6:40 דקות הייתם פה

הערב (א') ייפתח בפעם החמישית ה"פ'צה קוצ'ה", שפירושו ביפנית "בלה בלה בלה" - פיטפוטים או רעשי שיחה. מדובר בערב אמנויות רב תחומי שמסתובב בלמעלה מ-120 ערים בעולם ושייערך בהאנגר 11 בתל אביב, בהפקה של "פאזה".

הפצ'ה קוצ'ה הוא תופעה מתעצמת בישראל. זה התחיל מאירוע של 250 איש ב"סלונה" שביפו, בתור ערב ברנז'אי של מעצבים. בפעם הקודמת הגיעו 1,600 איש ואנשים רבים נשארו בחוץ. הפעם הכרטיסים כבר נגמרו בשבוע שעבר.

הקונספט של ה"פצ'ה קוצ'ה" הוא היעדר היררכיה: ראשי מחלקות בבצלאל ושנקר מציגים לצד סטודנטים או אמנים צעירים וחסרי השכלה וכולם מצייתים לאותו חוק דרקוני: לכל אחד מוקצבות שש דקות וארבעים שניות – לא פחות ולא יותר. אחד המאפיינים של הקונספט הוא חשיפתם של עבודות ומיצגים, שאחר כך מוצאים את דרכם ישירות לקהל רחב יותר.

 עבודה של ניקולא וילד הצרפתי (צילום: יחסי ציבור)

באירועים הקודמים דוד פולונסקי הראה קטעים מ"ואלס עם באשיר" בהקרנת בכורה, סיגלית לנדאו הציגה עבודות שלה שנבחרו להציג בניו יורק, רננה רז חיברה קטע ל-13 רקדנים (כולל סבתא שלה) שבן זוגה חיבר להם אנימציה ומוזיקה במיוחד, שרון קנטור ניגנה על רקע של תמונות של סקייטרים תל אביבים ועוד.

האוצרים הם איתי מאוטנר וענת ספרן. ספרן, צלמת ומעצבת תיקים תל אביבית. הציגה בפצ'ה קוצ'ה ביפן והיא זו שביקשה מהמייסדים רשות להעלות את הקונספט ארצה. מאוטנר, בן 35, הגיש בעבר תכנית תרבות בערוץ 2, ערך את כתבי העת "42 מעלות ו"360 מעלות", וכתב ביקורות תרבות. כמו כן, היה חלק מצוות החשיבה והאסטרטגיה של פרויקט ארט.טי.אל.וי.

מה בדיוק הקו המנחה של פצ'ה קוצ'ה?

"הקו המנחה הוא קודם כל איכות, כך בררנו את העבודות השונות. סך הכל זה היה תהליך מאוד מורכב, כי מדובר בתמהיל לא רגיל, זה כמו תערוכה קבוצתית, אתה מביא יוצרים שונים מדיסיפלינות שונות, אתה שם מצד אחד רקדן ומצד שני מאייר ומעצב תעשייתי, אז אתה חייב איכות".

הצהרתם שמלבד איכות הקו שלכם הוא היעדר היררכיות, יש בזה סוג של אמירה?

"אני לא חושב שיש בזה איזו אמירה חזקה ומתריסה. יש בזה יותר אמונה פרטית שלי ושל ענת, אנחנו בעצם מעוניינים לשמוע את כל מי שיש לו משהו מעניין להגיד, אם הוא מוכר או לא מוכר, וזה דבר שהוכיח את עצמו, זה סוג של רב תרבותיות אמיתית. בפעם האחרונה היו אלה דווקא האנדרדוגים שגנבו את ההצגה, וגם הפעם יש לי תחושה שמשהו כמו מקהלת גבעול יירכז הרבה תשומת לב".

 עבודה של גבי נתן (צילום: יחסי ציבור)

כל אמן מחויב להציג רק 6:40 דקות, למה בעצם?

"ככה זה בפורמט היפני, 20 דימויים שכל אחד נמצא על המסך 20 שניות". 

וזה לא מגביל את האמן?

"לדעתי ההיפך. אמנם זו מגבלה וזה פורמט שבהחלט יוצר נוקשות, אבל אנחנו מאמינים שאיכות באה לידי ביטוי גם בזמן קצר, אפשר להכיל משמעויות גדולות בפרקי זמן קצרים. הקונספט שככל שתאריך כך תעמיק לא כל כך תופס, תחשוב על אוהד נהרין למשל, שצריך להציג את עצמו בזמן כל כך קצר, הפורמט הזה מחייב כל אמן להיות ממוקד, להוריד את כל הבלה בלה ולגעת בעיקר. שש דקות וארבעים שניות יכול לעבור בטיל כשרואים משהו מעניין, ומנגד גם יכול להיות מלא זמן".

עבודה של אריק לרנר (צילום: יחסי ציבור) 

מה הקהל מקבל בסופו של דבר מחווית הסרט הנע הזו?

"לא רק הקהל מקבל, אלא קודם כל האמנים. רוב האנשים שמציגים בפצ'ה קוצ'ה לא רגילים לעמוד מול קהל אלא להתחבא בסטודיו, מאחורי מחשב בדרך כלל, פתאום לעמוד מול אלף איש או יותר, זה דבר פסיכי, זאת חוויה מאוד עוצמתית. הקהל, בהסתמך על הפעמים הקודמות, מקבל חוויה שהיא מאוד מאוד כוללת, יכול להיות שיש דברים שלא דיברו אליו, אבל זה יכול לקרות, זו שעה ו-20 דקות מאוד מרוכזות, ממוקדות ואינטנסיביות". 

איך אתה מסביר את ההצלחה המסחררת של האירוע שהתקשורת בקושי סיקרה?

"זו באמת שאלה מורכבת. אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה של פריחה בכל מה שקשור ביצירה ישראלית, בכל התחומים האמנותיים. אני חושב שהתשובה היא הרעב והצמא של חלק גדול מציבור צרכני האמנות לאירועים כאלה, זה צמא שהלך וגבר. מכרנו 1,700 כרטיסים, והיינו יכולים למכור גם 3,000, אבל אנחנו מאמינים בתהליכים".

הפעם משתתפים: ניקולא וילד, קומיקסאי צרפתי, שבילה שנה וחצי באפגניסטן כדי לצייר את החוקה החדשה (הרוב שם אנאלפבתים); אלכס פדואה – מעצב תעשייתי ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר חושף כסא שמסייע בהפחתת משקל ללא מאמץ גופני; אריק לרנר אנימטור ישראלי בן 24 שביים את הפרסומת הרשמית של קוקה קולה לאולימפיאדה האחרונה.

ניב שיינפלד הכוריאוגרף משתף פעולה עם רות גוילי המאיירת; אליעזר זוננשיין

ה"ילד הרע" המיתולוגי של עולם האמנות; יקי דוניץ שהוא בכלל תותח הייטק ומציג פרוייקט של בינה מלאכותית; מקהלת גבעול – פרוייקט מוסיקלי מעניין של כמה מהמוסיקאים הצעירים הבולטים בארץ.

גבי נתן – מעצבת ומאיירת צעירה שהיא גם אמנית רחוב וגם יוצרת בובות דמויות בסגנון יפני; אריק ברנשטיין – המפיק המיתולוגי של החמישייה מציג פרוייקט מסקרן בשם "עזה שדרות"; מוחמד חוסיין – מעצב שפיתח תכנה לקליגרפיה ומוסיקה שבה האותיות רוקדות ומעוצבות לפי הקצב; ולקינוח – הופעה של מרסדס בנד