי אילי נפט רפובליקנים, ותומך נלהב בניתוק התלות של אמריקה מנפט זר. זאת הסיבה שכל האמצעים כשרים בעיניו ליישם מטרה זו - גם המזהמים ביותר. האמת, כצפוי, היא איפשהו באמצע. יש הבדלים במצעים הירוקים של שני המועמדים, אבל יש גם הרבה נקודות משותפות.

בכל הקשור לרקורד הצבעה בסנאט, ארגון הסביבה "The League of Conservation Voters", שעוקב אחרי הצבעות המחוקקים האמריקנים בסוגיות סביבה, מטה את הכף באופן ברור לטובתו של אובאמה. הוא העניק לאובאמה את הציון 96 מתוך 100 על הצבעותיו בסנאט עד כה. לעומתו מקיין, עם קריירה ארוכת שנים בסנאט, קיבל 24 מתוך 100.

אבל זה העבר; מה בקשר לעתיד? לשני המועמדים יש הבטחות ירוקות מפה ועד אמריקה. מינואר מישהו מהם יצטרך לקיים. הנה העמדות הבולטות של שניהם בסוגיות הבוערות ביותר. לשיפוטכם:

שינוי האקלים

ראשית - שינוי מרענן לעומת ימי בוש: שני המועמדים מכירים בהיות שינוי האקלים אתגר בינלאומי הדורש התמודדות דחופה ונחושה, ושניהם רואים בבני האדם אחראים להאצת התופעה באמצעות פליטת גזי חממה מתחבורה ותעשיה.

מקיין סבור כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם שינוי האקלים היא באמצעות הפחתה מדורגת של פליטת גזי החממה בארה"ב. במצע שלו הוא מפרט: עד 2012 יופחת שיעור פליטת גזי החממה לרמה של שנת 2005; עד 2020 יופחת שיעור פליטת הגזים לרמה של 1990 (15 אחוז פחות מהרמה ב-2005); עד 2030 יופחת שיעור פליטת הגזים ב-34 אחוז מתחת לרמה של 2005; עד 2050 יופחת השיעור ב-66 אחוז מהרמה של 2005.

איך יופחת שיעור פליטת הגזים: מקיין מאמין בשיטת "הגבלה וסחר" (Cap and Trade) - הצבת מכסות קבועות לפולטי הגזים, שאי עמידה בהן גוררת צעדי ענישה, ומצד שני אפשרות לסחור בפליטות שלא נוצלו בשוק עולמי.

מי שמקלקלת למקיין את התוכנית היא סגניתו, שדעותיה בנושא מעוררות מחלוקת בקרב שוחרי הסביבה. היא צוטטה מתייחסת לנושא בעימות הסגנים ואמרה שאינה סבורה ששינוי האקלים נגרם בשל פעילות אנושית, והוסיפה בהזדמנות אחרת ש"זה לא באמת משנה" מי אשם בתופעה, ושיש להאבק בה.

מקיין דוגל בהובלה אמריקנית בהתמודדות בסוגיית האקלים. "נחוץ מאמץ בינלאומי להתמודד עם הבעיה הזו באופן הנכון, מבלי להטיל עול בלתי הוגן על ארצות הברית. דרושה כאן הובלה אמריקנית וכשאהיה נשיא אדאג שאמריקה אכן תוביל בנושא", הוא צוטט בראיון באתר אירגון הסביבה "League of Conservation".  

התוכניות של אובאמה בסוגיה אינן שונות בתכלית, אך מרחיקות לכת יותר: על פי המצע הרשמי שלו, הוא יפעל להפחתת שיעור הפליטות ב-80 אחוז עד שנת 2050, באמצעות מנגנון "הגבלה וסחר" של פליטות שלא נוצלו.

גם הוא סבור שעל ארה"ב להוביל את המאמצים הבינלאומיים להסכם בנושא. "התמודדות נכונה עם שינוי האקלים דורשת שכל המדינות המובילות בפליטת גזי החממה ישתתפו בפיתרון. ארצות הברית צריכה אמנם להוביל, אך עלינו לדאוג שכל שותפות הסחר שלנו נוקטות צעדים מהירים לפעולה בנושא", הוא צוטט בראיון לאותו ארגון סביבה. בין היתר הוא מציע להקים פורום עולמי לנושא, המבוסס על מדינות G8 בתוספת חמש המדינות המתפתחות: הודו, סין, ברזיל, דרום אפריקה ומקסיקו.

אובאמה מוסיף זוית מעניינת. הוא סבור שיש לאמץ תוכנית מקיפה להתמודדות עם בירוא יערות הגשם, שאחראית ל-20 אחוז מסך פליטות גזי החממה בעולם. "הפחתת הרס היערות לא רק תפחית את פליטת הגזים אלא תגן על פרנסתם של המקומיים והמגוון הביולוגי העצום שביערות אלה". ובנוסף הוא יפעל לתקינה אחידה בנושא דלק "נקי" ויחייב החל מ-2010 את ספקי הדלק להפחית את פליטת הפחמן מהמוצרים שלהם ב-5 אחוזים תוך חמש שנים, וב-10 אחוז תוך עשור.

