יש לי רפת בצימר

בני הזוג איתן רצו לבלות סופשבוע רגוע כחודש לאחר לידת בנם. הם ניצלו שובר מתנה שקיבל האב ממקום עבודתו, והזמינו שני לילות בצימר בצפון. התוכנית הרומנטית השתבשה, ואף הגיעה בשבוע שעבר לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

"לא רצית רפת? היית צריכה לשאול"

"זה היה בדיוק כמו במערכונים של 'ארץ נהדרת', רק שזה קרה במציאות ואז זה פחות מצחיק", כך מספרת א' על החוויה שעברה עליה כשרצתה לבלות בצימר עם בן זוגה ותינוקה בן החודש.

"זה קרה בחודש מאי האחרון. הזמנו צימר במושב רמות, במקום שנקרא 'הבקתה' של משפחת אזולאי. זה היה חודש אחרי הלידה, ורצינו חופשה ראשונה ומפנקת עם התינוק. הגענו כמתוכנן ביום חמישי אחר הצהריים ליישוב המקסים, וחיפשנו את דרכנו. מייד אחרי שחלפנו על פני רפת ענקית התפלאנו לגלות את השלט שמראה על הכניסה לצימר".

"נכנסנו וגילינו שרק שביל גישה צר מפריד בין הרפת לבין שני הצימרים הראשונים מבין השמונה שיש במתחם. וכמובן שהם ייעדו אותנו לישון בצימר הכי צמוד לרפת. ממש חיי הכפר זה היה: זבובים, רעשים, סירחון. כמובן שמייד ביקשנו שלפחות יעבירו אותנו ליחידות שרחוקות יותר מהמפגע, אבל הם סירבו".

"הטענה שלהם היתה שלמרות שהיינו הראשונים שהזמינו, והראשונים שהגיעו, יש אנשים שמבקשים ספציפית את הצימרים האחרים ולכן אי אפשר להחליף. הבעלים של הצימר, איריס אזולאי, אמרה לי: 'מה את מצפה? הגעת למושב. אם את לא רוצה רפת היית צריכה לשאול מראש'.

"הייתי בעשרים או בשלושים צימרים בימי חיי, ומעולם לא נתקלתי ברפת צמודה. הרי ברור שכשאת מזמינה צימר, את באה למקום הכי מפנק והכי רגוע. שלא לדבר על זה שהתרענו מראש שאנחנו מגיעים עם תינוק. זה נופש שמבחינתי הוא סיוט - פחדתי שיעקצו אותו יתושים ויעבירו לו מחלות".

הכניסה לצימר - והרפת שליד

"בסופו של דבר התלהט ויכוח, והחלטנו שאנחנו לא נשארים שם. הם הודיעו לנו בתמורה שאם אנחנו לא מוכנים להישאר, אז הם יחייבו אותנו בלילה אחד. זה המקום להסביר שהגענו עם שובר מתנה שבעלי קיבל ממקום העבודה - מספר האשראי שנתנו להם היה לביטחון בלבד. בכלל לא ידענו מה המחיר של הצימר. איך שיצאנו משם התקשרנו לחברת האשראי - הסתבר שהיא כבר חייבה אותנו ב-700 ש"ח".

"השעה כבר היתה מאוחרת מכדי לחזור לביתנו. נאלצנו לכתת רגלינו במושב רמות ולמצוא צימר אלטרנטיבי - יום חמישי ואנחנו עם תינוק קטן שחייב לישון בלול. בסוף לא היתה ברירה ונשארנו ללון בצימר שעלה לנו 2,000 ש"ח".

בני הזוג איתן הגישו לבית המשפט לתביעות קטנות כתב תביעה בו הם דורשים מבעלי הצימר 4,200 ש"ח בגין החיוב שנעשה שלא כדין, עלות החופשה החלופית ועוגמת הנפש שגרמו לתובעים, ובנוסף, 1,000 ש"ח עבור הוצאות משפט.

"הם הגיעו עם ציפיות גרנדיוזיות"

גדי אזולאי, בעל הצימר, ביקש להגיב למרות שעדיין לא קיבל את כתב התביעה לידיו. "במישור הענייני והחוקי", הוא כותב, "הזוג ביצע הזמנה, מסר את פרטי כרטיס האשראי לביטחון, קרא את כללי דמי הביטול, אישר בחתימה את הסכמתו לדברים ולכן חויב על דמי הביטול בהתאם להסכם. חברת האשראי השאירה את החיוב על כנו מאחר והוא נעשה על פי חוק ועל פי הסכם חתום בין שני הצדדים.

"במישור המוסרי", ממשיך אזולאי, "אני מתפרנס מהשכרת יחידות האירוח. אורח שמזמין ומבטל - ואין זה משנה מאיזו סיבה - גורם לי נזק כספי שאין דרך להשיב. האווירה המתפתחת כאילו אנחנו בעלי יחידות האירוח במושבים הפכנו למיליונרים איננה נכונה כלל ועיקר. אנו עובדים קשה כדי להביא את האורחים, עובדים קשה כדי לארח וליצור אווירה של נופש ומנוחה לאורחים וכל זאת אחרי שהשקענו הון עתק בהקמת היחידות. איננו מסכנים, אך אנו משקיעים מאמץ רב ומחשבה מרובה כדי להתפרנס בכבוד. אווירת העושק והעליהום פוגעת בנו ובסופו של דבר תפגע גם בהמוני האורחים שבוחרים בסגנון האירוח הכפרי במושבים כנופש המועדף עליהם.

"במישור המקצועי, הזוג המתלונן הזמין אירוח במושב. במושב יש משקים עם חממות משקים עם חדרי אירוח ומשקים עם רפת, זה ידוע. ב'הבקתה' החדר הקיצוני אכן נמצא סמוך למשק השכן בו קיימת רפת. חשבון גס מראה שבבקתה הזו התארחו בתשע השנים האחרונות יותר מאלפיים זוגות ומשפחות, וכולם נפרדו מאיתנו באהבה גדולה. יתרה מכך, רבים מהם חזרו להתארח אצלנו. אחוזי התפוסה ב'הבקתה' ברמות עומדים על ממוצע שנתי של 65% - תוצאה יפה בכל קנה מידה.

"מנסיוני הרב ומהבנתי המקצועית אני יודע שקורה שזוג מגיע טעון, אחרי תקופה של לחץ בעבודה או בבית, אחרי לידת תינוק חדש, עם ציפיות גרנדיוזיות. הנופש נתפס, בצדק, כרומנטי וכמבריא. לפעמים קורה שדווקא זוגות אלו מוצאים וממציאים סיבות להיות לא מרוצים והופכים את המארח לאשם בכל תחלואיהם עד היום.

"אני באופן אישי לא הייתי נוכח במקום, אך העובדות טוענות שהזוג הוזמן למשרד כדי לבדוק האם יש בקתה אחרת אך אי אפשר היה לשוחח איתם. ניסיתי להגיע עם הגבר להסכמה על חוויה מתקנת, כלומר, אני מזמין את הזוג להתארח אצלנו פעם נוספת, כשהחיוב שבוצע בכרטיס האשראי יהווה תשלום על האירוח הנוסף. התחייבתי בפניו שאשכן אותם בצד השני של הכפר, כלומר בבקתה מרוחקת מהרפת, אבל הוא סירב להצעתי".