עולמות מתנגשים. ה-NFL הגיע ללונדון

"מה דעתי על הסייפטי בסיום המשחק?" תהה דרו בריז, אחרי ניצחון ניו אורלינס 32:37 על סן דייגו ביום ראשון בלונדון, "טוב...כך הורדנו עוד כמה שניות מהשעון ובמקום פאנט לדארן ספרולס ולהסתכן בכך שיחזיר אותו לטאצ'דאון, בעטנו קיקאוף. כך שזו היתה ההחלטה הנכונה".

סייפטי? פאנט? קיקאוף? נדמה שאפילו לציבור הבריטי דובר האנגלית, המונחים הללו נשמעים כמו סינית, וכך גם אפילו לתושבי צ'יינה טאון בעיר. בדיוק בשבילם, כמו גם בשבילכם, הביאה ליגת האנ.אף.אל את שתי הקבוצות כל הדרך מארצות הברית כדי לשחק בוומבלי.

- הארת אגב: סייפטי הוא מקרה בו שחקן הקבוצה התוקפת נעצר עם הכדור ברשותו ב'אנד זון' (איזור הטאצ'דאון) של קבוצתו ומזכה את היריבה בשתי נקודות. זה לא קורה הרבה, אבל ביתרון של 30:37, כשנותרו 18 שניות לסיום, הורה מאמן הסיינטס שון פייטון על הקרבת סייפטי במהלך האחרון של הקבוצה.

כך נמנע הפאנטר בן גרהאם מלבעוט למחזיר הכדורים המסוכן ספרולס וגם הוריד עשר שניות משעון המשחק. את בעיטת הקיקאוף, שיגר הקיקר טיילור מלהאף למרחק גדול בהרבה. ספרולס נוטרל וכך גם סיכויי הצ'ארג'רס למהפך. 

הסיינטס משלבים ידיים בלונדון. ההימור השתלם (Gettyimages)

יום שישי, 12:30. מלון דה גרוב

המהלך הזה לא עמד על הפרק בתכנית המשחק שתורגלה באימון הסיינטס יומיים לפני כן במשטחי הדשא העצומים של המלון 'דה גרוב' ליד ווטפורד (עיירה סמוכה ללונדון), בו התאכסנה הקבוצה. הסיינטס, שהתארחו בין השאר גם במתקן האימונים של ארסנל בלונדון קולני, הרגישו די בנוח בין מגרשי הגולף המטופחים לחורשות המוריקות של המלון היוקרתי. גם נוכחותה של פצצה נושנה ממלחמת העולם השניה לא הפרה את האווירה הפסטורלית. 

אבק השריפה היחיד שהוצת היה זה של בריז וחבריו הלוהטים בהתקפה - דיוס מקאליסטר, מרקוס קולסטון, ג'רמי שוקי, דוורי הנדרסון ולאנס מור. האחרון הפך העונה לכוכב עולה במדי ה'בלאק-אנד-גולד'. "אני שמח שהצלחתי להתעלות על עצמי העונה, זה מה שקורה כשיש לצידך קווטרבק כמו בריז" הוא אמר לי. אחרי לחיצת יד ותמונה משותפת, יצאתי חזרה ללונדון. בדרך חזרה ברכבת, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על כך שאני עם ה-180 הסנטימטרים שלי גבוה ממנו.

זהירות מוקשים. שחקני הסיינטס ב'דה גרוב' (Gettyimages)

יום שישי, 20:00. כיכר פיקדילי

לא הגובה הצנוע שלי הביא את דום, מפיק ה-NFL Films Review לפנות אליי בבקשה שאתראיין בנוגע למשחק - מה הסיכוי שצוות הטלוויזיה האמריקני ידוג דווקא אותי - עיתונאי ספורט מישראל, בערב סואן במיוחד באמצע פיקדילי סירקוס? לא גדול, לולא היה לראשי כובע של הסיינטס - קבוצתי האהובה - כנראה שדום הדי נואש היה מפסיד עוד מרואיין פוטנציאלי, שהמשחק המוזר הזה אומר לו משהו. ולא שחסרו סקרנים.

"מה אתם מצלמים?" שאלו שתי נשים בנות חמישים בעודי ממתין לראיון. "אנחנו עושים תכנית על פוטבול אמריקני, רוצות להתראיין?" ניסה דום את מזלו. "לא, אנחנו לא מבינות שום דבר בפוטבול", הן דחו את ההצעה בנימוס. "נו...מצוין, זה מה שאנחנו צריכים. בואו תדברו", התעקש דום. "לא...אז אנחנו בכלל מדרום אפריקה", התנצלו לפני שנעלמו בקהל. דום התנצל בפניי על ההמתנה.

