"אתה פשוט חוצפן! מתי תלמד להתנהג?"

גשם ראשון יורד בישוב הקהילתי "נווה התמר". תמיר בן ה-11 נכנס מלא מרץ לביתו לקראת ערב, כאשר הוא רעב וסוליות נעליו מלאות בוץ שאסף בדרכו ממגרש המשחקים. בדרכו למטבח משאירות נעליו חותמות של בוץ ולכלוך על הרצפה הנקייה והשטיח החדש שנרכש לא מכבר.

בהגיעו למטבח מתבונן תמיר על שולחן האוכל, מישיר מבט לעבר אימו שבאותה עת משוחחת בטלפון ובטון קובל וכועס צועק "אמא, תפסיקי כבר לדבר בטלפון. אני רעב. למה האוכל לא מוכן?"

אימו של תמיר מסיימת במהירות את השיחה, מסתכלת סביבה ובראותה את הבוץ על הרצפה אומרת לבנה: "האוכל יהיה מוכן בעוד כמה דקות. בינתיים, תנקה בבקשה את הרצפה מהבוץ שהכנסת". "אם הבוץ מפריע לך, תנקי את הרצפה. אני עכשיו רעב ורוצה לאכול", משיב הבן ומדליק את הטלוויזיה הממוקמת במטבח בהמתינו לארוחה. אימו של תמיר נאנחת לעצמה, תוך כדי שהיא חושבת "איך זה שיצא לי ילד כזה חצוף?"

ביטויי חוסר כבוד של ילדים כלפי הוריהם מטרידים הורים רבים הניצבים כמעט חסרי אונים מול מגוון עשיר של התנהגויות חוצפניות. חוצפה זו באה לידי ביטוי בשילוב אין סופי ומרגיז של הצורה בה הילד פונה, מתייחס ומגיב לפניה אליו ושל התוכן המילולי של דבריו.

המילים "בבקשה", "סליחה" ו"תודה" לא מצויות בדרך כלל בלקסיקון של הילדים החוצפניים הללו. "תביאי לי כסף", "אמרתי קטשופ, את לא שומעת טוב?" או סתם "קטשופ", "אז מה אם את אוכלת? אני ממהרת. תגהצי לי את החולצה עכשיו" ו"מה זו החולצה המכוערת הזו?" הם רק מקצת מהדוגמאות לביטויי חוסר כבוד אופייניים של ילדים כלפי הוריהם.

הוסיפו לכך מקרים רבים של התעלמות מופגנת מבקשת ההורה, העדר התנצלות על התנהגות בלתי ראויה, אי הכרת תודה והתייחסות צינית לדברי ההורה ותקבלו תמונה עגומה של אי מתן כבוד בסיסי להורים. חשוב מאוד לזכור כי ילדים אינם נולדים חוצפנים. הם לומדים את רזי החוצפה כבר בילדותם המוקדמת, בהיותם עדים להתנהגויות של חוסר מתן כבוד, הפגנת זלזול בזולת וביטויי חוצפה מצד האנשים המשמעותיים להם ביותר בסביבתם הקרובה ועל ידי צפייה בהתנהגויות אלה במרקע הטלוויזיה.

אולם, הסיבה העיקרית להצטרפותם של ילדינו למעגל החוצפנים היא העובדה כי המבוגרים האוהבים אותם והאחראים על חינוכם מקלים ראש, אינם רגישים דיים ותגובתם הבלתי יעילה לחוצפתם של ילדיהם רק מעודדת וממסדת את המשכה.

טעויות אופייניות של הורים בהתייחסות לחוצפת ילדיהם:

התעלמות מצורת דיבור

לא אחת פונה הילד אל הוריו בבקשה מסוימת או מגיב על פנייתם כאשר התוכן המילולי של דבריו תקין אך הצורה והטון בה הדברים נאמרים הוא תובעני, מזלזל וחצוף. ההורה מתעלם ומגיב עניינית לתוכן דבריו של הילד. "איפה הבגדים שלי?" שואל הילד בטון כעוס והבעת פנים זועפת, תוך כדי טריקת דלת וההורה משיב, כאשר הוא מתעלם מהאופן הלא נאות בו פנה הילד.

