לרכילות יש תועלת
כולנו שומעים הרבה רכילות וגם משמיעים. לאלו שמתביישים בכך הנה בשורות טובות ממדענים: לרכילות יש ערך רב בשמירה על הלכידות החברתית ולפופולאריות שלה יש שורשים אבולוציוניים
תנוח דעתכם, מחקרים אחרונים שנעשו על הרכילות טוענים שלרכילות יש פונקציה חברתית ופסיכולוגית חשובה ושלפופולאריות שלה יש שורשים אבולוציוניים עמוקים. רכילות קיימת בכל תרבות בעולם והייתה נפוצה לכל אורך ההיסטוריה, אנשים בכל הגילאים מרכלים והיא משותפת לגברים ונשים כאחד. רכילות מאפשרת לנו ללמוד את החוקים הלא כתובים ואת נורמות ההתנהגות של קבוצות או תרבויות זרות. רכילות גם משמשת תפקיד חשוב בפיקוח חברתי, כשהיא מזכירה לחברי הקבוצה מה הנורמות והערכים המקובלים. היא יכולה גם לשחק תפקיד חשוב בהענשת אנשים סוררים, שמפירים את הנורמות המקובלות.
רובין דנבאר, פסיכולוג אבולוציוני, חושב שרכילות היא מילה נרדפת לתקשורת חברתית. אנחנו פשוט מדברים יותר על אנשים מאשר על פילוסופיה כי אנשים סובבים אותנו כל העת. על פי דנבאר, רכילות מהווה תחליף אבולוציוני לטיפוח (Grooming), תופעה נפוצה אצל יונקים אחרים. יונקים רבים עוסקים בטיפוח תמידי, שידוע גם כ"גרד לי בגב ואני אגרד לך מאוחר יותר". סוג טיפוח כזה קיים גם אצל בני אדם אבל מכיוון שאנחנו חיים בקבוצות גדולות הרבה יותר הוא לא ממש מעשי, ומכאן התפתחה הרכילות. זו הדרך של בני אדם לחזק את הקשרים החברתיים ביניהם וחלק חשוב מעצם ההגדרה שלנו כחיות חברתיות שחיות בקבוצה.
תפקיד מרכזי של הרכילות הוא לאפשר לנו לקבל מידע במהירות על אנשים רבים, שעם חלקם הגדול אנחנו לא באים במגע ישיר. היא מאפשרת לנו להפיץ מידע על אנשים אחרים ועל עצמנו ומסתבר שזו דרך לא רעה להגדיל את המוניטין האישי ולבנות לעצמנו שם. אם לאדם מסוים יש מוניטין גרוע בתחום מסוים, סביר להניח שנרצה להתרחק ממנו. זה במיוחד נכון אם המוניטין הרע מעיד על אנוכיות ואי שיתוף פעולה עם אנשים אחרים. מצד שני, מוניטין טוב שמעיד על שיתוף פעולה הוא רב ערך. כך, יכולה רכילות לתרום לשיתוף פעולה ולאלטרואיזם הדדי ("אני אעזור לך עכשיו בתמורה לעזרה מצידך מאוחר יותר") בין אנשים בקבוצה.
טוב שם טוב
מחקר שנעשה לא מזמן במכון מקס פלאנק בגרמניה, ניסה לבחון את החשיבות של מוניטין בשיתוף פעולה. החוקרים נתנו ל-126 סטודנטים 10 אירו כל אחד, ולימדו אותם לשחק במשחק שמעמיד אותם בדילמה חברתית. במשחק, חילקו החוקרים את הסטודנטים לזוגות. לאחד מבני הזוג הם אמרו שאם הוא ייתן 1.25 אירו לחברו, הם יוסיפו 0.75 אירו כך שהחבר יקבל תוספת של 2 יורו. אם הוא מסרב, הוא יחסוך כמובן 1.25 אבל אם אחרים ישמעו על כך יצאו לו מוניטין רע והסיכויים שהם יסכימו לתת לו כסף יקטנו.
