אז כמה צפרדעים מותר לנשק באותה הביצה?
אנחנו אוהבים את "הרווקה" דיאנה ומקווים שבסופו של תהליך היא תמצא את האחד שלה מבין 25 המחזרים ותהיה מאושרת. לא שמעתי על איש שמגנה אותה על כך שהיא ממקבלת בניסיון למצוא את הנסיך שלה. אולי התחרות עוזרת להתאהבות?
ידידתי האמת העירומה העלתה בסוף השבוע את נושא מקבול הדייטים בטור שלה. היא הדגישה את השאלה המאוד לגיטימית האם זה הוגן לצאת עם כמה אנשים במקביל ונתנה מטאפורה יפה למחפשי האהבה שעושים זאת "כאילו היו דייגים בלב ים, באמצעות רשת רחבה ולא באמצעות חכה".
מאחר שגם אני מוצאת עצמי לפעמים מתלבטת באותה שאלה בדיוק, ויש לי כמה הגיגים משלי , אנסה להרחיב את הנושא ולהאיר אותו מעוד זווית.
פעם הכרתי מישהו במסיבת יום הולדת של חברתי הטובה. הוא מצא חן בעיני ובסוף הערב, כשהוא ירד אחרי למטה לוודא שיש לו דרך למצוא אותי שוב, הייתי מאושרת למדי. יצאנו פעמיים, ואז נאלצתי לצאת לכמה ימים לחו"ל מטעם העבודה. כשחזרתי חיכו לי במזכירה האלקטרונית הודעות געגוע לכל יום שעבר:
"יום ראשון בלעדייך, מתגעגע", "יום שני בלעדייך, מתגעגע, מתגעגע", "יום שלישי בלעדייך, מתגעגע, מתגעגע, מתגעגע" וכך הלאה.
זה היה אולי קצת מוקדם להודעות מסוג זה, אבל זה שבה אותי. התחלה קסומה לכל הדעות, עד שחברתי הטובה סיפרה לי שבאותם ימים שהוא השאיר לי את ההודעות האלה הוא יצא עם עוד חברה שלה שהכיר באותו ערב.
מובן שנעלבתי עד עמקי נשמתי, ועד היום אני מזכירה לו "איזה מניאק" הוא היה בהתחלה כשיצא גם איתי וגם עם איתה.
אותו בחור עשה את הבחירה שלו לא הרבה לאחר מכן והיה בן זוגי לחמש השנים הבאות. לא מזמן נזכרנו שנינו באותו הסיפור ואפילו לא הצלחנו להיזכר בשמה של אותה בחורה ממוקבלת.
למה?
כי, בסופו של דבר, היא היתה כנראה עוד חלק – אולי אפילו חשוב - בתהליך ההיכרות שלנו. היום אני לא חושבת שהוא היה מניאק. אולי רק חבל שידענו זו על זו באותו שלב ראשוני, זה הכל.
ואולי לא?
יכול להיות שהתאהבתי בו גם בגלל שבאותם ימים הייתי בתחושה של תחרות על ליבו?
בימים אלו משודרת ב-yes תוכנית הריאליטי "הרווקה" החביבה על אמריקה. דיאנה (היה לנו משהו דומה, "קחי אותי שרון"). מיליוני אנשים צופים בה מנהלת מערכות יחסים מקבילות עם כמה וכמה גברברים.
אנחנו יודעים את זה.
הם יודעים את זה.
היא בוודאי יודעת את זה (ותאמינו לי, זה נראה לא פשוט בכלל).
וראו איזה פלא, כולנו בעדה. אנחנו אוהבים אותה ומעודדים אותה ומקווים שבסופו של תהליך היא תמצא את האחד שלה ותהיה מאושרת. לא שמעתי על איש שמגנה אותה על כך שהיא ממקבלת ואפילו לא על זה שהיא מנשקת כמה צפרדעים באותה הביצה בשביל לנסות לזהות את הנסיך שלה.
דיאנה היא בחורה רגישה, חכמה, יפה, נעימה ומוכשרת, ולא נראה שקשה ליפול בקסמיה. ובכל זאת מדהים אותי ש-25 גברים הגיעו לתוכנית במטרה להתאהב בה, ונדמה שהרבה מהם אכן מצליחים להגיע לכך.
איך זה שלרובנו קשה כל כך להגיע למצב של התאהבות, ודווקא בסיטואציה הזו הם "נופלים" (תרתי משמע) בזה אחר זה?
יש לי הרגשה שהידיעה שהם צריכים לזכות בבחורה מבין 25 גברים מוצלחים ונאים גורמת לאותה בחורה להיראות אפילו יותר אטרקטיבית מכפי שהיא, מה שמשפיע פסיכולוגית על מנגנון ההתאהבות. אין לי ספק שהתחרות הזו עוזרת להתאהבות, והיא עוזרת לשני הצדדים: לבחורים שמרגישים איום מהאחרים ונדרשים להוכיח את עצמם יותר מהרגיל, וגם לבחורה שעומדות בפניה כמה אפשרויות וניתנת לה הזדמנות להשוות ביניהן על מנת להגיע לבחירה האופטימלית.
אז אולי זה בעצם לא כל כך רע למקבל? אולי זה תהליך שבמקרים רבים דווקא עוזר לנו להגיע לבחירה יותר נכונה?
זה עלול להישמע קצת פרדוקסלי אבל לפעמים יש גם משהו פחות מאיים בידיעה שהאדם שאתה עומד להכיר בודק אפשרויות נוספות במקביל.
תחושה שאני "חייבת" להחליט מהר
בשנים האחרונות דייטים מלחיצים אותי יותר מאשר בעבר. הלחץ החברתי העצום שמופעל על רווקות גורם לי לצאת לדייט בתחושה שאני "חייבת" להחליט מהר אם הבן אדם שמולי מתאים לי למטרות רציניות. מי שנמצא במצב הזה יודע כמה קשה ליהנות ככה סתם מבילוי...וכך אני מוצאת את עצמי מורידה מעט מהלחץ הזה כשאני אומרת לבחור (כן, אני) שעד שייצא לנו להיפגש שוב הוא מוזמן לקבוע דייטים נוספים. יש משהו מאוד מלחיץ בידיעה שהצד השני מחכה לדעת מה אתה מרגיש בשלבים ראשוניים מאוד כשאתה לא ממש יודע בעצמך.
אולי אם זה היה דבר מקובל יותר שבשלבים ראשוניים של קשר בעידן של ריבוי אפשרויות, זה לגיטימי לנסות כמה קשרים במקביל, זה אפילו לא היה משהו שאנשים צריכים להסתיר אחד מהשני או משהו להתרעם עליו. אם פעם הייתי נעלבת לגלות שהבחור שיצא איתי לדייט הערב נכנס להציץ בפניות שקיבל בשעה וחצי שישב איתי בבית הקפה, הרי שהיום זה לכל היותר יבאס אותי קצת, אבל כבר לא יקפיץ אותי אוטומטית למסקנות שגויות שהוא בהכרח לא מעוניין.
בתור מי שכל אהבותיה הגדולות לא נוצרו במבט ראשון וגם לא בדייט אחד, היום זה נראה לי הגיוני להתחייב לקשר אקסקלוסיבי עם מישהו רק לאחר שמתחיל להיות ברור שיש שם עניין הדדי ורציני. אולי, אפשר לומר, אחרי שאותו אדם נתן לך "דמי רצינות". משהו שיוכיח לך שהוא בעניין שלך.
אני לא מתכוונת לרמוז שכדאי לנו לבדוק 25 אנשים בעת ובעונה אחת, אבל קורה פה ושם שבדיוק באותו זמן מתאפשרות אופציות לשתים-שלוש היכרויות, ואני מתחילה להפנים שבמצב כזה להחליט על אחת מהן בלי לבדוק את האחרות זה משהו שעלול להסתיים בהפסד.