דגל ארצות הברית נפרש במרכז מגרש הדשא בוומבלי (אמיר בוגן)

היה שווה. הנה היא המראיינת הבלונדינית הזוהרת מזמינה אותי להצטלם איתה כתף אל כתף און-קמרה. "זהו אמיר מאיזרעל...כתב ספורט...ואוהד הצ'ארג'רס" היא מציגה אותי. בלונדינית, זוהרת ולא כל כך חכמה חשבתי לעצמי, כשהדגשתי שאני אוהד הסיינטס, כפי שמורה הסמל על כובעי, ושרק בגללם הגעתי עד הלום. את הבמה הטלוויזיונית שנזדמנה לי, ניצלתי כדי לפזר ספקנות כהרגלי אפילו באנגליתי העילגת.

"בלה...בלה...בלה...אני לא אופטימי לגבי המאמצים של ה-NFL להתפשט בכל העולם", אמרתי. "יש פה פער תרבותי שיהיה קשה לסגור. בארצי שואלים הקוראים לא פעם 'את מי זה מעניין, אנחנו אוהבים כדורגל'. פוטבול הוא משחק מורכב, כדי ליהנות ממנו צריך לגדול לתוכו מגיל צעיר, או לפחות ללמוד אותו. נסו תחילה ללמד אוהדי כדורגל נימוסים, אחר כך נראה אתכם מסבירים להם מהו דאון ראשון...בלה...בלה...בלה...". 

וומבלי לבש בגדי חג אמריקנים, גם האוהדים (Gettyimages)

שבת, 15:00. כיכר טרפלגר

הינה אני בתפקיד דום. עושה את מלאכתי כעיתונאי חוקר. כך חבורה של ארבעה גברים עבי בשר ולבושי מדי קבוצות NFL הפכו ברגע אחד למושאי הסיקור של ynet. ג'פרי מקנדה אוהד הצ'ארג'רס, גארת' מאוסטרליה אוהד ניו אינגלנד פטריוטס, דווייט מניו אורלינס ופיט הבריטי אוהדי הסיינטס - הם הגיעו מדובאי, שם הם עושים לביתם. "קשה לנו לעקוב אחרי המשחקים בגלל הפרשי השעות, אבל אנחנו עושים זאת כי אנחנו אוהדים אמיתיים", סיפר דווייט.

אבל האם יש סיכוי לפוטבול האמריקני להפוך לספורט עולמי? "היינו גם במשחק בשנה שעברה (הניו יורק ג'איינטס גברו 10:13 על מיאמי דולפינס במשחק הראשון אי פעם בלונדון) ונראה לי שהרבה מהצופים התאכזבו", העיד דווייט.

"למרות זאת, מאז נפתחו הרבה קבוצות באנגליה. קשה לקלוט את המשחק הזה, אבל נראה לי שהליגה בונה קודם כל על המרצ'נדייז וזה דווקא הולך להם. אתה תתפלא כמה אוהדים לבושי מדי קבוצות תראה במשחק". אשרי המאמין.

יום ראשון, 14:00. וומבלי

דווייט וואז רייט. הם הגיעו בהמוניהם לאיצטדיון המפואר. אמריקנים, בריטים, סקנדינבים ואפילו כמה ישראלים. הם יוצאים מתחנת הרכבת לבושים במדי הג'איינטס והדולפינס שרכשו בשנה שעברה, אבל גם המונים במדי הסיינטס והצ'ארג'רס, בולטימור רייבנס, דאלאס קאובויס ואחרים. באיזור ה'טיילגייט' (מסיבת הפרה-משחק) הם התקבצו כולם לצפות במופע של להקות ג'אז ובלוז הישר מה'ביג איזי', לנסות מזלם במתקנים השונים, לשיר, לרקוד, לשתות בירה. לעשות גוד-טיים. 

מעודדות ה'סיינטסיישן'. גם הן התגייסו למסיבה (Gettyimages)

רוב הגיע מפורטסמות' ביחד עם חבריו, כדי לצפות בפוטבול אמיתי - אמריקה סטייל. בעברו שיחק ראגבי, אבל אחרי שצפה במשחקי ה-NFL ושיחק קצת בפלייסטיישן, התאהב. עכשיו הוא משחק בעמדת פול-בק בקבוצתו באוניברסיטה. "הגעתי כי זה זול יותר מלנסוע לארה"ב" סיפר, "פוטבול משחק מדהים. אין מה להשוות לכדורגל".   

