ג' ענה לי ללא היסוס שהוא אכן נשא איידס
פגשתי אותו בניו-יורק, נחמד, בעל גוף מוצק, והכי חשוב – עיניים ירוקות שעוד לא ראיתי כמותן. כן, עיניים זו החולשה שלי. אבל מה אני אמור לעשות עכשיו? לקראת יום האיידס הבינלאומי
עם מעיל ארוך שחור מצמר, כפפות שחורות, כובע גרב וצעיף צבעוני, יצאתי בדרכי אל הלא נודע. נכנסתי למקום שהוא מעין פאב-דאנס בר, כולי עוד רועד מקור מההליכה המאוד קצרה (אך מקפיאה), וישר מצטלב מבטי עם מבטו של בחור שעמד בכניסה. הסתכלנו זה בזה לרגע והמשכתי בדרכי פנימה לפאב, הרחק מהקור. בעודי עומד במרכז הפאב מתקרב לעברי אותו בחור מהכניסה, מלווה בכמה חברים. עוברות כעשר דקות עד שהוא אוזר אומץ ואומר לי "היי, יש לך צעיף ממש יפה", אני מחייך לעברו ומשיב ב"תודה". לא עוברת דקה, וחברו מתקרב אלי ואומר גם הוא את המשפט "היי, יש לך צעיף ממש יפה". מזל שלבשתי את הצעיף הזה, לא שיערתי לעצמי שבשתי דקות שני אנשים שונים יחמיאו לי עליו.
אין ספק שג' הוא הטעם שלי
עברו עוד מספר רגעים, והבחור הראשון שוב ניגש אלי ומציג עצמו בתור ג'. שוב אני מחייך ואומר לו את שמי, רק ששם ישראלי כנראה לא ממש מצליח להיקלט אצל האמריקנים, והוא עבר עיוותים רבים עד שהצליח להגות את שמי כהלכה. אין ספק שג' הוא הטעם שלי: בחור בגובה שלי, בעל גוף מוצק, והכי חשוב – עיניים ירוקות שעוד לא ראיתי כמותן. כן, עיניים זו החולשה שלי, כל אדם בעל עיניים ירוקות או כחולות זוכה אצלי לכמה נקודות בונוס.
התחלנו בשיחה קלילה, ככל שאיפשרה המוזיקה הרועשת, והוא התלהב לנוכח העובדה שאני מישראל וסיפר מיד לחבריו על הימצאותו של בחור ישראלי בפאב. לא עובר רגע ומגיע אלי בחור נוסף בשביל "לוודא את השמועה" ושואל אותי אם אני ישראלי. עניתי בחיוב, ואז הוא שאל האם אני יהודי. כשהתשובה גם לכך היתה חיובית עלה חיוך רחב על פניו, כאילו בדיוק הודיעו לו על זכייה בלוטו, והוא אמר בקול נרגש: "כל הבחורים הישראלים היהודים פשוט חתיכים!". מצד אחד זה מאוד החמיא לי, מצד שני מאוד הובכתי.
התחלנו לרקוד, בהתחלה מרחוק ולאט לאט התקרבנו
ג' ראה שאני לא בדיוק מרגיש בנוח עם הבחורים שמקיפים אותי בהתלהבות יתרה ונחלץ לעזרתי. התחלנו לרקוד, בהתחלה מרחוק ולאט לאט התקרבנו יותר ויותר, עד שנצמדנו לחלוטין. עיניו הירוקות חדרו לתוך עיניי באופן שלא היתה ממנו דרך חזרה, ומצאתי עצמי מתנשק איתו בלהט. משם המשכנו לרקוד כאילו רק שנינו שם לבד. התחיל להיות מאוחר, וג' שאל אם אני מעוניין לבוא אליו הביתה. השבתי בחיוב, מתרץ זאת לעצמי בכך שהוא גר קרוב ושזה עדיף מלקחת את הרכבת התחתית בשעות הקטנות של הלילה, והלכנו לכיוון היציאה. בעודנו צועדים עצר אותי אחד החברים שלו, לקח אותי לצד ולחש לי: "הוא נשא HIV, תיזהר". אמרתי לו תודה והמשכתי בצעדי החוצה, אומר לעצמי שהוא סתם ניסה להשמיץ את הבחור מתוך קנאה.
אנחנו בחוץ, הקור מקפיא את העצמות, והמשפט "הוא נשא HIV" מתרוצץ במחשבותיי בעודנו צועדים ברחובות ניו יורק. לא יכולתי להתעלם מכך ומהר מאוד החלטתי לשאול את ג' האם זה נכון. הוא ענה לי ללא כל היסוס שהוא אכן נשא.
הייתי בהלם, מצד אחד רווח לי שהוא בחר שלא לשקר לי, מצד שני התחלתי להילחץ – מה אני אמור לעשות עכשיו? האם עלי ללכת איתו, או שמא עלי לחזור למלון? פעם ראשונה שאני מכיר נשא HIV, ולא ידעתי איך לאכול את זה.
הוא הסתכל עלי ואמר שהוא מבין אם ארגיש צורך ללכת בחזרה למלון. החלטתי ללכת אליו. אחרי הכל, אני לא חייב לשכב איתו, ובסך הכל מאוד נהניתי מחברתו עד כה – אז למה לא? אז מה אם הוא נשא?
בכל זמן ההליכה חשבתי על כך, ונזכרתי בתוכנית "הכי גאים שיש" שהייתי רואה מידי פעם, בה היה סיפור על מייקל שהתאהב בנשא HIV, ובכך שרבים התנגדו לקשר שלו איתו. אמרתי לעצמי, בגלל שהוא נשא זה אומר שאני לא יכול להיות איתו? כל עוד אנחנו שומרים על עצמנו, אני לא מוצא סיבה שלא.
הגענו אליו לדירה, מקום מקסים ביותר ומעוצב. תמונות רבות מעטרות את קירות הבית, ספריה ענקית ובה אלפי ספרים מסודרים כמו חיילים בשורות, ובאופן משעשע מכתב מישראל הממוען לאחד משותפיו לדירה.
שוב אותו מבט שאני לא יכול לעמוד בפניו
ישבנו על הספה, מסתכלים זה לזה בעיניים, שוב אותו מבט שאני לא יכול לעמוד בפניו – מבט תמים המלווה בחיוך מתוק - והתנשקנו. רק שהפעם הזו לוותה במחשבות על כך שהוא נשא, והאם זה בסדר שאני מתנשק איתו. זכרתי כל מיני כתבות שקראתי על האפשרויות להידבק במחלה, ונשיקה לא הייתה אחת מהן (אלא אם היא מלווה בדימום מאסיבי). לאחר מכן התחלתי לשאול אותו על המחלה: איך נדבק, איך הוא מתמודד, איך מקבלים אותו חבריו והסביבה.
נהיה מאוחר והעיניים התחילו להיסגר מעצמן, אז החלטנו להתכרבל יחד וללכת לישון. ישנו מחובקים כל הלילה, באמת שהיה מדהים. אחרי הכל, אפשר ליהנות גם בלי סקס חייתי ומיוזע. התעוררתי בבוקר עם חיוך על השפתיים למראה העיניים הירוקות שהתאהבתי בהן כל כך מהר. לאחר זמן מה התארגנתי לתזוזה לקראת המחזמר הבא שקבעתי לאותו היום, תוך הבטחה שאבוא להיפגש איתו אחרי המחזמר רגע לפני שאני טס בחזרה לישראל החמימה.
נפגשנו בשנית, שוב מצאנו עצמנו מדברים על הכל, מחובקים ומתנשקים. משהו בנוכחות שלו מאוד הרגיע אותי, והעובדה שהוא נשא הפסיקה להרתיע אותי מלהתקרב אליו. שעת הפיק-אפ שלי לטיסה (אני דייל אוויר) התקרבה במהירות והיה עלי להגיע למלון, לארוז, ולעלות על מדים לטיסת לילה בחזרה לישראל.
החלפתי עם ג' טלפונים כדי שנוכל להיפגש שוב בטיסה הבאה שלי לניו יורק, מה שקורה פחות או יותר אחת לחודש. נפרדנו בחיבוק חזק, בנשיקה ארוכה ובציפייה לקראת הפגישה הבאה שלנו.
הגעתי לארץ, ולא יכולתי שלא לספר לאחד החברים הטובים שלי על מה שאירע בתפוח הגדול. התקשרתי והתחלתי לגולל בפניו את כל החוויות שלי, על המוזיאונים, ההצגות שראיתי, הקניות, וכמובן - היציאה שלי באותו לילה לפאב. חברי שמח לשמוע על ההתלהבות שבחור ישראלי הצליח ליצור בפאב הניו יורקי, והמשכתי וסיפרתי לו על ג'. הכל היה טוב ויפה, עד שאמרתי לו "הוא נשא HIV".
דממה השתררה בקו הטלפון. אחרי רגע קל נשמעו שתי המילים "ומה עשית?"
סיפרתי לו מה שקרה בהמשך והוא בתגובה ענה "כל הכבוד, עשית מעשה בוגר".
חשבתי לעצמי, באמת? זה מה שעשיתי? מעשה בוגר הראוי לצל"ש? אחרי הכל, לא נכנסתי לתוך בניין בוער להציל חתול או משהו בסגנון. נשמע ממנו כאילו עשיתי מעשה הרואי, שבזכותו צריך לתת לי מינימום פרס נובל. שאלתי אותו לפשר "כל הכבוד" שזכיתי לו, והוא הסביר שלא כל אחד היה מגיב באופן בו הגבתי אני. אמרתי לו "אז מה אם הוא נשא? הוא לא בן אדם? זה לא שאני צריך לברוח ממנו כמו מאש". חברי הסכים איתי ואמר שהוא חושב בדיוק כמוני, ושלדעתו היה פועל בדיוק כמוני במקרה כזה.
אני לא יודע כיצד ימשיך הקשר שלי עם ג' להתפתח ולאן, אבל אני כן יודע שאני מתכוון להיפגש איתו בפעם הבאה שלי בניו יורק, ובפעם שאחריה, ובפעם שאחריה. אני מדבר עם ג' כל יום ונהנה מכל שיחה ושיחה איתו, ורואה עד כמה שהוא אדם נפלא שאני שמח שהכרתי.
אז מה אם הוא נשא?
