גנרלים, עשו לביתכם

הרגשות המעורבים הנלווים להודעה על הצטרפותו של משה (בוגי) יעלון לליכוד אינם מקריים. כמוה כדוברת צה"ל לשעבר, מירי רגב, אשר הודיעה על הצטרפותה לאותה מפלגה, עדיין לא ברור אם השניים הם נכס או נטל אלקטורלי.

גם אין זה מקרה שהמגרש הפוליטי עמוס לעייפה ב"מיל'ים" של צה"ל ומערכת הביטחון. מאז ומעולם היתה הפוליטיקה מעין קריירה שנייה ואפילו ברירת מחדל לרבים מראשי מערכת זו, שביקשו לתרגם תהילה צבאית בעוצמה פוליטית וכבשו במהירות כסאות שרים וראשי ממשלה, לאו דווקא בהצלחה רבה. הם הקרינו לא מעט על החשיבה הפוליטית ועל ניהול הסכסוך עם מדינות ערב. רבים מהם לא השתחררו מהאקלים הביטחוני והמשיכו כמו לפקד על עמיתיהם תוך הפגנה של יחסי אנוש גרועים, יהירות והתנשאות כמו ביקשו לומר – מי אתם שתגידו ותייעצו לי?

אלא שרבים מן המצביאים עתירי מוניטין ניזוקו והזיקו שעה שהעדיפו את המגרש הפוליטי לאחר שפשטו את מדיהם הצבאיים. אין מי שלא עמד על ההבדל התהומי בין כללי המשחק בשני המגרשים. להבדיל מהמגרש הביטחוני החסוי בחלקו הגדול לעיני הציבור, וכך מחפה בדרך כלל על המשגים והמחדלים, ונהנה מאמון כמעט מיסטי במי שעושים בתוכו, השקיפות הייתה ונשארה שם המשחק במגרש הפוליטי. וכאשר אותם שחקנים, אשר נהנו פעם מהוד והדר צבאי וביטחוני עוברים למגרש שקוף, אין מנוס מלהיחשף במלוא חולשותיהם, מגבלותיהם ומחדליהם.

אסטרטגים מהוללים לשעבר מתגלים כטירונים פוליטיים, שבניגוד לדימויים הקודמים, הם פקעת של יצרים ואגו מנופח. לא מעטים הם אלה שמכירים במגבלותיהם ובחוסר התאמתם למגרש הפוליטי, מסיקים את המסקנות האישיות הנכונות ועוזבים אותו, בדרך כלל לטובת ה"מגזר הפרטי". הרי מדינות העולם שוקקות יועצים וסוחרים ישראלים למיניהם, לשעבר בכירים במערכת הביטחון. מי שמתעקשים ונותרים במערכת הפוליטית, מכלים את האשראי הציבורי ונשחקים בעשייה הציבורית היומיומית.

אלא שהשקיפות, התכונות האישיות הנחשפות והביצועים הבינוניים של אנשי ביטחון בפוליטיקה, עתידים לעורר סימני שאלה לגבי יכולתם והתאמתם לתפקידם הבטחוני הקודם. האם אלה היו שהנהיגו את צה"ל ואת מערכת הביטחון? האם שגינו כאשר הפקדנו את גורלנו בידי אנשים בינוניים?

שאלות אלו חייבות להטריד במיוחד משני טעמים עיקריים:

ראשית, הן אינן מצטמצמות רק לתחום האישי של קצין זה או אחר אלא ובעיקר למערכת כולה. אם אלה הם הנהיגו את צה"ל ואת מערכת הביטחון, מה השאירו אחריהם? המלחמה האחרונה חשפה את מחדלי המטכ"ל בהנהגתו של משה יעלון. יתר על כן, בכל ארגון יש נטייה לכרסום סטנדרטים ב"שרשרת הפיקוד", ולו רק משום שמעטים המנהלים והמפקדים אשר מסוגלים לטפח יורשים העולים עליהם בכישוריהם האישיים. לעיתים, דרושה טלטלה כגון משבר, התערבות חיצונית או מלחמה כדי לנפץ את "הבינוניות היורדת".

הטעם השני מטריד לא פחות. ככל שראשי הצבא ומערכת הביטחון נחשפים במלוא חולשותיהם האישיות והמערכתיות, כך עלול הדבר להקרין על אחד הנכסים החשובים והיקרים של ישראל: כוח ההרתעה. פוליטיקאים בינוניים ושרים כושלים עם עבר ביטחוני מפואר עלולים לכרסם במוניטין של כל המערכת, ושל כושר ההרתעה הכולל. מטעמים אלה ודומיהם, ייתכן שעדיף שמצביאים במילואים יעשו לביתם ובצנעה, אולי כתרומתם האחרונה לביטחון המדינה.

פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון.