פרשנות: בסוף האריות יטרפו את מוכרי האג"ח

הלביאות בסוואנות זוכות לפעמים לארוחה דשנה גם כאשר הן נכשלות בציד. קורה לפעמים, שבמהלך מרדפן אחרי עדר של חיות יוצרת נוכחותן בשטח מהומה גדולה. העדר שהופרע ממנוחתו רואה את חיית הטרף ונס על נפשו. העדר שועט קדימה, עטוף בענני אבק, ובדרך רומס את החלשים, היגעים או הצעירים במיוחד. המנוסה מצליחה והעדר נעלם, אבל החלשים נשארים גוססים מאחור, וכל מה שנותר ללביאות הוא לפסוע קלות אל אותם הנרמסים וללקט את שאריותיהם.

צריך להגיד למנפיקי האג"ח: שלמו או שתולאמו

איך הפכה תוכנית להתערבות בשוק לנדל"ן ברומניה?

בשוק איגרות החוב נוצרה פאניקה ובריחה שמשולה למנוסת עדרים. המוני בית ישראל, המפוחדים מפני הנפילה הגדולה בבורסות, זורקים לרצפה את כל חסכונותיהם ואת כספיהם. קופות הגמל, שחייבות היו לספק את רצונותיהם של הציבור הוכרחו לזרוק ולמכור לשוק אג"חים, ללא קשר לטיבן. מחיריהן של אג"חים רבים הגיע לכדי בדיחה. חלק מהאג"ח אכן לא שוות את הנייר שהושקע בהנפקתן. אבל חלק גדול יותר יחזירו את חובן במלואו.

ומיהן הלביאות? בעלי החברות והטייקונים. חשוב להבהיר: אין כאן ניסיון לייחס להם כוונה תחילה. הם לא יצרו את המשבר. הם פשוט קופצים על ההזדמנות שנקרתה בדרכם.

אם תציצו בדיווחי הבורסה ברשימת החברות הקונות את האג"ח ובמספרן תהיו מופתעים מהכמות הרבה ומההיקפים האדירים של הכסף המשמש  לקניה עצמית של אג"ח. לפי הערכות שפורסמו בתקשורת, מסתכם היקף ההשקעה באג"ח עצמית ביותר ממיליארד שקלים. רגע לפני שהציבור זרק אותן הם היו שוות 3 מיליארד שקלים, וההתחייבויות החוזיות עליהן הסתכמו ביותר מ-3 מיליארד שקלים.

במלים אחרות: תוך פרק זמן קצר של חודשיים העביר הציבור (בעיקר המבוגרים והפחדנים) תרומה של יותר מ-2 מיליארד שקלים למאיון העליון. הפעם לא מדובר בהעברות מלמעלה למטה בגלל קשרי הון שלטון, אלא - כמאמרו של שלום חנוך - בתסמונת "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם".

חברות הליסינג, לדוגמא. חברות ליסינג קונות ומוכרות בחודש האחרון אג"ח של עצמן בהיקפים של מיליונים. מבחינתן, הן עשו עסקת מצויינת וחוקית. נניח שחברה נתקעת עם 1,000 מכוניות חדשות ששווין מסתכם  ב-100,000 שקלים ליחידה, וזורקות אותן לסוחר רכבים משומשים ב80,000 שקלים. לכאורה, החברה מפסידה הון עתק של 20 אלף למכונית. אבל עם ה-80 מיליון שהיא קיבלה מהסוחרים, היא קונה אג"ח של עצמה ב-50 מיליון ונפטרת מחוב של יותר ממאה מיליון.

כולם הרוויחו (קוני הרכבים, הסוחרים, חברת הליסינג ) חוץ מאחד קטן – "הציבור" שבמחי טלפון קטן לקרן ההשתלמות שלו גרם למכירה מבוהלת של האג"חים בכל מחיר, והוריד את מחיר האיגרת מ-100 ל-50 והפסיד 50 מיליון שקלים.

ואם חברות יתחילו להפיל את עצמן?

הבה נלך צעד נוסף קדימה - נניח ומוניתי למנכ"ל של חברת בניה בינונית בגודלה. מה יותר פשוט מלהפריח שמועה רעה על החברה שלי, ואחר כך להכחיש מעל כל כותרת עיתון אפשרי את "הגורמים האינטרסנטים" שמנסים להזיק לה, לחכות למכירות של מנהלי השקעות מבוהלים, שיורידו את מחיר האג"ח ב-20% נוספים, ואז לבוא עם קופת מזומנים קטנה ולרכוש חוב גדול.

הדירקטוריון יריע לי על ביצוע עסקה מעולה, הבנק ישמח להלוות לי כסף חדש לאור השיפור הדרמטי ביחסים הפיננסים של החברה. והציבור ישמח על המנהיגות שהפגנתי ועל כך שהוצאתי את החברה ממשבר גדול לאופקים חדשים ללא חובות מעיקים על החברה - איזה יופי - כולם מרוויחים חוץ מגורם אחד "קטן"... הציבור.

אבל הסיפור עוד לא נשלם. האנושות הכלכלית מונעת משני גורמים מתחרים ומשלימים: הפחדנות ותאוות הבצע. כמו היין והיאנג של הכסף. בפחד כבר דנו, אבל היכן תאוות הבצע?

הציבור יקנה בסוף ביוקר

הציבור, שמשך את יתרותיו בהפסד גדול, הכניס את הכסף לפק"ם בבנק. רוב הציבור אפילו לא יודע מהי הריבית שהוא מקבל על הפק"ם - אולי אחוז אחד, ואולי פחות מחצי אחוז לשנה. בעוד כמה חודשים, כאשר המיתון יגיע לשיאו ונכנס לתקופת דשדוש, נתחיל לשמוע על כל מיני אופציות מדהימות לרווחים (ואכן יהיו כאלו).

הריבית שתהא מובטחת לציבור בסיכון נמוך תגרד את קצות אצבעותיו ואז הציבור, שיושב, בפועל, עם ריבית שלילית, יקנה ב-100 את אותה סחורה שמכר רק לפני שנה ב-50.