י.כ. – אתה פושע

הריטואל הקבוע סביב "דו"חות העוני" הוביל את כתב "ידיעות אחרונות", רמי חזות, למשפחה ירושלמית ענייה. בראש המשפחה עומד י.כ. 11 ילדיו, כך נכתב, הולכים לישון רעבים בלילה.
לפנינו ניצבת ההגדרה החצופה ביותר של המושג "חוצפה". למר כ. יש 11 ילדים והוא מעז לבוא בטענות למישהו אחר (המדינה, החילונים, השמאל) על כך שילדיו הולכים לישון רעבים. את המקרה הזה אין לדון בהקשר של מדינה או תקציבים אלא בהקשר של אכזריות לשמה. מי שמביא לעולם 11 נפשות ואינו טורח לחשוב כיצד יפרנס אותן הוא פושע שיש להעמידו לדין. מקורותיו הרוחניים של כ. מכתיבים לו את הציווי "כבד את אביך ואת אמך", אבל משום מה אינם מורים לו לנהוג כך כלפי ילדיו.
לכותב שורות אלה יש (בינתים) ילד אחד. גדוד של פרפרים חלף בבטן הוריו בשלב התיכנונים: האם נוכל לפרנס אותו בכבוד? האם נוכל להציע לו את מקסימום האמצעים שיבטיחו לו חיים מאושרים וטובים? וגם עכשיו, כשהמחשבות על עיבוי חדר הילדים עומדות בשער, הפרפרים עושים שמות בקיבותינו.
כמונו כמו רוב רובו של הציבור היצרני בישראל. האינסטינקט הבסיסי של מי שקם בבוקר והולך לעבודה אינו פוטר אותנו ממחשבות כאלה. אבל אצל מר כ. הראש עובד אחרת. 11 פעמים בחייו הוא עיבר את אשתו, קיים מצווה, ובבוקר קם והלך לא לעשות כלום בישיבה ואשתו נשארה עם הבטן ועם הילדים שיש לטפל בהם. 11 ילדים! הדעת אינה תופשת את המספר הזה. כמה פעמים מתייסר החילוני הממוצע בשל אי יכולתו לספק שניים או שלושה ילדים? כל יום. אבל 11 ילדיו של מר כ. הפורה אינם מכירים את הסיטואציה הזו. הם הולכים לישון רעבים.
ושלא יהיו ספיקות: הנפש דואבת על כל ילד בעולם שהולך לישון רעב. היא דואבת כפליים כאשר מדובר בילד שממילא אני מממן מכספי המיסים שלי, בתיווך של המדינה. היא דואבת שבעתיים כאשר אביו הפושע של הילד הרעב מעז לבוא אלי בטענות על כך שהוא רעב.
לחרדים בישראל יש סט מוכן של תשובות לטענות מסוג זה. האשה תזדרז לקום ולהגן על עליבות חייה וגם הילדים ידברו בשבחו של אבא, ש"עובד בשביל אלוהים ועם ישראל". זוהי תופעה מוזרה, עם הסבר פסיכולוגי פשוט. בשביל הילד, כל מה שאבא עושה הוא קדוש ונכון. מסיבה זו, אנשים מגיעים לגיל 20 לפני שהם מתלוננים על מעשים מגונים שאבא עשה בהם כשהיו קטנים. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם רואים ח"כ חרדי מתייפח בתוכנית אירוח וטוען ש"הילדים חיים בעוני נורא, אבל שמחים בחלקם".
מי אשם בעובדה שיש הרבה עניים בישראל? הממשלה כמובן, מתוקף היותה אחראית לכל מה שקורה בתוך גבולות המדינה. אבל הממשלות לדורותיהן אשמות לא בהזנחה של מגזרים מסויימים אלא בכך שהן הניחו למגזרים מסויימים לפתח את טפילותם עד שהגיעו למצב בו לפונדקאי כבר אין מה לתת, ואז הילדים באמת הולכים לישון רעבים.


אביב רון הוא עורך בכיר ב -ynet