יום הזיכרון לרבין: אבל לאומי או ניצול פוליטי?
כשליש מהציבור טוען כי יום הירצחו של ראש הממשלה הפך פוליטי, בהם 72% מהדתיים. ד"ר אשר כהן: "תוצאה של האשמת הציבור הדתי ברצח". עוד בסקר ynet-גשר: 38% מהחרדים מתייחסים ליום הזיכרון לרבין כ"סתם יום של חול", וגם: איזו קבוצה צריכה לחשוש שייצא מתוכה הרוצח הבא?
13 שנה ימלאו מחר, 4 בנובמבר, לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ובשבוע הבא, י"ב בחשוון, תציין ישראל הרשמית את יום השנה לאירוע שזיעזע את המדינה. האם מדובר ביום זיכרון של כולם? סקר ynet יהדות ועמותת גשר מגלה כי הקרע הדתי-חילוני בנושא זה רחוק מאיחוי: החילוניים רואים בו יום אבל לאומי, ואילו בציבור הדתי הוא נתפס באופן מובהק כיום המנוצל לצרכים פוליטיים.
סקר ynet-גשר נערך על ידי מכון המחקר פאנלס וכלל 499 מרואיינים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. טעות הדגימה המירבית: 4.4%±.
בחלק הראשון נשאלו המשתתפים מהו עבורם "יום רצח רבין". 60% הגדירו אותו "יום אבל לאומי", 29% טענו כי הוא יום המנוצל לצרכים פוליטיים, ואילו 11% השיבו כי מבחינתם מדובר ב"סתם יום של חול".
פילוח להגדרות דתיות מצביע על פער עצום בין המגזרים השונים. 72% מהדתיים תופסים אותו כיום פוליטי, 15% מהם רואים בן יום אבל לאומי ו-13% - "סתם יום של חול". לעומתם, 71% מהחילונים מגדירים אותו יום אבל, 20% סבורים כי הוא מנוצל פוליטית ועבור 9% זהו יום רגיל. בקרב החרדים טוענים 53% כי יום הזיכרון לרצח הפך לפוליטי, 38% אדישים כלפיו לחלוטין ורק 6% מציינים אותו כיום אבל לאומי.
השאלה השנייה בסקר הייתה: "איזה ציבור צריך לחשוש יותר מהאחרים מכך שיקום מתוכו הרוצח הפוליטי הבא?". 28% בחרו בערביי ישראל, 28% נוספים במתנחלים, 14% סבורים כי השמאלנים צריכים להיזהר יותר, 12% קוראים דווקא לימין להיזהר, 8% בחרו בציבור הדתי לאומי, 5% בחילונים ו-5% בחרדים.
מניתוח התוצאות על פי הגדרות דתיות עולה כי החילונים חוששים בעיקר מרוצח פוליטי מקרב המתנחלים (35%), ואילו הדתיים והמסורתיים מצביעים על ערביי ישראל כמסוכנים יותר (62% ו-36% בהתאמה). הנשאלים החרדים התלבטו בין הערבים לשמאלנים (38% לכל אחת מהקבוצות).
"לא אנחנו רצחנו"
ד"ר אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן התייחס בשיחה עם ynet למעמדו של יום הזיכרון לרצח רבין בציבור הדתי, ואמר: "שתי האפשרויות - יום אבל לאומי ויום המנוצל מבחינה פוליטית - אינן סותרות זו את זו. הדתיים, שברובם רואים ביום הזה יום המנוצל למטרות פוליטיות שבמרכזן ניגוח הציבור הדתי, עונים כך לא בגלל תמיכתם כביכול ברצח, אלא כיוון שהם אכן צברו ניסיון של 13 שנים ובהן אין-ספור מאמרים מכלילים שהאשימו אותם בצורה גורפת ברצח ברמה זו או אחרת, ואליהם הצטרפה גם ספרות עיון ענפה שחיזקה את ההאשמה הקולקטיבית".
ד"ר כהן העריך כי במידה שתהיה הכרה בגיוון הציוני-הדתי, ובעיקר בכך שלהיות ימני אין פירושו תמיכה ברצח רבין, יש סיכוי שהדברים ישתנו בהדרגה. "אני, למשל, לא רק שלא רצחתי את רבין, אלא אני חושב שזה היה מעשה נפשע שראוי לכל גינוי, גם אם אני יודע שמציוני דתי לא מספיק שום גינוי. אני ציוני דתי שעמדותיו ממוקמות בימין, ובזה אני מייצג את רוב מניינה ובניינה של הציונות הדתית לגווניה".
שושי בקר, מנכ"לית גשר, אומרת בתגובה לממצאים:
"אנו רואים שמצופה מציבור ספציפי לקבל אחריות על הרוצח הפוליטי הבא שעלול לצאת מתוכו. יש כאן מסר לערביי ישראל ולצבור המתנחלים שעליהם לוודא, לחנך ולהתריע מפני גורמים קיצוניים שעלולים לתרגם את ההתנגדות הפוליטית לרצח ולאלימות פיזית. מרתק שהצבור הדתי והחרדי רואה את ערביי ישראל או השמאלן האנרכיסט כצבור שמתוכו יבוא הרוצח הפוליטי הבא ואילו החילונים רואים בצבור המתנחלים – צבור שצריך לחשוש שמתוכו יבוא הרוצח הבא. – כל צבור עסוק בהתראת הצבור שהוא מתנגד לא ולא בבדק בית ובעשייה פנמיים.
שילוב התשובות שקבלנו בסקר מעיד על כך שהאחריות איננה רק בידיהם של הציבורים האלה. האחריות הינה של הצבור כולו וודאי גם של התקשורת לא לרתום את יום רצח רבין לצרכים פוליטיים אלא לחיזוק ההבנה הברורה שישנם קוים אדומים ברורים גם במקום שאתה מתנגד או מרגיש פגוע ממדייניות. את חייו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין אי אפשר להחזיר אך את הגישה ומעמד הזכרון בהחלט צריך לתקן".
