עשרות לוויתני נתב ארוך-סנפיר מתו בחופי טסמניה

 

"להקת הלוויתנים ככל הנראה שהתה כ-24 שעות בחוף והתגלתה במקרה על ידי אדם שטייל בחוף הים", סיפר כריס ארתור, מנהל רשות שמורות הטבע והפארקים באי. "הצלחנו להשיב למים 12 לוויתנים הודות למאמצי המתנדבים והקהילה המקומית, אך אחד מהלוויתנים מת במהלך ההשבה לים". הוא ציין כי לשם ההעברה נעזרו המתנדבים ברכבי תובלה כבדים, והעבירו את היונקים הגדולים לחופים מרוחקים בהם הגישה למים עמוקים מהירה יותר.  

אחת ההשערות הנפוצות להחפה היא כי לוויתן בודד עלול לאבד את דרכו ולהגיע אל המים הרדודים, משם הוא מתקשה לשוב אל הים בכוחות עצמו. הוא משמיע קריאות מצוקה, ומזמן למעשה את שאר חברי הלהקה לסייע לו  - אך גם הם סובלים אז מגורל דומה ונדונים לגסיסה איטית על החוף.

 

לפני שהלהקה הגדולה נקברה בקבורה המונית, דאגו אנשי הרשות לקחת דגימות מפגרי הלוויתנים, כדי לבדוק האם אכן סבלו מטפילים, זיהומים או מחלות.

טסמניה ידועה כאזור החפה של לוויתנים, והלוויתנים ממין זה נוהגים - מסיבה בלתי ברורה - להעדיף את חופי האי להחפות המוניות. עד שנת 2003 נרשמו בטסמניה 556 אירועים של יונקים ימיים שנסחפו אל החוף. מתוך 4,661 היונקים ימיים שעלו על החוף, היו  2,768 לוויתנים ממין נתב ארוך-סנפיר. 

 

לדברי רשות הטבע בטסמניה, מבין כל האיים ביבשת אוסטרליה, עיקר ההחפות מתרחשות בתדירות גבוהה ביותר בטסמניה. בין אם מדובר בהחפות בודדות ונפוצות של דולפינים ממין דולפינן מצוי או לוויתנים קטנים ממין "Right Whale", המספרים הגדולים של יונקים ימיים הנסחפים על חופי האיים הם הם לוויתנים ממין ראשתן גדול ראש ולוויתנים ממין נתב ארוך-סנפיר המתגלים בלהקות גדולות של עשרות פרטים. אחד השיאים הגדולים שנרשמו בשנת 1992 היתה החפה של 198 פרטים.

לדברי ארתור, הלוויתנים ששרדו מהלהקה היו אמהות וגורים בגילאים מעורבים ובאורך ממוצע של שלושה מטר. אל מספר לוויתנים ששרדו את ההחפה והושבו למים העמוקים, הוצמדו משדרי לוויין על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר מסלולם באמצעות סיורי מטוס, כדי לבדוק את קצב התקדמותם במים.