הסטודנטים שיחקו את המשחק פעמים רבות ובצמדים משתנים. לפעמים הם היו התורמים ולפעמים תרמו להם כסף. לאורך כל המשחק, סיפקו החוקרים מידע למשתתפים אודות החלטות העבר של האדם ששיחק מולם. המידע הגיע מהתצפיות של החוקרים אך גם מדיווחים שזרמו מהמשתתפים עצמם. כך ידע כל משתתף, אם הנבדק שמולו, לגביו היה צריך להחליט האם הוא נותן לא כסף או לא, היה נדיב בסיבובים קודמים או קמצן. כצפוי, אם הרכילות הייתה שהפרטנר נדיב, ההסתברות לנתינת הכסף הייתה גדולה יותר מאשר אם הוא תואר כקמצן. המחקר גילה שבאופן כללי אנשים הפיצו רכילות מדויקת על המשתתפים, ושאנשים תגמלו את הפרטנרים הנדיבים שלהם גם אם הם עצמם לא הרוויחו ממנה דבר.
מחקרים אחרים מהסוג הזה גילו שאם אנשים משחקים במשחק דומה בלי שתופץ רכילות על המשתתפים השונים במחקר, הנטייה לשתף פעולה זה עם זה קטנה. כלומר, העובדה שהמוניטין של אדם מסוים לא עומד להיפגע, גורמת לאותו אדם לשחק בצורה אנוכית יותר. או אם מסתכלים על זה הפוך, רכילות שמעידה על מוניטין טוב של שיתוף פעולה גורמת לאנשים להתנהגות אלטרואיסטית יותר. התנהגות זו, התגלתה גם כמתגמלת לטווח הארוך. משתתפים בניסוי שהפגינו נדיבות, הרוויחו פי 2 כסף מאלו שהיו לא נדיבים.
לך תוכיח שאתה לא קמצן
ועכשיו לחדשות הרעות: בכמה תנאים של הניסוי הובא לידי המשתתפים מידע מדויק בנוגע להחלטות הקודמות של השותפים שלהם למשחק, בתוספת מידע רכילותי. בתנאי אחד של הניסוי הרכילות הייתה חיובית (האדם שאתה משחק איתו נדיב), ובתנאי שני הרכילות הייתה שלילית (האדם קמצן). למשתתפים נאמר שלמפיץ הרכילות אין הרבה מידע מעבר לכך. הסתבר שהמידע הרכילותי היה משמעותי יותר מההיסטוריה המתועדת של הפרטנר, וזה ממש לא היה חשוב אם המידע היה חיובי או שלילי. מעבר לכך, ממש לא שינה לנבדקים אם מפיץ הרכילות בעצמו היה אמין (כלומר בעל מוניטין טוב). הרכילות לא השפיעה רק במקרים גבוליים שבהם המידע לגבי הפרטנר לא היה חד משמעי. רכילות חיובית הייתה משמעותית ביותר והובילה לנדיבות גם אם המידע על הפרטנר (שמגיע ממשחקים קודמים שלו) היה חד משמעי, ואמר שהוא קמצן כרוני. ולהיפך, משתתף שהרקורד שלו היה של שיתוף פעולה תמידי קיבל הרבה פחות כסף אם הייתה עליו רכילות שלילית, שאמרה שהוא קמצן.
תוצאות אלו מראות שהתנהגות שבני אדם מושפעים מרכילות הרבה יותר ממידע שמגיע מתצפיות ישירות על אנשים. אם יש לנו מידע אמין ושלם על התנהגותו של אדם מסוים, למה שניתן לרכילות לשנות את דעתנו? כנראה שיש לנו אדפטציה חזקה יותר להסתמכות על מידע של אנשים אחרים או מקור שני מאשר על התבוננות ישירה באחרים. אולי בני אדם לא סומכים על מה שרואות עיניהם מכיוון שברוב המקרים אנחנו לא רואים איך כל אחד מתנהג או מה הוא עושה בכל רגע נתון, ויש סיכוי שאנחנו מפספסים משהו חשוב. החשיבות של מידע משני עולה לפיכך ולכן ההסתמכות הגדולה על רכילות. רכילות היא תופעה מורכבת הרבה יותר ממה שנראה במבט שטחי. להסתכל עליה כמשהו שלילי בלבד מפספס הרבה מהמשמעות שלה להרבה אנשים. רכילות היא חלק אינטגרלי ממה שמגדיר אותנו כבני אדם ומה שהופך את החיים בחברה למה שהם. רכילות טובה היא בעלת ערך רב ויכולה להגדיר את היחסים שלנו עם אנשים אחרים.
המאמר המלא התפרסם בבלוג של גיל גרינגרוז "הומו ספיאנס "
לפנייה לכתב/ת 
