בגדי המשיחיסטים החדשים

מלחמת המתנחלים נגד מדינת ישראל אינה מסתכמת רק במספר נערים מופרעים שנראה כמו היו תחת השפעת סמים. את יסודותיה ניתן למצוא כבר במאה ה-18, בתפיסה המשיחית שלפיה הכל מותר, גם מרד ביהדות.

יעקב פרנק היה איש מעניין, חריף ומסוכן שהלך בדרכו של שבתי צבי אבל הביא את הרעיון של מצווה שבאה בעבירה למרחק גדול מרבו. הוא פרץ את כל הגדרות. התנצר והתאסלם. חזר ליהדות שבעצם מעולם לא עזב. ערך אורגיות כשהכל רואים איך הוא עובר כל עבירה. הרכיב את אשתו עירומה על סוס ונישא לבתו שעשאה למלכה. הוא נשמע משוגע אבל הוא לא. הוא התעמק במאבק הכי נועז באלוהים וביקש להחזירו לארץ באמצעות כל מה שאסור לעשות. הוא חי בפולין ובטורקיה וסבל לא מעט אבל היו לו מעריצים ותלמידים. הכל קרה כשליהודים נמאס לסבול ולא לראות את אלוהים מושיע אותם, בעיקר בתקופת גירוש ספרד. פרנק איפשר לסייע לישועה לבוא.

במשך מאות שנים הייתה הפרנקאות נסתרת. הרבנות הההלכתית וגם החסידית פחדה מהתפרצות של משיחיות זו, והוקיעה אותה. אולם רבני המתנחלים ברובם הגדול הם פרנקיסטים נסתרים, כשהפכו את "הטוב בגויים תהרוג" לדרך חיים כי בארץ זה סוף סוף התאפשר להם. הם רוצים באש לעשות מעשה, הם רוצים שיהיה כל כך רע כדי שיבוא המשיח. הוא הרי אמור לבוא כאשר יכלו כל הקצים.

בירכתי ההוויה היהודית תמיד היו גיבורים שרצו להביא ישועה, דבר שהיהדות חששה ממנו מאוד. ולאחר 1967 יכלו פתאום מקרבי הקצים להתפרץ לתוך מציאות חילונית ציונית. הם מצאו את כל האי מוסרי שיש בתולדות היהודים: הגזענות, השנאה לזר. ההקצנה החרדית המשיחית החלה לפרוח.  

כך שהפרנקאות מעולם לא כלתה. היא התקיימה בקצה היהדות, ובפעם הראשונה שיכולה היתה לפרוח היה זה בהתנחלויות, שם החוק הוא בדיחה והכל פחדו מהם. לכן רצח רבין לא היה רק רצח האיש אלא אזהרה לבאות. רק אם יהיה נורא יהיה גם טוב, וטוב זה רק ליהודים. זוהי תורה חדשה, משיחית ובעצם כופרת, שאינה מאמינה שלגויים יש בכלל מקום בעולם אלא אם כן הם עבדים ליהודים. לכן גוי מת הוא גוי טוב. יהודי כופר הוא אויב המשיח.

הרבנים אינם מדברים על פרנקאות אבל היא קיימת מתחת לפני השטח. רק במדינת יהודים הם אינם פוחדים מירי לעבר ערבי. הם חושבים שזאת מצווה. ארץ ישראל נהייתה להם שדה חרוש של תאווה שאין לספקה.

לישראלים רבים נראה הכל כאילו מתרחש באקראי, אבל לא כך הוא. הרבנים מכוונים את הפעילות ואחר מעמידים פנים שאינם יודעים, כי גם שקר למען הישועה הוא מצווה. יש משהו פגאני לחלוטין בפרנקאות ובשטחים הכבושים. שם אין דין שאינו דין תורה כפי שהם מפרשים אותו. הלוא הם מדברים תמיד על הקרבה, ובמדינת חוק הם קבעו שסמכות הרב גדולה מסמכות חילונית צבאית או ממלכתית. כך מתקיימת המדינה הפרנקיסטית לראשונה בתולדות ישראל. היא שואפת לשמד כי רק דרכו תבוא הגאולה. הצעירים בבית המריבה הם אחים ליגאל עמיר. גם הם מסוממים בתחושת שליחות אלוקית. 

ברק כמו קודמיו נתן להם להשתולל מספר שנים, נתן להם להכות ולפגוע ולעקור נטוע של כל מה שאינו חובש כיפה. רק בשבוע שעבר הוא עשה מעשה גדול והפתיע. אילו היה יוצא מההתחלה למאבק נגד הגזענות היהודית הזאת המרשה הרג, קללות נגד הצבא והעם, הייתה מפלגתו חוזרת היום לימי זוהרה.

הרי רוב העם איננו קיצוני. פשעים נגד הפלסטינים ונגד חיילי ישראל אינם אלא לאומנות טהורה ואין לה רוב בעם שיותר מכל חפץ חיים הוא. אך הגיבורים בגדה משרים פחד על הנהגה שמפוחדת כבר שנים, הנהגה שלא פינתה את מוגלת חברון גם כשגולדשטיין בן הבליעל הרג עשרות מתפללים במערת המכפלה. גם רבין נפל שדוד בידי שולחיהם, פחד מהם ולא פינה אותם. רק עתה נעשה ראשית מעשה.

מלחמתם נגד ישראל היא מלחמת קיום לא פחות מן המלחמה שלנו בחיזבאללה. ואם תהיה כאן מה שנקרא מלחמת אחים, הרי זאת תהיה מלחמת אזרחים כי נדיה מטר ואני איננו אחים. היא רוצה בחורבני.

מה שעשה ברק השבוע יכול לשמש קרש קפיצה לאיזושהי חזרה לשפיות. מנהיגי היהודים עד הדורות האחרונים נאבקו נגד הסוטים שהמיטו חורבן על יעקב פרנק. אך מחר-מחרתיים תימשך המרידה בישראל על ידי פורעי השטחים. אך יש להמשיך במלאכה ואין רגע היסטורי פוליטי טוב מזה הנוכחי. הוא לא יחזור בקרוב. היום, נוכח יהודים המכנים את חיילי ישראל ושוטריה "נאצים", ניתן להדוף את המתנחלים לעבר התגוננות ולפסול אותם מלבוא בישראל.