שתף קטע נבחר

עצוב לנצח את אלהים

מי רוצה לנצח את אלהים? למה ומתי זה קורה לנו? והאם אפילו שתיקת האמת הטרגית של אלהים מכילה יסודות של צמיחה? רוחמה וייס לומדת בבית המדרש לטוקבקים את סיפור יצחק, רבקה, יעקב ועשיו

ללא מילת אמת

סיפור הפרידה של יצחק מבניו הוא סיפור עצוב על משפחה מסוכסכת שלא יודעת את נפשה; אמא אוהבת בן אחד ואבא אוהב את הבן השני ושניהם רבים על הבכורה. אמא משתמשת בבנה האהוב על מנת לעשות מניפולציות על אבא, והאבא הקרבני – העיוור והזקן - לא מוצא את ידיו ורגליו בבלגאן המשפחתי. האמת לא תמיד נעימה אבל יש בה פוטנציאל ללמידה וצמיחה. בשלב זה של החיים משפחת יצחק ורבקה תקועה וכולם בוחרים להוסיף ולשקר לכולם.

 

זה לא תמיד היה כך

תחילת הדרך של הדור השני של הורינו, יצחק ורבקה, הייתה מבטיחה (כד, סז): "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". רבקה נפלה מהגמל בראותה את יצחק, יצחק אהב אותה ומצא בה נחמה על מות אמו.

 

עשרים שנה לא היו להם ילדים והם לא ויתרו ולא חיפשו פתרון בפלגשים. יצחק התפלל לאלהים נוכח אשתו העקרה, אלהים נעתר. הזוגיות של עשרים השנים הראשונות נוגעת ללב ומעוררת קנאה בריאה. ברגע מסויים, לאחר הולדת הבנים, החלו החיים להיעכר, ובני הזוג שבתחילה שכינה הייתה בינהם, אש ההורשה אכלתם. כולנו מכירים את זה, אם לא מעצמינו אז מהשכנים ומקרובי משפחה, זוגיות הופכת לעיתים להורות שנשחקת ונשתקת. כל כך עצוב, כל כך בנאלי.

 

האמת המבצבצת בממלכת השקרים

בטקס העקבובי בו הוכתר יעקב ואילו עשיו נושל מהבכורה זועק עשיו זעקה גדולה ומרה (וכל כך אסטתית) של אמת. זעקת העשוקים מאז ומעולם. שיר השירים אשר לעוולות הקיום האנושי (כז לד-לח):

 

כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי: וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ:... וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

 

כמה צודק, כואב וחסר ישע: 'הברכה אחת לך היא אבי?!'. והתשובה הטראגית היא: כן, פחות או יותר. עשיו יקבל שיירים של ברכות. העולם לא מתחלק בצורה שיוויונית, אפילו לא קופת האהבה המשפחתית.

 

לנצח את אלהים

מדרש חז"לי נועז (וזה כמעט מיותר לומר נועז שכן זו דרכם של מדרשי חז"ל) מספר לנו על שלש דמויות מקראיות שקבלו נגד אלהים: 'באו בעלילה' ולרוע מזלם גם צדקו (סנהדרין דף קא עמוד ב):

 

שלשה באו בעלילה, אלו הן: קין, עשו, ומנשה.

 

קין - דכתיב (בראשית ד'): גדול עוני מנשוא. אמר לפניו: רבונו של עולם! כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך, ואתה סולח להם?!

עשו דכתיב (בראשית כ"ז): 'הברכה אחת היא לך אבי?!'

מנשה - בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ולבסוף קרא לאלהי אבותיו.

 

סיפורו של קין הוא המפורט מבין השלשה. קין קובל על עונשו ודורש מאלהים:

 'אנא בדוק את עצמך, ראה כיצד הענשת את שש מאות אלף חוטאי חטא העגל וראה את עונשי. אין מידתיות בבית דין של מעלה'. אלהים שותק ושתיקה כהודאה.

 

לפי מדרש זה גם טענתו של עשיו נחשבת כטענה נוכח אלהים ולא רק נוכח אביו וכפי שמפרש רש"י, כל שלשת הגיבורים במדרש שלנו: 'לא באו לבקש לפני הקדוש ברוך הוא בתפלה, אלא באו בעלילה, שאמרו דברים של נצחון שאין להם תשובה.' אם כן, גם דבריו של עשיו נאמרו נגד האב הגדול, אלהים, המחלק הראשון והאחרון של נכסי העולם: 'הברכה אחת היא לך אבי?!' וגם כאן אלהים שותק ומודה. (את עניין משנה, המלך החוטא והאהוב על חז"ל נשאיר לפעם אחרת ובוודאי לפיצוחים בבית המדרש שלנו, בית המדרש של הטוקבקים)

 

עשיו בא בעלילות נגד אלהים וניצחו וזה ניצחון טרגי. כמה מרגיע היה לחשוב שלאלהים יש תשובה ניצחת לטענתו של עשיו, כמה היינו נותנים למי שהיה מוכן לומר לנו שהעולם באמת מתחלק בשווה. מילות האמת החסרות כל כך בסיפור מותו של יצחק זוכות לפיצוי עצוב בשתיקה האלהית. אלהים לא מכזב והוא שותק ומודה ואין נצחון עצוב מנצחונו של עשיו.

 

חברי לבית המדרש של הטוקבקים

מי רוצה לנצח את אלהים? למה ומתי זה קורה לנו? והאם אפילו שתיקת האמת הטרגית של אלהים מכילה יסודות של צמיחה?

 

ולך, 'מים שקטים' יקרה, צר לי שאיני מצליחה להשיגך בדרך אחרת... אני מנסה למשש משאלה של כמה וכמה מחברי בית המדרש ולבקשך לכתוב את הפרשה הבאה. אני מבטיחה לשבת 'לסוף שמונה שורות' ולטקבק. אנא, צרי עמי קשר.

 

שבת שלום  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
נפרדים. וצומחים?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים