ריאל פוליטיק בליכוד
העובדה שמתנגדי ההתנתקות הגיעו לראש הרשימה מלמדת על כוחה של המציאות דווקא, ולא על כוחו של פייגלין
רשימת הליכוד לכנסת המורכבת מאנשים הגונים ובעלי ניסיון, מצליחה להדוף את החשש משובם של הימים האפלים, ימי אריק שרון, שבהם חדרו משפחות פשע למפלגה והשחיתו אותה מבפנים. בזכות הרשימה התבדה גם החשש מהפיכתה לסיעת "נאמני הר הבית".
למעשה משקפות תוצאות הפריימריז "ריאל פוליטיק" – תוצאה הכרחית של כישלון הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה. העובדה שמתנגדי ההתנתקות כמו גדעון סער, גלעד ארדן וראובן ריבלין הגיעו לראש הרשימה, אינה מלמדת על כוחם של הפייגלינים בליכוד אלא דווקא על כוחה של המציאות: כמו רבים בישראל, גם מתפקדי הליכוד מבינים שהחלת מדיניות הנסיגה החד-צדדית גם על יהודה ושומרון היא מתכון בטוח לירי קסאמים על כפר סבא ונתניה. זו איננה אידיאולוגיה ימנית קיצונית אלא פוליטיקה של המציאות, כדברי גדעון סער: "לא הליכוד זז ימינה אלא המציאות זזה ימינה".
זאת ועוד: סער, ארדן וריבלין סיכנו את הקריירה הפוליטית שלהם בהצביעם נגד ההתנתקות בתקופת שרון. בחירתם לצד בני בגין, שהדבקות בעמדותיו חשובה לו מהקריירה הפוליטית שלו, ולצד בוגי יעלון, שנדחק מהרמטכ"לות בגלל התנגדותו להתנתקות, מלמדת שהכדאיניקיות איננה משתלמת: איפה הם היום האופורטוניסטים שעברו לקדימה – שאול מופז, רוני בר-און, זאב בוים, יעקב אדרי וחבריהם? ספק אם מפלגתם תשרוד אחרי הבחירות הקרובות.
סער שהגיע למקום הראשון בזכות היותו אדם ישר, הגון, שפיו ולבו שווים, דחה בעבר הצעות לכהן כשר בממשלת שרון, מפני שהתנגד למדיניותו חסרת האחריות. היום הוא מסוגל לאחד את הקצוות בליכוד ולמעשה מגלם באישיותו את עתיד התנועה.
לעומת זאת, הפספוס הגדול של הפריימריז הוא העדרו של ספי ריבלין: ספי אינו רק בדרן מצחיק ושנון אלא גם איש תרבות, יודע ספר, ובעיקר איש של נשמה: מאז חלה בסרטן הגרון, הוא פועל ללא לאות כדי לגייס תרומות לקניית מכשור רפואי משוכלל לטיפול במחלה כדי שגם בישראל יינצלו חייהם וקולם של הסובלים ממנה. ריבלין הוא השגריר הטוב ביותר של החמלה והחיוך הישראלי בעולם, ויש לקוות שנתניהו ימצא דרך למנות אותו לשר התרבות והספורט בממשלתו העתידית.
ברשימת הליכוד הפעם יש הרבה מקומות ריאליים ולכן חשוב להתבונן גם בדפוסי ההצבעה בסקטורים השונים, בעיקר אצל הנשים: הודות לחוק החדש שעבר בכנסת, גובה הסכומים המוקצים לנשים במסגרת מימון מפלגות גבוה מהסכומים המוקצים לגברים. לפיכך, יש היגיון רב להמשיך ולשריין להן מקומות ריאליים אף שהן מסתדרות יפה בעצמן.
עם זאת, תוצאות השריון מאכזבות למדי: לאה נס, בכהונתה הקצרה בכנסת, לא הרשימה כפרלמנטרית מבריקה ויש אירוניה בכך שדווקא היא זו שדחקה את לימור לבנת, שהביאה אותה לליכוד. האם ייתכן שהקשרים הכלכליים של בעלה, רו"ח שלמה נס, הם שהקנו לה את הבכורה? חבל יהיה לגלות שכך הדבר.
ולבסוף, מילה על העתיד: פרשנים רומזים שנתניהו שוקל לפנות לחברי קדימה הימנים, כגון שאול מופז ורוחמה אברהם, ולהזמין אותם לחזור לליכוד כדי לפורר את קדימה. זו תהיה טעות במישור הפוליטי והמוסרי כאחד, מפני שחשוב להוכיח שהזיגזוג, האופורטוניזם והעדפת האינטרס האישי על האינטרס הלאומי אינם משתלמים אפילו בעולם הציני של הפוליטיקה. באשר לקדימה, נתניהו אינו צריך לחשוש – היא תתפורר מעצמה.
ד"ר מור אלטשולר, חוקרת מחשבת ישראל
לפנייה לכתב/ת 
