תראו מי שמסתחבק

בשבועיים האחרונים אהוד ברק לא מחמיץ אף הזדמנות לשבור מחיצות ולהתקרב לאנשים, או למי שהכי קרוב אליהם - עיתונאים. הבחירות בפתח, מצבה של מפלגת העבודה בסקרים קשה, וברק יורד אל העם, כלומר למזנון הכנסת. שם הוא מקיף עצמו מידי יום שני בסוללה של עיתונאים שעטים לשמוע את תוכניותיו להוצאת את מפלגת העבודה מה"ברוך".

אלא שבמפגשים השבועיים האלה אין יותר מדי חדשות. למען האמת, ליו"ר העבודה אין ממש מושג 

מהי הנוסחה הסודית לשינוי המציאות. אבל ברק משתדל, עושה מאמץ אמיתי לשדר שהוא אנושי. אם לציפי לבני זה הצליח בפריימריז - אולי זה יצליח גם לו.

ברק מרבה "להתלוצץ עם כתביו", יש שיאמרו - תלייניו, ומשדר ביטחון עצמי מחד וזלזול רב בסקרים מאידך. "אל תקנו אותם, גם ב-99' היו סקרים וראינו איך זה נגמר", הוא מייעץ לכל מי שמוכן לשמוע. ברק ואנשיו משוכנעים שהמספרים בסקרים לא משקפים מציאות של יום בחירות. "11 מנדטים לעבודה זה מצב בלתי אפשרי", הם אומרים. "נהיה הרבה יותר גבוה. טוב, אולי לא הרבה יותר, אך בוודאות יותר גבוה".

הכל עקום ומעוות

יועציו של ברק שוברים בימים אלה את הראש בניסיון למצוא דרך לפרוץ את "מעגל הדמים" שבתוכו מסתובב יו"ר העבודה. "כשהוא יושב לבד עם אנשים, הכל נפלא", אומר גורם המקורב לברק. "הם נפעמים ממנו, מתפלאים מיכולותיו, מבינים שהוא מבין את העסק. אבל כשהמצלמות נדלקות ויש מיקרופון בסביבה – משהו מתקלקל. ואז נוצר מצב שהוא מצטייר כמישהו שמתנשא, מישהו שמסתכל על כולם מלמעלה. חייבים לשבור את הדבר הזה". וכדי לשבור את "הדבר הזה", ברק מגיע למזנון, מתלוצץ, מסתחבק, מנסה להחזיר אליו את התקשורת. גם הוא יודע שב-99' נבחר להיות ראש ממשלה בגלל שהתקשורת היתה איתו, תוך שהיא נלחמת מלחמת חורמה בבנימין נתניהו.

אך כיום המצב שונה. התקשורת הפכה את ברק לשק חבטות בחודשים האחרונים. גם כשניסה לעשות משהו טוב, איכשהו זה יצא ליו"ר העבודה עקום, מעוות, כמו מוטציה של המהלך החיובי שתכנן לבצע. יועציו של ברק מאמינים שבתקופה הקרובה המציאות הזו תשתנה, ואיתה גם הסקרים. "כבר שלושה חודשים שחובטים בו", אומרים בכירים בלשכתו של יו"ר העבודה. "האמת, מזל שזה התחיל אז. אם זה היה מתחיל עכשיו, היינו בבעיה רצינית, אבל זה עבר את השיא. אנשים יתחילו לחשוב רציונלית, לבחון את המציאות כפי שהיא, לשאול את השאלות הקשות, לבדוק מי יכול לנהל את העניינים. היום יש יותר תקווה מאי פעם לצאת מהבוץ".

אהוד ברק נכנס למערכת הבחירות הזאת בכל הכוח. הוא מתכוון "לתת פייט", להילחם כאילו שאין לו מה להפסיד. האמת, אין לו. במצבה של המפלגה, אנשי העבודה צריכים לקוות שמישהו בכלל ישים לב אליהם, לקיומם, לתוכניותיהם, לקמפיין שלהם. לפי שעה, כשמערכת הבחירות עוד לא ממש החלה, זה נראה כאילו שהקרב הוא בין לבני לנתניהו, או כמו שאומרים אנשיה של יו"ר קדימה: "זה או ציפי, או ביבי". לפני כמה שנים, במערכת בחירות אחרת, השתמש בסיסמה הזאת נתניהו עצמו - "או ביבי, או טיבי" נכתב אז על אלפי סטיקרים שהודבקו בכל פינת רחוב. אז זה לא עבד, ונתניהו איבד את השלטון.

"לבני משדרת משהו אחר", אומרים בסביבתו של ברק. "היא משדרת משהו בסגנון של אובאמה, משהו חדש.

אנשים אוהבים את זה, אבל הרשימה שלה תהיה בעייתית". בלית ברירה, בעבודה פונים אל ההיגיון של הבוחר: אל תצביעו קדימה, או ליכוד, כי הרשימות שלהם מלאות בימנים.

את המתקפה הזו החל ברק כבר בוועידת העבודה. הוא לא חסך אף מילה מעליבה מלבני ומנתניהו. במצבו, אין לו מה להפסיד. השאלה היא, אם זה יעבוד גם בעתיד. האחרון שניהל קמפיין נגטיבי אגרסיבי היה ג'ון מקיין, בדיוק על אותו נושא: ניסיון, ניסיון, ניסיון. איך שזה נגמר כולם יודעים. שם, ברק ניצח. לא בטוח שגם בישראל זה יעבוד.