ארגוני העובדים דואגים לעצמם
הטחו עינינו מראות שבכל ארגוני העובדים המבוססים כמו אצלנו על כוחניות, הנפוטיזם והשחיתות חוגגים, ואלמנטים נפשעים משתלטים עליהם לרעת העובדים?
כדי להדגים את אכזריותו של הקפיטליזם ואת נדיבותו של הסוציאליזם, סיפרה ח"כ שלי יחימוביץ על מגי המנקה, שפגשה בביקורה בעיריית תל אביב. ידה של מגי הייתה חבושה בתחבושת נוטפת דם, אך היא סירבה לקבל טיפול במרפאה כיוון שפחדה להתלונן על התאונה שארעה בעבודה, מחשש שאולי יפטרו אותה.
יש המסיקים מהסיפור, כי לולא היו לעובדים זכויות שהשיגו בשבילם הארגונים המקצועיים, הם היו יכולים להתפגר במקום העבודה הקפיטליסטי ולאיש לא היה איכפת.
קשה להאמין שעיריית תל אביב ואפילו כלכלת ישראל ככלל, הם בדיוק מעוז של קפיטליזם "אכזרי" (היש אחר בלקסיקון של אנשי השמאל); או שהמקרה של מגי המסכנה הלוקה בפחדים המונעים ממנה להגשים את זכויותיה מוכיח שהקפיטליזם רודה בעובדיו. הרי דווקא במשטרים קפיטליסטיים רוב העובדים משגשגים ללא תקדים.
טבעי שישתמשו במקרה של המנקה הפצועה כדי להדגים את בעיות העובדים. אך מגי היא מקרה קיצוני המייצג בקושי מספר קטן של נשים מוכות חרדה הזקוקות לפטרונים שימריצו אותן לממש זכויות שהחוק מעניק להן.
על ידי בחירה במצבים קיצוניים מסיחים את הדעת כל הדוגלים בסוציאליזם מהמצוקה השגרתית והאמיתית של מרבית העובדים המאורגנים בישראל, כל אלה שאותם מייצג נסים השרברב. מדובר בעובדים מאורגנים העובדים קשה מאוד אך אינם מצליחים לגמור את החודש. הנה סיפורם:
נסים השרברב וחבריו הרבים מועסקים בתעשיות רגילות. לא בגופים ממשלתיים מונופוליסטיים כמו נמל אשדוד, שדה התעופה בן-גוריון, מקורות וחברת החשמל המנצלים את כוח המונופול כדי לשלם לעובדיהם שכר מנופח על חשבון שאר העובדים.
נסים עובד מסור ומצוין, אך עקב התפוקה הנמוכה שהיעדר התחרות במשק המונופוליסטי שלנו יצרה, עקב הרס התמריצים לתפוקה מוגברת שגורמת הפוליטיזציה של מקום העבודה - כך שהעובד הישראלי מפיק רק כמחצית מעמיתו האמריקני! - אי אפשר לשלם לו שכר ראוי שיאפשר לו לפרנס את משפחתו בכבוד.
יש לזכור: שכר אפשר לשלם לבסוף רק לפי רמת התפוקה של העובד ולא לפי גודל השפם של אלה המתיימרים להגן עליו. בהונג קונג הלא מאורגנת היה השכר הממוצע לפני ההצטרפות שלה לסין יותר מכפול מזה שבישראל למרות שהמעסיקים הסיניים לא מצטיינים באמפתיה מיוחדת לזכויות העובדים. התחרות על העסקת עובדים במשק משגשג בעל תפוקה גבוהה הכתיבה שכר גבוה. בישראל, אבטלה גבוהה ותפוקה נמוכה שנוצרו בשוק העבודה "המאורגן" והמעוות, המלא במונופולים חמסניים, מכתיבים שכר נמוך ומחירים גבוהים המורידים את כוח הקנייה של השכר הנמוך ממילא.
כשהגיעה העת לקדם את נסים, הוא מצא שהוא נחסם ומקומו המיועד נתפס על ידי אחד ממקורביו של ישראל משל, הבוס של איגוד העובדים שלו, שמשפחתו ומקורביו ובני משפחותיהם זוכים משום מה בכל המשרות הנחשקות במפעל.
נסים השרברב, איש גאה ובעל עקרונות, לא יכול לסבול את האפליה נגדו. הוא סולד מהתככים הפוליטיים, הסכסוכים והשחיתויות, ומקבלנות הקולות שהנהיגו חברי הוועד במאמץ לצבור עוצמה ולהשתלט על ארגון העובדים המונופוליסטי שלהם. הוא סובל מהמחנק הפוליטי שנוצר במקום העבודה.
הוא התלונן, ומאז הפכו חייו לגיהינום. לא רק שקידומו נעצר, אלא שנעשו ניסיונות בלתי פוסקים לדחוק אותו ממשרתו ולשבץ אותו בתפקידים הכי קשים והכי פחות מתוגמלים, כדי לאלץ אותו לעזוב את מקום העבודה.
זוהי המציאות האכזרית שיצרו ארגוני העובדים המונופוליסטיים המאוגדים בהסתדרות במקום העבודה ה"מאורגן" בישראל. זו המציאות בארגוני העובדים האמורים להגן על העובד.
הטחו עינינו מראות שבכל ארגוני העובדים המבוססים כמו אצלנו על כוחניות, הנפוטיזם והשחיתות חוגגים, ואלמנטים נפשעים משתלטים על האיגודים הללו לרעת העובדים?
האפשר להסביר מדוע אגודי העובדים שהסוציאליסטים מהללים יצרו את "משק העובדים" אשר ניצל את עובדיו וגנב או בזבז את הפנסיות שלהם? מדוע משק זה שזכה באין סוף הטבות ופריבילגיות פשט רגל יחד עם הקיבוצים והמושבים, שבהם הונהגו "חוקי העבודה המתקדמים", והשאיר מאות אלפי עובדים ללא עבודה וזכויות?
ובמערכת הרווחה שבה העובדים תלויים האין השחיתות חוגגת? האין הנצרכים האמיתיים נדחקים הרבה פעמים הצידה, לטובת אלה המקורבים לצלחת?
האם באמת עלינו לשאוף ליצירת חברה שבה העובדים הופכים ל"קליינטים" (אריסים) של מדינת הרווחה, כפופים לחסדיהן של ביורוקרטיות ענפות ועריצות, המונעות מהם להתפרנס בכבוד וההופכות אותם טרף קל לפוליטיקאים? הזה חזון הציונות על עם החי מיגיע כפיו?
אולי כדאי לשאול את נסים השרברב.
דניאל דורון, מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי
לפנייה לכתב/ת 
