עדיין מרקד

14 שנה חלפו מאז נפטרה אחת הדמויות היותר ססגוניות, מופלאות ומוכשרות שידעה המוזיקה היהודית מעודה, אבל כבר ארבע עשרה שנה נראה שממדי המיתוס רק גדלים ומתעצמים, והאהבה וההערצה לרבי שלמה קרליבך זצ"ל תופחות בקצב מסחרר.

השירים הפכו כבר מזמן להמנונים, מנייני קרליבך צצים כפטריות אחרי הגשם והקלטות עם ניגונים ולחנים לא מוכרים ממשיכים להתגלות. הפטירה? עניין שולי לחלוטין.

גם השנה נערך בבנייני האומה המופע המסורתי לציון יום הפטירה - אירוע שתמיד צובע את המקום בשלל דמויות מעניינות מכל המינים ומכל הסוגים, מהם שהכירו וזכו לשמוע אותו לייב, ומהם שנולדו אחרי הפטירה וכבר יודעים לדקלם את הרפרטואר הקרליבכי.

הערב הזה תמיד טוען את האולם הגדול בבנייני האומה (שהיה מלא עד אפס מקום) במין אנרגיה מיוחדת, מין תמהיל של שמחה עצומה מלווה בהתרגשות שרק מחכה להתפקע - מה שמשאיר לסוללת הזמרים שעלתה לבמה מלאכה קלה

במיוחד, שאותה הם עשו אותה בצורה נפלאה.

אהרן רזאל, שיבי קלר, חזקי סופר, שלמה כ"ץ, חיים דוד, נפתלי אברמסון, בן ציון סלומון ובניו ושלמה בר כשחקן חיזוק ייחודי, עלו ונתנו טעימות מהאוצר העצום שהרבי המרקד השאיר אחריו, כשהם מדלגים בין השירים שמקפיצים את האולם גבוה גבוה לבין הלחנים שבהם אחרי שתי פריטות על הגיטרה אפשר כבר לראות עשרות לחיים נוצצות בקהל.

המופע ארך לא פחות משלוש שעות, ורק באזור חצות חזר השקט לאולם בבנייני האומה, שכבר כמעט הופך צר מלהכיל את מעגל המתאהבים ההולך וגדל. להתראות בטדי.