האם אמריקה נעשית פחות בזבזנית?

לפני כשבוע התארחתי אצל משפחה בניו ג'רזי שמשפצת את המטבח כבר חודשיים. הם סיפרו לי שהם הפסיקו לאכול בבית (לא שהם היו עושים את זה קודם לכן), וכל יום הם הולכים למסעדה או מזמינים אוכל מוכן, ולא שוכחים לבקש גם סכו"ם וצלחות פלסטיק, כי הכיור יהיה מוכן רק בעוד שבועיים.

המקרה הזה אינו מיוחד. כל מי שחי באחת הערים הגדולות בארה"ב מכיר היטב את אורח החיים הבזבזני להחריד של האמריקנים. הניו יורקר הממוצע קם בבוקר לעבודה, קונה את הלאטה או האספרסו שלו בסטארבקס, ונוסע לעבודה ברכב שטח (SUV) שחור, שיכול לאכלס בקלות משפחה ישראלית מרובת ילדים.

כשהוא מגיע לעבודה, הוא שולף את הבלאקברי שלו מתיק מנהלים של לואי ויטון, ובודק מי הספיק לשלוח לו אימייל מאז הפעם האחרונה שבדק את האאוטלוק, שעה קודם לכן. לפני שהוא נכנס למשרד הוא עובר בדאנקן דונאטס וקונה קרואסון עם גבינה וביצים לארוחת בוקר.

בצהרים הוא הולך לאחת מאלפי המסעדות בעיר עם הקולגות מהעבודה. בערב הוא יוצא עם אישתו לאחת ממסעדות הבוטיק ומשאיר טיפ של 30%, שנחשב כאן לדבר נורמלי. טוב, ככה זה שבמקרר בבית מחזיקים רק ארבע ביצים וקרטון חלב שכבר מגדל זקן.

מתחילים לחשוב קצת אחרת?

האם אורח החיים הבזבזני הזה משתנה? ארה"ב משתנה בשנים האחרונות, ולא לטובה. המעצמה ששחררה את אירופה מכבלי הנאציזם שקועה עמוק במלחמות באפגניסטן ועיראק. ארה"ב נתפסת היום בעיני גורמים רבים בעולם כמעצמה בנסיגה, ולא כענק כל יכול. משבר ההיי-טק של שנת 2000, פיגועי ה-11 בספטמבר והמשבר הכלכלי הנוכחי - כל אלו גורמים גם לאמריקנים עצמם להתחיל  לחשוב קצת אחרת.

שנת 2008 נפתחה כאן עם תקוות גדולות. לאחר חמש שנים של צמיחה ועלייה בבורסות, אנשי הפיננסים היו אופטימיים. אך בסיכומו של יום, השנה תיזכר כשנת משבר כלכלי עמוק, שרבים משווים אותו לשפל הגדול של שנות השלושים. זו גם שנה שבה זינקה האבטלה בארה"ב מפחות מ-5% לקרוב ל-7% - ובל נקל בכך ראש - מדובר בכעשרה מיליון אמריקנים מחוסרי עבודה.

המציאות הכלכלית מחלחלת לאט לאט גם להוויה הצרכנית של האמריקנים. סטארבקס, למשל, דיווחה על ירידה גדולה במכירות וברווחים, ומאז 2006 צנחו מניות ענקית הקפה בקרוב ל-80%. האמריקנים החלו לגלות שזול יותר להכין קפה בבית, או אפילו בעבודה.

המשבר הכלכלי לא פסח גם על רשויות התחבורה, שהחלו לייקר את האגרות שהן גובות על שימוש בכבישים, במנהרות ובגשרים. בשנה האחרונה בלבד עלתה אגרת הכניסה למנהטן ביותר מ-30%, ועיריית ניו יורק מתכננת להעלות אותה ב-25% נוספים בשנה הבאה.

הרכבת התחתית במנהטן: צפויה צפיפות בקווים הפעילים

מוסיפים לזה את מחירי הדלק, שזינקו ב-100% מאז תחילת 2007 ועד לקיץ האחרון, וקבלו תוצאה שהירוקים מטיפים לה כבר שנים: האמריקנים מוותרים על רכבי הענק זוללי הדלק, ועוברים למכוניות קומפקטיות, חסכוניות בדלק ו"ידידותיות" לסביבה. אחרים אף נאלצו לוותר על הרכב הצמוד ולהתחיל להשתמש בתחבורה ציבורית.

אבל רשויות התחבורה, האחראיות גם על התחבורה הציבורית, פירסמו רק השבוע כי הן מתכננות לייקר את הנסיעה ברכבות. נסיעה ברכבת התחתית של ניו יורק, שעלתה עד לא מזמן דולר וחצי, כבר עולה יותר משני דולרים, וצפויה להגיע למחיר של כ-3 דולרים לכרטיס. בנוסף, מתכננות רשויות התחבורה לבטל קווים ולצמצם את תדירות הרכבות.

