מי צריך הסדרי טיעון?
ההסדרים, שמתבססים על הודאת הנאשם, משנים את אופי המשפט הפלילי ומגבירים את החשש להרשעת חפים מפשע
דיון ציבורי נוקב מתנהל סביב נכונותו של בית המשפט להתערב כמעט בכל סוגיה. אך מגמה הפוכה מתרחשת בתחום המשפט הפלילי, במקביל למגמה גוברת של שופטים להעביר את הכרעות וגזרי הדין לידי התביעה בהסדרי טיעון. בפועל נדרשת רפורמה מרסנת, מפקחת, שתגביל ותבקר את תופעת הסדרי הטיעון. עיקרה הוא הרי הרשעה ללא הליך ברור הגשת ראיות, והיא השתלטה בארץ כמעט על כל ההליך המשפטי הפלילי.
עד שנות ה-60 כמעט שלא נערכו בארץ הסדרי טיעון, בכל אופן לא בצורה פורמאלית. פסקי דין של בית המשפט העליון כוננו את ההסדרים בצורה גלויה חרף הביקורת, ובהמשך העניקו להם הכרה ותוקף ועודדו את הגבלת מעורבות בית המשפט . התוצאה; כ-90% מהכרעות הדין מסתמכות כיום על הודאה, ואם בעבר היו מספר מקרים בהם בתי המשפט דחו הסדרי טיעון, הרי שכיום ביקורת שיפוטית על ההסדרים כמעט שאינה קיימת. ישנם מקרים בהם השופט אף אינו מוודא שהנאשם מבין במה הוא מודה ומה תוכן ההסדר.
- הסדר טיעון: 13 שנה לתוקף איטה פוגל
- נדחתה העסקה: עונש חמור לאב שאנס
- הסדר טיעון בפרשת הירשזון
- לא יחזירו את הכסף במסגרת הסדר טיעון
הצידוקים העיקריים שנתן בית המשפט העליון בפסיקותיו לעידוד הסדרי טיעון, כמו גם מתן האפשרות לתביעה להתגבר על קשיים ראייתים ולנצל ביעילות את משאבי גורמי האכיפה, ממחישים את התפיסה הרווחת כי בלי הסדרי הטיעון מערכת המשפט תקרוס.
אלא שמחקרים חדשים לא תומכים בטיעונים אלה, ומוכיחים שלעסקאות הטיעון יש חלופות. השימוש הגובר בהן משנה את אופי המשפט הפלילי, פוגע בעיקרון חזקת החפות המעוגן בחוק לפיו הרשעה בפלילים חייבת להיות מעבר לספק סביר, מגביר את החשש להרשעת חפים מפשע, ובהיותו תוצאה של מאזן הכוחות במשא ומתן - גם מגביר את הפער בין נאשמים בעלי יכולת עמידה בלחצים לנאשמים חלשים ובכך משרת את הפושעים הסדרתיים. מאחורי טיעוני היעילות להצדקת השימוש בהסדרי טיעון עומדים למעשה האינטרסים הצרים של מערכת המשפט.
אך הסדרי הטיעון דווקא פוגעים בתפקוד וביעילות המערכת, כך על פי מודלים מתורת המשחקים. ככל שיש יותר הסדרי טיעון גוברת הנטייה של השופטים להעניש (במודע או שלא) נאשמים המתעקשים על חפותם. נטייה זו משפיעה כמובן על נכונותם של נאשמים רבים יותר להודות וחוזר חלילה. המשמעות היא שהסדרי הטיעון מקרינים על הורדת סף ההרשעה ופוגעים בחזקת החפות גם במשפטים המעטים שבכל זאת מתנהלים.
בנוסף, הסתמכות הולכת וגוברת על הודאות מהווה תמריץ שלילי להשגת ראיות, מנוונת את מקצועיותם של חוקרי המשטרה וגורמת לכך שתיקים חלשים מגיעים לרשויות התביעה אשר נאלצות לכן, למרבה האירוניה, לחתור יותר ויותר להסדרים.
האפשרות להכרעת דין תוך משא ומתן, משנה את התנהלות המערכת. סינון התיקים נפגע כי ניתן להביא לדין נאשמים שהראיות נגדם חלשות, מוגשים כתבי אישום מופרכים מתוך ידיעה שהתביעה תאלץ להתפשר בהמשך. נעשה שימוש במעצרים ממושכים על מנת ללחוץ על הנאשמים ולהכריעם ללא משפט. כך הסדרי הטיעון מייצרים תמריצים לסרבול וסיבוך ההליך הפלילי וגורמים לניוון יכולות המערכת לנהל משפט הוכחות מלא.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שבשלושת העשורים האחרונים חלה בישראל ירידה מתמשכת בשיעור המשפטים הפליליים המסתיימים כל שנה ביחס לגודל האוכלוסייה. מסתבר שנטישת הגלימה השיפוטית לטובת הסדרי טיעון שנועדו לאפשר הרשעה של נאשמים רבים יותר במחיר של פגיעה בעקרונות המשפט ובחזקת החפות, אמנם גרמה לנסיקה בשיעור ההרשעות, אבל באופן פארדוקסלי גם איפשרה את התחמקותם של פושעים רבים יותר מעונש.
הטיעונים בזכות הסדרי טיעון מזכירים את ההגיון שעמד מאחורי משפטי הראווה ברוסיה הסטאליניסטית: "איזו הוכחה יכולה להיות טובה יותר מהודאתו של נאשם"? אלו טיעונים שסותרים את עיקרון היסוד של מערכת המשפט, לפיו האמת יוצאת לאור בבית המשפט מתוך טיעוני היריבים. כשבטלה היריבות, בטל המשפט.
לכן נחוצה התערבות שתרסן את התופעה באמצעות הגבלות על רשויות התביעה, חיוב השופטים לוודא שקיימות ראיות מספיקות להרשעה גם ללא הודאה ומעקב ופיקוח של הנהלת בתי המשפט. כך יובטח סינון נכון יותר של תיקים, יצומצם הפער בין כתבי האישום להכרעות הדין, יהיה תמריץ להתמקדות בראיות ושיפור יכולות החוקרים, ויוזמות וותיקות לפישוט סדרי הדין וייעול ההליך המשפטי הפלילי יקודמו סוף סוף.
יוסף זהר, תלמיד מחקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית וחבר "קבוצת חזקת חפות" להפחתה במעמד ההודאה
- למגיבים: סמנו תחילה אם אתם בעד או נגד הסדרי טיעון
לפנייה לכתב/ת 