הרצון שלי להיות הוגנת עם הצד השני, שאני בעצם עוד לא מכירה, הותיר אותי כמה פעמים מאוכזבת מכך שהפסדתי הזדמנות להכיר מישהו נוסף, אולי מתאים יותר, בזמן שהראשון קבע ולא הגיע, אמר שיתקשר ולא עשה זאת.
אז יופי שאמרתי לבחור השני שבדיוק לפניו הכרתי מישהו אחר ואני לא רוצה להתחיל דברים במקביל ויצאתי כביכול בסדר עם שניהם. אבל אז אני יושבת בבית, בלי דייט עם אף אחד מהם, וצריכה לחכות שזה ש"נבחר" יעשה את הצעד הבא שלו, כשלא ברור אם יהיה כזה בכלל מאחר שלא כולם טורחים לעדכן את הצד השני כשהם לא מעוניינים.
דווקא היום, כשאנשים לא ממהרים להיכנס לקשר מחייב וחולפים לפעמים ימים בין דייט לדייט, נראה לי לא כזה נורא למקבל.
טווח של שלוש-ארבע פגישות זה בהחלט סביר
זה עדיין משאיר אותנו עם השאלה עד מתי זה הגיוני להמשיך בקשר מקביל, אבל לפחות נותן לגיטימציה להתחלות מקבילות. לי נראה שבטווח של שלוש-ארבע פגישות זה בהחלט סביר ולא משהו שצריך להיפגע ממנו. אני אישית די מתקשה לעשות את זה בעצמי, כי קצת מבלבל אותי לנהל מקביליות כזו. מהר מאוד אני מתחילה לשכוח על מה דיברתי עם מי וזה יוצר לי אי נעימויות קטנות. אבל מי שמסוגל לזה לדעתי יכול להרוויח.
אם זה יהפוך למשהו שמקובל על שני הצדדים, אולי זה אפילו יהיה מרגש יותר להגיע לרגע בו נעלם לחלוטין העניין באחרים ואנחנו שמחים לגלות שלא מעניין אותנו להציץ יותר בפייסבוק או בג'יידייט, כי יש לנו רק מישהו אחד בראש.
כמעט תמיד מידת העניין שלנו זה בזה לא זהה, במיוחד לא בהתחלה. לכן אפשר להבין למה הצד שהתלהב יותר יתעצב לגלות שהצד השני לא נמצא באותו מקום. אבל אנחנו צריכים לזכור שלהכיר אדם אחר לוקח קצת זמן. ואם המרכיבים הנכונים להתאהבות נמצאים בקשר, הרי שאפילו לא כמה אנשים נוספים בחייו יעצרו את התהליך הטבעי הזה. אולי זה רק יבליט את ההבדל בין כל אלו שלא מתאימים למי שכן.
הרבה פעמים כשמכירים מישהו חדש, תחת תחושת המחוייבות שמקושרת להתחלה של קשר, אנחנו נתקפים במין חשש שבעצם יש מסביב שפע הרבה יותר גדול ממה שהיה נדמה לנו, ואם נתחייב לאותו אדם נפסיד משהו טוב יותר שמחכה לנו ממש מעבר לפינה. לכן אולי דווקא בסיטואציה כזו, מה שיכול לעזור לנו להפסיק לפחד היא הידיעה שהנה ניסינו עוד כמה אנשים , ובהשוואה אליהם כבר אין לנו ספק שמה שיש לנו ביד הוא משהו טוב ובו שווה להשקיע ולרכז את המאמצים.
אז יהיה קל לנו יותר להניח בצד את היער ולראות רק את העץ שבחרנו.
או אם נחזור לדימוי של האמת העירומה - אולי לא כזה נורא לפרוש רשת רחבה יותר בשביל לזכות בדג הזהב שלנו?
לפנייה לכתב/ת 