אנרגיות מתחדשות

השינוי המרענן: שני המועמדים מציבים את מדיניות האנרגיה שלהם במקום גבוה במצע, והרבו להתייחס לנושא בקמפיין.

במצע הרשמי של מתייחס מקיין לנושא רק אחרי שהוא מזכיר פיתוח של שדות הנפט והגז של ארה"ב, אנרגיה גרעינית ואנרגיה מפחם בטכנולוגיה "נקייה". הוא מעדיף עידוד של הפיתוח והשימוש באנרגיות רוח ושמש באמצעות מנגנון הטבות מס. ועם זאת, הוא לא תומך בהקצאת נתח מוגדר מראש של משק האנרגיה לטכנולוגיות אלה, ומעדיף שהשוק החופשי יחליט באילו אמצעים הוא מעדיף לשמור על הסביבה ולהפחית בפליטת גזי החממה.

בנושא שימוש בדלק ממקור צמחי, הוא מדבר במושגים כלליים בלבד על ההבטחה הגדולה של דלקים מבוססי אלכוהול (אתנול) מהדור השני (צלולוז למשל), שלא יתחרו ביבולי המזון על שטחי הגידול.

אובאמה מפורט יותר: הוא הבטיח להשקיע 150 מיליארד דולר בעשור הקרוב בטכנולוגיות של אנרגיות מתחדשות; הוא הבטיח שעד 2030 יחייב שלפחות 60 מיליארד גאלונים ממשק הדלק האמריקני יהיה ממקור צמחי מדור חדיש; הוא הבטיח שעד 2025 תופק רבע מאספקת החשמל האמריקנית ממקורות "נקיים" ומתחדשים כמו אנרגיה סולארית, רוח ואנרגיה גיאותרמית ושכל זה יקרה בעזרת תוכנית הטבות מס מקיפה.

אנרגיה גרעינית

אולי הנושא השנוי ביותר במחלוקת בתנועה הסביבתית: מחד - אנרגיה נקייה ויציבה; מנגד - הפסולת היא אסון אקולוגי פוטנציאלי. שני המועמדים לא מתנגדים לשימוש באנרגיה גרעינית, אך ההבדלים ביניהם טמונים בגישות.

מקיין תומך נלהב בהרחבת השימוש באנרגיה גרעינית כאמצעי להתמודדות עם שינוי האקלים ולהפחתת התלות של אמריקה בדלק זר. הוא מבטיח במצע לקדם הקמה של 45 תחנות כוח גרעיניות חדשות עד 2030 ובהמשך להקים עוד 50 תחנות.

אובאמה סבור שאנרגיה גרעינית צריכה להיות חלק מפרישה מגוונת יותר של משק האנרגיה האמריקני, תוך שהוא שם דגש על נושא הטיפול בפסולת הרדיואקטיבית.

מקיין סבור שהשוק החופשי ולא הממשל צריך למצוא את האמצעים הטובים, היעילים והבטוחים ביותר, ותומך בהטמנתה באתר שנוי במחלוקת בהרי יוקה במדינת נוואדה. אובאמה סבור שאתר זה אינו מתאים בשל חילוקי דעות בין המומחים באשר לאופן הבטוח ביותר להטמין שם את הפסולת.

פחם נקי וקידוחי נפט

שוחרי סביבה ומומחים טוענים שאין בכלל דבר כזה "פחם נקי" אך שני המועמדים תומכים בהרחבת השימוש בטכנולוגיות חדישות לשריפת פחם באופן שפולט פחות גזי חממה וחלקיקים. שניהם מבינים שמרבצי הפחם הגדולים של ארה"ב, תעשיית הכרייה ותעשיית הפקת החשמל מפרנסים הרבה מצביעים פוטנציאליים. ההבדל ביניהם הוא, כרגיל, בגישה.

מקיין הבטיח במצע שלו להשקיע בכל שנה 2 מיליארד דולר בפיתוח ושיכלול טכנולוגיות "פחם נקי". כשנשאל על טכנולוגיה להפיכת פחם לדלק נוזלי - בתהליך ששוחרי סביבה מסתייגים ממנו - הוא אמר שהשוק החופשי יכריע האם טכנולוגיה זו יעילה ורווחית, ושמנגנון הגבלת הפליטות שלו יסייע בכך.

אובאמה הגדיר בקמפיין את ארה"ב כ"ערב הסעודית של הפחם" ואמר שלפיכך אי אפשר להוציא את ניצול הפחם ממשק האנרגיה האמריקני. ועם זאת, הוא תומך בעידוד השקעה פרטית ובגיבוש תקינה בכל הקשור לתחנות כוח המונעות בפחם, כדי לחתור לעבר תחנות כוח ללא פליטת גזי חממה.

בנושא קידוחי נפט בחופי ארה"ב, המועמדים חלוקים. מקיין תומך בהרחבת קידוחי הנפט בים כדי להקטין את התלות האמריקנית בנפט זר. אובאמה התנגד תחילה באופן גורף, אך כעת תומך בקידוחים מוגבלים ותחת פיקוח הדוק.

באשר לקידוחים בשמורות הטבע הארקטיות - כלומר באלסקה של המושלת פיילין - ההבדלים ניכרים פחות. אובאמה מתנגד בתוקף; מקיין מתנגד - "בשלב זה". פיילין אגב, בעד ובגדול כמובן.