מי יציל את ים המלח? אולי צוללות-מים מטורקיה
ביום עיון שאירגנה השדולה להצלת ים המלח בכנסת הוצעו חלופות שונות (ולעיתים ומשונות) לעצירת ההתייבשות. אך לדיון מעמיק זכתה רק חלופה אחת - של תעלה מים סוף. פעילי סביבה: היתרון היחיד שלה הוא שהיא ישימה פוליטית והנדסית. מוכרים לנו פרויקט תשתית בתחפושת של יוזמת שלום; מבחינה אקולוגית מדובר באסון
בכנסת קיימה אתמול (ב') השדולה להצלת ים המלח יום עיון מיוחד, בו דנו כיצד ניתן להחיות מחדש את הים הגווע. בין הופעה של הזמר מוש בן-ארי, תערוכת צילומים, חתימה מתוקשרת על עצומה ייחודית ותצוגת מוצרי טיפוח, נשאלה השאלה מהי הדרך הטובה ביותר לעצירת התייבשות החלק הצפוני של הים.
מספר לא קטן של הצעות הוצגו למשתתפים, אך רק אחת זכתה לדיון מעמיק ורציני - החלופה של תעלה שתוביל מים מים סוף לים המלח. שאר החלופות הוגדרו בפי חלק מהמשתתפים "הזויות" ואפילו "בדיוניות".
כך למשל, הציע אחד המשתתפים לחפור מנהרה בקוטר של 10 מטרים בין פלמחים לים המלח, דרכה יוזרמו מים שייאגרו באגם במדבר יהודה. המים יוזרמו לים המלח במנהרה נוספת ומכוח נפילתם יפעילו טורבינה שתספק מים להתפלתם.
הצעה אחרת הייתה להסיע מים מטורקיה בדוברות תת-ימיות, שיפרקו את המים בנמל חיפה ויזרימו אותם בקו שיוקם לבית נטופה ומשם לכנרת. הצעה אחרת היא לייבא מים מטורקיה במיכלים גמישים שייגררו על פני הים על ידי ספינות. מציע ההצעה אמר כי הוא יכול להוציאה לפועל תוך שנה.
הצעה "טורקית" נוספת היא לחפור תעלה של 700 ק"מ בין טורקיה לרמת הגולן דרך סוריה, ולהזרים בה אתה המים לכנרת. בכפר הנשיא יופלו המים מגובה רב והחשמל שניתן יהיה להפיק מכוח זה ישמש להזרמת המים בצינורות.
המהנדס גיורא שילוני הציע להניח צינור תת-קרקעי בערוץ נחל חדרה עד להר בזק, ומשם להזרים מים מותפלים לנהר הירדן, תוך שימוש בגובה ליצירת חשמל.
"מוכרים פרויקט תשתית כיוזמת שלום"
אך החלופה שזכתה לדיון המעמיק ביותר היא חלופת RED-DEAD בין ים סוף לים המלח. גורמים בדיון אמרו כי היתרון הבולט של חלופה זו הוא שניתן להוציאה לפועל מבחינה פוליטית ויישומית.
חלופה זו, אותה מקדם גם נשיא המדינה שמעון פרס בסיוע אילי הון כיצחק תשובה ואחרים, זכתה לביקורת חריפה מצד פעילי סביבה. לדבריהם, מדובר במהלך שעלול לגרום למפגע אקולוגי חמור, משום שהרכב המים בים סוף ישנה את ההרכב הכימי של ים המלח.
החשש בקרב פעילי הסביבה הוא שכוחות פוליטיים וכלכליים חזקים דוחפים לקדם את החלופה הזו, מבלי שנבחנה לעומק ומבלי שנבחנו לעומק חלופות ראויות אחרות. הם טוענים כי העובדה שמציגים את הפרויקט כיוזמת שלום אזורית בין ישראל, ירדן והפלסטנים, מעוורת את עיני מקבלי ההחלטות. עוד הם אמרו כי הבנק העולמי, שבוחן בימים אלה את היתכנות היוזמה, טועה בהתעלמו מחלופות אחרות, והדבר יביא לבסוף לקבלת החלטה שגויה.
גורמים בדיון אמרו כי מצבו החמור של ים המלח מאפשר לגורמים שונים להציג יוזמות ותוכניות מורכבות ולא תמיד יישימות, ושברקע פועלים כוחות כלכליים חזקים שהאינטרס שלהם אינו בהכרח הצלת ים המלח אלא קידום פרוייקטים ויוזמות תשתית מניבות רווחים.
"לא חייבים לעשות את מה שבהכרח לא נכון", אמרה תמי זילברג, יושבת ראש המרכז הישראלי לאחריות חברתית. "פרויקט נכון הוא זה שעונה על דרישות קיימוּת; פיתרון שיספק מענה מאוזן גם לסביבה וגם לאנשים. צריך אומץ להתחיל מחדש, אולי להתחיל נכון. ים המלח ראוי לאומץ הזה".
"מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה מה היא רוצה להשיג, ולאן היא הולכת, ורק אחר כך לבצע", אמרה עו"ד ציפי איסר איציק, מנכ"ל "אדם טבע ודין". "כאן התהפכו היוצרות. הבנק העולמי הוא לא ממשלת ישראל. אולי יש פיתרון אחר (לחלופה המקודמת - א.ש); לא יכול להיות שמוכרים לנו פרויקט תשתית ואומרים לנו שזה שלום. אנחנו לא אוכלים את זה".
יושבת ראש השדולה להצלת ים המלח, ח"כ אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו) קראה לממשלת ישראל להקים ועדה בין משרדית שתשב ותדון בכל החלופות, ותציג את כל הממצאים בפרמטרים אחדים כלכליים, פוליטיים, טכנולוגיים וסביבתיים.
לפנייה לכתב/ת 