לפחות מבין האוהדים האמריקנים שהגיעו, לסיינטס היה רוב מכריע. ג'ונאס ואנטוניו, שני חיילי הצי האמריקני מלואיזיאנה המוצבים באיטליה, ניצלו את ההזדמנות כדי לקפוץ ללונדון ולראות את קבוצתם (הם מקווים לעשות זאת גם בישראל בעתיד. הם עגנו בחיפה לפני כמה שנים ו"אהבו את הבחורות"). "הסיינטס היא הקבוצה היחידה שבאמת משחקת עבור העיר שלה" הסביר ג'ונאס, שזוכר את סיפורה הייחודי של הקבוצה אחרי הוריקן קתרינה, "זו הדרך שלנו לתמוך בהם".

סופרמן מניו אורלינס. בלאק-אנד-גולד אמיתי (אמיר בוגן)

לג'ונאס יש לב זהב, לאנטוניו שן מאותה מתכת. לסופרמן מניו אורלינס יש גלימה מוזהבת משלו ולטענתו באמצעותה טס ללונדון כל הדרך מהביג איזי. כך יאה לצ'ירלידר הססגוני והצעקני ביותר של ה'בלאק-אנד-גולד'. בניגוד ללהקת המעודדות של הקבוצה ה'סיינטסיישן', הטייץ השחור לא ממש הולם את מימדי גופו העצומים.

לא שזה משנה לו, או לחבריו השיכורים. גם לא לבעלי הקבוצה טום בנסון בני משפחתו ומקורביו, שבאו להתחכך באוהדים. טוב, גם הוא לגם בירה בכמויות. 

יום ראשון, 17:00. קיקאוף בוומבלי

כשאתה רואה את בנסון, סופרמן ושאר האוהדים שותים כל כך הרבה אלכוהול במסיבת ה'טיילגייט', קשה להבין איך הם מצליחים לשמור על ערנות לאורך המשחק עצמו. והפעם, היה זה משחק גדול באמת - עמוס באירועים ודרמות. הקיבה שלי התהפכה גם בלי האלכוהול. לרגע בא לי להקיא כשכוכב סן דייגו לדייניאן טומלינסון טייל לו לטאצ'דאון קליל ברבע השני תוך שהוא עושה צחוק מהגנתה הנודעת לשימצה של הסיינטס.

שון פייטון ודרו בריז. חזרו הביתה עם ניצחון אדיר (AP)

שתי דקות לאחר מכן הגיע האירוע המסעיר ביותר במשחק כשבריז מסר מ-30 מטרים ללאנס מור, שתוך כדי גלישה השתלט על הכדור וחגג טאצ'דאון יפהפה. תקראו לי גרופי, אבל הוא תפס את הכדור באותה יד שלחצה את ידי באימון ביום שישי. זה היה המהלך הגדול במשחק, אבל הוא לא הבטיח דבר.

הצ'ארג'רס כמעט וחזרו למשחק ברבע הרביעי, אחרי עשר נקודות רצופות שצימקו ל-37:30, אבל אז הגיע הסייפטי. הפער קוזז ל-37:32, אך הסיינטס נשארו עם הניצחון. אני עם החיוך.

לאנס מור, אח שלי. איזו תפיסה (AP)

איזה ערב! בכל זאת שיכור, נרגש וקצת מסוחרר הצטרפתי לעיתונאים בחדרי ההלבשה. שם בין נפילים עצומים וערומים, ניסיתי לדלות כמה ראיונות. רוברט מיצ'ם, רוקי ביישן בן 24, נאלם בצילו של קולסטון. מייק קארני החביב דווקא לא הפסיק לדבר. את ג'מאל בראון תפסתי כשהוא מושך את עורו בקרם מתוצרת ים המלח ("אני מת על המוצרים האלה", הוא הודה). את הידידות עם לאנס מור - חבר פייסבוק ותיק - המשכתי לטפח גם במציאות עם לחיצת יד אמיצה נוספת.

למסיבת העיתונאים הגיע מקאליסטר לבוש חולצת ארסנל, בריז עשה זאת עם חליפה. "מה דעתי על הסייפטי בסיום המשחק?" תהה הקווטרבק...אולי כבר השתכנעתם ללמוד משהו על חוקי הפוטבול ואתם יודעים את התשובה.

יום ראשון, 23:00. קו ג'ובילי בטיוב

בדרך חזרה למרכז לונדון ברכבת אנדרגראונד עמוסה לעייפה, הצטופפו להם עשרות בריטים עוטי חולצות מדים של הסיינטס, הצ'ארג'רס, הדולפינס, פיטסבורג סטילרס...מחליפים דעות ומנתחים את מהלכי המשחק. גם הוויכוח על החלטת הסייפטי לא נגרעה מהדיון. התרגשות רבה כל כך מפוטבול, הבנה עמוקה שלו - אולי טעיתי. אולי בכל זאת יש תקווה להטמעת הספורט הנהדר הזה ברחבי העולם. אולי גם בישראל, לו רק תתנו למשחק ובעיקר לכם צ'אנס.