היא רקדה וחייכה לעצמה, ואני הרגשתי מבולבלת
עיניי היו ממוקדות ברחבת הריקודים, שם התנועעה עם חיוך דק, משדרת גלים שחודרים ומזעזעים את הפרפרים שבבטני. היא היתה רזה שחרחורת ומתולתלת, מדהימה עד כאב
הכל סביבי נראה ערפילי, האנשים המפזזים סביבה, המוזיקה הרועשת, הדיבורים המזמזמים, הבירה שחילחלה לתוך רגליי, המלצריות המרחפות והאור האפל. ואני מהופנטת אל הגוף האלוהי והכאב בחזי עולה לי לגרון.
היא לבשה חצאית מיקרו-מיני שחשפה רגליים מדהימות, מרקדות בתנועות מושלמות ואיטיות עד כאב. חולצה קצרצרה שחשפה בטן שטוחה, עינים בורקות שחורות חודרות, שיער שחור ארוך ומתולתל ופנים ארוכות יפיפיות וחזקות. היא רקדה וחייכה לעצמה.
ישבתי ובהיתי בהיפנוט. עד כמה גוף אלוהי ותנועות פנתריות גורמים לי להתמסר, להתמסמס ולהתמכר להרגשה המסחררת הזאת. האם זו המחלה שלי, או כולם מאבדים את עשתונותיהם למראה של יצור מופלא? בסופו של סיפור אני מתאהבת בנשמה ומשתעבדת למין אבל המגע הראשוני הוא הגוף, התנועות והמבט, שלפעמים מכים בי עד כאב כמו האלילה הזו על רחבת הריקודים.
אני יודעת שהיא הבחינה בי והתעלמה במתכוון
החזקתי את כוס הבירה בידי כעמוד תמיכה, הישרתי מבט בכוח והרטבתי את שפתיי היבשות. אני יודעת שהיא הבחינה בי והתעלמה במתכוון. לבשתי מכנסיים וחולצה גבריים, מבט קשוח ושיער קצוץ קצוץ. שני כפתורים בחולצתי פתוחים שבכל זאת יבינו שאני אשה; אמנם עם חזה שטוח אבל עם ניצני נשיות בולטים. אני אוהבת חולצות גבריות שנותנות לי הרגשה של ניקיון ופשטות; הן רחבות מתנפנפות מגלות ומסתירות לסירוגין את מה שמתחת. שיערי קצר חושף את פני ומשדר לכולם מי אני ועושה את המגע הראשוני קל יותר, פתוח יותר עם פחות גישושים מביכים.
השפלתי את מבטי לשנייה, וכשהרמתי את עיניי לא ראיתי אותה ברחבה. אבל פתאום הרגשתי אותה לידי, היא היתה כל כך קרובה שהרגשתי את חומה וריחה המם את חושיי.
"היי", אמרה בקול מחוספס, שקט וסקרני.
"היי", חייכתי, עיניי בתוך עיניה וליבי מתפוצץ. היא התישבה בטבעיות מולי וחייכה. הבטתי בה בלי להוציא מילה, גרוני יבש וחנוק.
"רוצה בירה?" לחשתי לבסוף.
"כן", ענתה ושלחה יד שרירית ורזה לכוס שבינינו. שתקתי ודחיתי את מילותיי, רציתי למצות את הרגע המופלא הזה שייעלם כשמילים מתוחכמות תעופפנה בינינו. "מילים הם המקור לאי ההבנות".
הסתכלתי וספגתי את היופי החושני שלה. הנשיות הגברית שלה היתה כובשת. למה אני נמשכת לנשים שיש בהן סממנים גבריים? אני אוהבת פנים חדות, גוף שרירי, תנועות חתוליות. שמות גבריים כמו יובל, רוני, וסער נשמעים יותר סקסיים לאשה.
