הח"כים במסלול ידוע מראש: למען הטייקונים

הפילוסוף היווני אריסטו הגדיר את הטרגדיה הקלאסית כסיפורו של גיבור נעלה הסובל מחולשה גדולה אחת - והחולשה הזאת גורמת לו לצעוד במסלול ידוע מראש אל סופו המר והבלתי נמנע. גם כאשר העלילה מסתבכת, אין שום ספק באשר לבחירותיו הצפויות של הגיבור וההליכה המדודה אל הסוף הרע.

ההצגה הגדולה ביותר בתיאטרון המקומי היא מהומת הבחירות. זו נפלה עלינו בדיוק בשיאו של המשבר הכלכלי העולמי, שכבר הפך למשבר ישראלי בשוקי ההון ו העבודה. המשבר הכלכלי הוא התפאורה בטרגדיה המקומית שלנו. גיבוריה באים משתי משפחות אצולה: משפחת חברי הכנסת ומשפחת הטייקונים.

הח"כים למען בעלי הממון, ולהיפך

למשפחת הח"כים שני ענפים: הענף ה"חברתי" - אלו שתמיד יצאו נגד רשעותיו ועוולותיו של הממשל, אך יפטרו את עצמם ממציאת משאבים למימון תיקון העוולות; וענף החכי"ם "נושקי הידיים".

מלחכי הפנכה הם זן ח"כים חשאי יותר מהזן החברתי, אך פגיעתם קשה יותר. מדובר בח"כים שמקבלים הנחיות ישירות מאנשי עסקים. הערך המוביל אותם הוא בחירתם מחדש, והאמצעי הוא כסף - והרבה ממנו. כי פריימריס ומערכת בחירות דורשים כמויות משמעותיות של ממון, ויש צורך במישהו שיספק אותו.

משפחת האצולה השניה הם ברוני שוק ההון (הטייקונים). כאן הערך הראשי הוא הכסף, והאמצעי הוא - כסף שיושקע על מנת לקבל עוד כסף. משפחה זו נמצאת כרגע בבעיה גדולה: היא לוותה כסף רב, ועתה, בעת פירעונו, יבשו מקורות המימון, ויקשה עליהם ללוות כסף חדש כדי להחזיר את הישן. שוק הנפקות המניות והאג"ח הודיע על "נבצרות" ללא הגבלת זמן, והבנקים עסוקים בעיקר בגביית חובות ולא ביצירת חדשים.

להבדיל מהטרגדיה הקלאסית, יש כאן שיתוף אינטרסים מדהים. הטייקונים, שאינם מעוניינים לשים את ידם בכיסם הפרטי, מחפשים בכל דרך להקטין את חובם הענק באמצעות מימון ממשלתי. מדוע להפסיד אם אפשר לגלגל את ההפסד על המשקיעים הקטנים או לחוקק תקנות יצירתיות?

מולם עומדים החכי"ם, שזוהי שעתם הגדולה לייצר לעצמם כותרות ולהמציא תכניות גרנדיוזיות למען אזרחי המדינה. המחיר: תרומות למפלגה או למסע הבחירות האישי - בשם האמונה בצדקת הדרך.

תמיכה באג"ח של הטייקונים - למען האלמנות והיתומים, כמובן

אני מבטיח לכם כי בעת קריאת שורות אלו שוקדים גיבורינו על תכניות שונות ומשונות להעברת ממון מהקופה הציבורית לכיסי הנושים - במקום הברונים, כמובן. כבר התחלנו לשמוע על תמיכה ממשלתית באג"ח הקונצרניות "כדי שהפנסיות של העניים והאלמנות לא יפגעו". בקרוב נשמע עוד רבות מ"החברתיים" על מענקים למפעלי הטייקונים בעיירות הפיתוח וקו העימות ולקופות הגמל של הגיל השלישי. מנושקי הידיים נשמע תכניות אחרות, שיהיה קצת יותר קשה לאבחן למה נוצרו מלכתחילה.

בימים האחרונים שמענו על תכנית של ברוני חברות הליסינג לייצוא מכוניות עודפות למדינות שכנות כדי לשמור על ערכם של הרכבים המשומשים - בתמיכה ממשלתית נדיבה, כמובן, בצורה של זיכוי מס והחזר מיסים.

נכון לעכשיו, פקידי האוצר, המושמצים רבות מדי, עומדים על משמרתם ואינם משחררים את השסתום ללחצים הכבדים מנשוא המופעלים עליהם. צריך לחזק את ידיו של האוצר בעניין הזה. כולי תקווה שיוכלו לעמוד אל מול הצעות החוק שינסו להעביר חברי הכנסת על מנת להצדיק מסעות פרסום והבטחות חסרי אחריות. ייתכן שיהיה בכך כדי להמתיק את הטרגדיה שתתרחש אל מול עינינו. מה שבטוח - קומדיה כבר לא נראה.