מיהי חרדית

"תגידי, היא חרדית?", שאלה אותי אתמול קולגה חילונית, כשהגבתי בפרצוף עם סימן שאלה היא המשיכה בתחקיר. "ההיא ממרצ, זו שאמרה ששולמית אלוני היא גדולה בתורה, נו היא גם ב'בצלם' וכל זה, כתוב שהיא חרדית. היא באמת כזו?", הקשתה העיתונאית המוערכת. זו שבחושיה החדים הרגישה שמשהו פה מנסה למכור לה לוקשים. התחמקתי מתשובה בתירוץ עלוב של 'ממתינה' ושנדבר אחר כך. אבל האמת? פשוט לא הייתי סגורה על התשובה.

שאלת "מיהו חרדי?" חזרה להעסיק בימים אלו גם את המגזר. השבעתה הערב לכנסת של צביה גרינפילד, מס' 6 ברשימת מרצ, איווררה את השמיכות מעל ויכוח עתיק יומין. אין ספק כי "תופעת צביה", (אין דרך אחרת להגדיר זאת), כבר הספיקה להדהים ולהרים גבה אצל לא מעט מאזרחי ישראל חרדים וחילונים כאחד. שילוב בלתי נתפס בין מפלגה עם אג'נדה כפרנית להפליא לבין חרדית ומטבע הדברים מאמינה, היא נוסחה קשה לעיכול ולא רק אחרי סיר חמין.

רבים מבולבלים ואני בתוכם לא מבינים איך אפשר לדוגמה, לגשר על הפער בין התפיסה הרווחת בין בוחרי המפלגה הסבורים כי התנ"ך הוא אוסף מעשיות פולקלור, לבין חרדים הרואים בכך מסר אלוקי? אך על סף התהום בין המחנות עומדת צביה רגל פה ורגל שם. מצליחה בוירטואוזיות מרשימה להרגיש שייכות באותה נשימה לשני צידי המתרס. כנראה שאכן זקוקים לתואר ד"ר בפילוסופיה כמו שיש לגרינפלד כדי לגשר על הבלתי אפשרי.

למען האמת קטונתי מלהכין תבחיני חרדיות ומבחנים סוציולוגים מורכבים על מנת לחקור לעומק את חרדיותו של אדם כזה או אחר. זה גם לא ממש משנה, רוצה להיות חרדית יאללה! בואי! גם עם חוש ביקורתי מפותח לא הייתה לי אף פעם בעיה. אבל מה בכל זאת הפריע לי בגרינפלד, עד כדי כך שיחייב אותי לקטלג אותה מחוץ למחנה עם השלט "תצאי בחוץ י-ה עוינת"?

אפשר בהחלט "לבלוע" את הכלב שיש לה כחיית מחמד, למרות שאצלנו אופנתי יותר ציפורי נוי ודגים. גם על הטלוויזיה אסלח, קורה לרבים וטובים, אם כי הכלי הזה לא יעבור בחיים את מפתן דלתי. אפילו עם הגדרתה את ארגון זק"א כ"חובבי נקרופיליה", אסתדר. לא צריך להיות קטנוניים, זה עוד נכלל תחת "חופש הביזוי". גם הרושם שנשים חרדיות הן "יצורים נבערים, מכונת ילודה", מעליב, מודה, אבל בסופו של יום את הכול היה אפשר להחליק.

זה לא

שתינו מחויבות לאותו סט חוקים, דיו על גבי קלף. אך להפנים שיש גבול לכושר השיפוט שלך ולקבל מרות של נעלה ממך בתורה ובחוכמה, זו תמצית החרדיות כולה על רגל אחת. מי שלא מסוגל לעמוד בכך, אכן לא יכול להיקרא חרדי. אי אפשר להשים את הרבנים כולם בקופסא קטנה ומסודרת על המדף ולהוציא כשמתחשק לשחק במאמינים.

סורי, זה פשוט לא עובד כך, היהדות החרדית היא עסקת "הכול כלול".

אז מאחר שאצלך הדברים שונים: ההלכה ניתנת להגמשה ותלמידי חכמים הם כלי משחק מיותרים. תגידי לי צביה, איזה חרדים בדיוק את מייצגת? בכל זאת בית הנבחרים. היכן הם בוחריך?, חרדי-מרצ כמוך שלא רוצים רבנים דומיננטיים. חרדיות שמעדיפות לגדל כלב במקום ילד. איפה בדיוק נמצאים הדוסים חובבי שפינוזה וסארטר? באיזה מקום סודי הם גרים? בחיים לא שמעתי עליהם. אולי בגלל שהם פשוט לא קיימים. ואת זה גם חברתי העיתונאית החילונית הבינה.