התוצאה הצפויה בחודשים הקרובים לכל מי שיבקר במטרופליטן הניו-יורקי היא צפיפות בקווים הפעילים והמתנה ארוכה יותר לרכבות. אז אולי כדאי בכל זאת לנסוע ברכב? הרי מחיר הדלק ירד בחודשים האחרונים. הסירו דאגה מליבכם - על החיסכון בדלק תשלמו בכניסה לחניון בעיר. מחיר מבצע - 15 דולר + מס לחצי שעת חנייה במנהטן. זיל הזול.

קיץ קשה לתיירים אמריקנים

אז אולי נארוז וניסע למקום אחר? מישהו רוצה לקפוץ לחו"ל? הקיץ האחרון היה קשה במיוחד לתיירים האמריקנים. הדולר נחלש ל-1.6 דולר לאירו. איפה הימים בהם נדרשנו לשלם רק 80 סנט עבור אירו אחד? כל מי שישב בבית קפה בלונדון או קנה קרואסון בפריז יודע שנסיעה לאירופה היום היא הרבה יותר יקרה מאשר לפני כמה שנים - גם לאמריקנים.

אז השנה לא נסענו לראות את מגדל אייפל, וגם בארמון בקינגהם לא ביקרו יותר מדי דוברי אנגלית מהצד השני של האוקיאנוס האטלנטי. וגם בתוך ארצות הברית לא טיילנו, בגלל מחירי הדלק הגבוהים. אנשים פשוט נשארו בבית. 

ובחזרה למנהטן - כשמגיעים בימים אלו לאזורי הבילוי בעיר, אפשר לראות שאנשים אמנם הולכים למסעדות ומבלים בברים, אבל פחות. אמריקנים רבים אינם בטוחים מה צופן להם העתיד. תעשיית הפיננסים נמצאת במשבר, וכל מי שעובד בתחום - ויש רבים כאלו בניו יורק) חושש למעמדו. אם בנקי ענק ותיקים כמו ליהמן ברדרס ובר סטרנס קרסו בבת אחת, אף אחד כבר לא בטוח.

אותם אנשים שהרוויחו משכורות ענק לפני המשבר וגרו בדירות פאר מציעים כיום את דירותיהם למכירה, וחוסכים ליום גשום במיוחד בו הם עלולים לאבד את מקום עבודתם כמו רבים וטובים לפניהם.

חג מולד שמח?

בטלוויזיה מתנגנת בימים האחרונים מנגינה מוכרת: "אנו מאחלים לכם חג מולד שמח". זה לא קצת מוקדם? הרי יש עוד יותר מחודש עד שהעולם הנוצרי יחגוג את הולדתו של ישו. החברות הגדולות כבר החלו לצאת במבצעים לקראת חג המולד, הרבה לפני המועד המתוכנן. ברדיו נכנסו לאווירה והחלו להשמיע את השירים המסורתיים, ובחנויות יש מבצעים והנחות, בניסיון למשוך אנשים לקנות.

השנה צפוי חג מולד עגום במיוחד. בעקבות המצב הכלכלי, חברות רבות ביטלו את מסיבות הכריסמס המסורתיות לעובדים. לפי כל התחזיות, האמריקנים מתכוונים להוציא הרבה פחות כסף על מתנות לחג. ופחות קניות ברשתות הגדולות משמען הפסד פוטנציאלי, שיוביל להמשך גל הפיטורים ההמוניים גם ב-2009. 

משהו משתנה בארה"ב. מדיניות השוק החופשי והקפיטליזם המוחלט נסדקת. אבל עדיין לא מדובר בשבר שלא יתאחה. גם הבכי של אותה בחורה בת 20 בתוכנית של "אופרה ווינפרי" מהשבוע שעבר על כך שאינה יכולה להרשות לעצמה יותר מניקור שבועי לא יוביל לתוהו ובוהו מוחלט במדיניות הצריכה האמריקנית.

אולי הקפיטליזם המוחלט אינו המודל האידיאלי. אולי שוק חופשי לחלוטין הוא לא תמיד טוב לכלכלה. אז מה המסקנה? צריך שינוי. יש להתערב בעת משבר. הממשלה צריכה לעשות משהו כאשר מגלים "כשל שוק". וכן. עכשיו זה זמן חירום כלכלי.

כפי שראינו לפני שבועיים בבחירות לנשיאות - שינוי יהיה, אבל זה יקח זמן. האם ברק אובמה יזנח את הרעיון הקפיטליסטי לטובת רעיונות סוציאליסיטים, כפי שיריביו הפוליטיים האשימו אותו לפני הבחירות? לא ידוע. עובדה מעניינת אחת היא שמכירות כתביו של קרל מארקס נמצאות בעלייה.

הכותב הוא ד"ר למנהל עסקים במכון הטכנולוגי על-שם סטיבנס