אני מאמינה גדולה בידיים חטובות ובאצבעות ארוכות
ישבנו מהופנטות כשמסביבנו המולה מזמזמת ורעש שחלף מעלי ולא חדר לאוזניי. היא הביטה בי ודחפה את כוס הבירה למרכז השולחן, שתי כפות ידיה המשיכו לאחוז בכוס משני צידיה, מלטפות וכאילו טועמות את המגע הקר של הזכוכית. אני מאמינה גדולה בידיים חטובות ובאצבעות ארוכות שנועדו לנגן על גופינו ועל מיתרי לבנו. הידיים הן המחושים שמחוברים ישירות ללב למוח ולעוד כמה מקומות.
היא הרפתה מהכוס ומשכה באיטיות את ידיה הנהדרות, אבל הן היו עדיין קרובות לכוס. שלחתי את ידיי אל הכוס, לקחתי אותה ולגמתי לאט, שוברת לרגע את הקסם הראשוני ואת היחוד שהיה לנו בבועה.
היא חייכה ואמרה – "הכוס שלנו ריקה".
היא אמרה "שלנו", ושוב הקול הלוחשני הזה חדר לתוך בטני התחתונה ועשה בי שמות.
היא קמה, ועיניי נתקלו בבטנה החשופה. היא לקחה את הכוס מידי וריחפה לעבר הבר, כשאני מלווה את אחוריה במבט זגוגי. קיבלתי דקה או שתיים של חסד להירגע, אבל ההפך קרה - מוחי נכנס לקדחת של התלבטויות: מה הצעד הבא שאני צריכה לעשות? אני האשה הגברית, היוזמת, הכובשת, הדומיננטית, עומדת חסרת אונים עם ברכיים פקות וגוף חלוש ועורג ואיני יודעת מה לעשות. הרגשתי מפורקת מבולבלת ונכבשת.
היא חזרה עם כוס של חצי ליטר, שמה אותה בינינו והתישבה מולי, מרפקיה על השולחן, ידיה תומכות בסנטרה ועיניה בתוך עיניי, צוחקות ומבריקות.
"אתה מגניב", אמרה לי
הייתי שיכורה ולא מבירה. אחזתי בכוס בשתי ידיי ולגמתי, כשהקצף נדבק לשפתיי והנוזל הזהוב מטפטף על סנטרי. ראשי זימזם, גופי רפס, וכל מה שרציתי היה לגעת בדבר הנהדר הזה.
"אתה מגניב", אמרה לי.
היא אמרה "אתה". למה היא מתכוונת? האם היא חושבת שאני "אתה", או שזו רק מחמאה ללבושי ולמראי. האם אני עד כדי כך גברית?
קמתי מסוחררת והתישבתי לצידה. היא זזה קמעה לפנות לי מקום וחום גופה עטף אותי. שמתי יד מגששת על הירך השחומה החלקה, והיא לא זזה, רק הביטה בי בעיינים גדולות ושחורות. הסעתי את ידי במעלה הירך הפנימית ואז קפאתי.
נגעתי בו, קשה וזקור.
כהרף עין הפכה התשוקה בבטני לפחד. פתאום הרגשתי כפור וזעה קרה בכל גופי. פתאום כל הרעש חדר לאוזניי.
פתאום הבועה התנפצה.
איך נפלתי, אני המנוסה, בעלת עיני הרנטגן
היא לא זזה כשקמתי ויצאתי לאיטי אל הרחוב וישבתי על קצה המדרכה, ראשי בין ברכיי וכולי רועדת. איך נפלתי, אני המנוסה, בעלת עיני הרנטגן. היא נראתה כל כך נשית כל כך לסבית. הרי היא נראתה לי כליל השלמות, ורק הידיעה שיש שם משהו שינתה הכל לחלוטין.
למה בעצם? הרי היא לא השתנתה. לא הכרתי אותה, לא דיברנו, רק שתינו מאותה כוס והפנטנו זו את זו. ייתכן שהיא עדיין מדהימה. למה הרתיעה הזאת?
קמתי מהמדרכה הקרה כשישבני קפוא. נכנסתי בחזרה. כוס הבירה עמדה לבדה מיותמת. היא כבר לא היתה שם. מתחת לכוס היה פתק: "הכוס שלך ריקה".
האימייל של נערית
לפנייה לכתב/ת 
