מה בוער?
כולם שואלים את יעל משאלי - "מה בוער לילד, למה להתחתן בן 20?". אבל עם כלה כזאת, ליעל משאלי לא איכפת שהם צעירים, דוסים ואפילו רוצים לכבוש את חומש
הכל התחיל בעלייה הראשונה לחומש. הוא תפס אז טרמפ עם המשפחה שלה. לא ברור מה קורה היום בחומש, אבל פה במוצאי שבת חוגגים אירוסין. אחרי הכל, שני דוסים ו"שנה וחצי" זה המון!
נכון, הם היו כמעט בני שמונה-עשרה באותה עלייה לחומש, ואחרי שנה וחצי, איך שלא סופרים את זה עוד אין להם עשרים. לכן כבר שמענו את כל התגובות האפשריות בהקשר הזה:
- מה בוער???
- יש פתרונות לעניין הזה. חחח! (שוס רציני!)
- כמה זמן עוד יישאר לו בצבא? שנה?
- מה בוער??
- היא כבר סיימה שירות לאומי?
- אז היא לא תסיים?
- מה בוער?
- טוב, לפחות שעם ילדים הם יחכו...
- ואיפה הם יגורו בינתיים?
- ירוחם?
- מה בוער?
- ממילא הם יחיו על חשבונכם ויבואו כל שבת, אז בשביל מה?
וכן הלאה.
ובכן, הזוג הצעיר משרת בצבא (גבעתי. תלמיד ישיבת ההסדר בנתיבות) ובשרות לאומי (ירוחם). הם יסיימו את השירות שהתחייבו לו,
וימשיכו בשירות שהם מאמינים בו, כחלק מקהילת ירוחם או נתיבות. הם מתחתנים עכשיו כי אין שום סיבה לחכות עם זה, למען האמת.
וכן, הם דוסים. ולא, אין לזה פתרונות (חחח. שוס!)
והם צעירים, ואם הם יסכימו הם עוד יחיו קצת גם על חשבוננו, ונשמח אם הם יבואו כל שבת, ואנחנו לא מתכוונים להתערב להם בתכנון המשפחה (אנחנו עוד זוכרים את ההורים שלו שניסו להתערב לנו ואיך זה הרגיש) רק לעזור כשצריך.
הילדים של היום, מה שהם לא יעשו, תמיד יהיה מה להגיד על זה.
מתחתנים צעירים? אז זה צעירים מדי!
רווקים מבוגרים? מבוגרים מדי!
דוסים מדי, דתלש"ים מדי, ימניים מדי, שמאלנים מדי, קרייריסטיים מדי, אידיאליסטיים מדי. כל מה שהם יעשו היום, תמיד יהיה למבוגרים מה להגיד. כי הרי מה שהזמנו אצל הקב"ה זה בדיוק את שביל הזהב, את המתכון הסודי הזה שמייצר את הילדים לפי מידה בדיוק.
אז לא שנישואים צעירים זה לא אתגר גדול, זה כן. אבל לכל נישואים, בכל גיל, יש גם את האתגרים המיוחדים האלה. אי אפשר ולא צריך לחכות שהכל יקרה לכולם בדיוק בין גיל עשרים ושלוש לעשרים ושמונה (ולמעלה מזה!).
אני לאו דווקא בעד נישואים צעירים, אבל אני בוודאי לא נגד באופן גורף. אני חושבת שלהורים יש תפקיד מכריע כשזוג צעיר כל כך מכוון את עצמו למהלך כזה. עליהם מוטלת האחריות לברר עם הצעירים את הבנתם בנוגע לאתגרים העומדים בפניהם, את מוכנותם לקשור את חייהם בחיי בח"ל, את בגרותם, יכולותיהם וכו' וכו'. ולהתפלל, כפי שמתפללים בכל שידוך, בכל גיל, לחסדי ה'.
במוצאי שבת נחגוג את האירוסין, ובעז"ה בתחילת אדר החתונה. ואחרי שבדקתי ונחה דעתי מכל הסעיפים הנ"ל, אני אומרת את האמת כפשוטה: כשהבן שלי מביא הביתה כלה כל כך מקסימה, מדהימה, מרשימה, מתוקה ומיוחדת, מה איכפת לי בת כמה היא, מה איכפת לי בן כמה הוא.
מזל טוב!