היענות לבקשה - למרות החוצפה

שוב מתעלם ההורה מהצורה הבלתי מכבדת בה הילד פונה בבקשה או בדרישה כלשהי וממלא אותה.

"תבטיח להתנהג יפה"

ההורים נעתרים לבקשת הילד למרות החוצפה, בתוספת בקשה כי יבטיח להבא לבקש יפה. "אני אסיע אותך לחברך, אך אני מבקשת שתבטיח כי להבא לא תקלל אותי ולא תטרוק את הדלת. זה פשוט לא יפה".

תגובה בלתי יעילה לחוצפתו של הילד

" לא יפה לדבר ככה, חמוד שלי", "לא נעים לסבתא שאתה מדבר אליה ככה". אלו דוגמאות שכיחות לתגובות פושרות ובלתי יעילות לחוצפתו של הילד. ההורה מניח בטעות כי הבעיה של הילד היא שאינו מודע להתנהגותו הבלתי ראויה ולכן מספיק להסב את תשומת ליבו לכך בכדי שייטיב את דרכו להבא.

תגובת כעס מוקצנת והתנצלות בעקבותיה

חלק מההורים מגיב לעיתים אמוציונאלית, עלבון או בזעם רב,על התנהגותו החוצפנית של הילד ("לא רוצה לראות אותך יותר") ומיד לאחר מכן מתחרט על תגובתו, מבקש סליחה וממלא את בקשותיו של הילד, למרות שנאמרו בטון חוצפני.

כיצד תלמדו את ילדיכם כללי נימוס בסיסיים?

הוו מודל לחיקוי

הקפידו על שימוש במילים "בבקשה", תודה", סליחה" בכל האינטראקציות הרלוונטיות ביניכם וכלפי ילדיכם. עשו כל מאמץ להשתמש בקול רגוע ומכבד גם כאשר אתם כועסים, עצבניים או מרגישים פגועים מהתנהגות ילדיכם.

קראו לילדים בשמם

בכל פניה שלכם לילדיכם אל תשכחו תמיד להשתמש בשמם בתחילת הפניה. "עדי, גש לחדרך והתחל בהכנת שיעורי בית" - מהווה פניה מכבדת ומנומסת, להבדיל מאותה פניה ללא השם: "גש לחדרך והתחל בהכנת שיעורי בית".

הגדירו ציפיותיכם להתנהגות מנומסת

בזמן רגוע וניטראלי או כאשר אתם חשים שקיימת סבירות כי הילד יתחצף, הסבירו לו בקצרה מהם צפיותיכם מבחינת צורת הפנייה והדיבור: "אני מצפה שתדברי אלי בשקט, בנימוס, ללא צעקות ובלי פרצופים. גם כשאת לא מרוצה ממשהו או אפילו כועסת".

חיזוק חיובי

קפצו על כל פניה או התנהגות נימוסית של ילדיכם כמוצאי שלל רב ופרגנו להם על התנהגותם המכבדת. "נעה, למרות שכעסת פנית אלי בטון נעים ורגוע. ממש כל הכבוד לך!"

למדו את ילדיכם לענות בנימוס לטלפון

הקפידו כי כאשר ילדיכם עונים לטלפון, הם מברכים לשלום את המצלצל בטון נעים ומכבד. במקום לענות ב"הלו" או "כן" בנעימה כעוסה כאילו המצלצל מפריע, למדו את ילדיכם לענות בטון חביב וענייני.

עצרו התנהגות חוצפנית בעודה באיבה

מיד לאחר שזיהתם פניה או תגובה חוצפנית של הילד, עצרו אותו באמירה שקטה אך חד משמעית: "רגע אחד, עצור! אתה מדבר אלי בחוסר כבוד. אני מבקש שתחזור על פנייתך בצורה מנומסת". אל תקבלו ובוודאי אל תיענו לבקשתם עד אשר הילד יפנה אליכם בנימוס. יתכן כי בקשתכם זו תגרום לילד לוותר ולנתק מגע: "טוב, אז לא צריך. בלי טובות", כשהוא נעלב מדרישתכם להתנהגות נימוסית. במקרה כזה, אל תיפלו למלכודת והמתינו בסבלות עד אשר יפנה שוב בצורה מנומסת ומכבדת. בהצלחה.