לחם ושעשועים

בחלומי, מגיני התרבות העילית מנצחים במאבקם הצודק ומיד אחרי ההפגנה האחת שלהם, ביום הגמר הגדול של האח הגדול, הכל משתנה. זכייני ערוץ 2 ו-10 מכים על חטא ברחבת מוזיאון תל אביב, אומרים שהסחי והמאוס של יצירתם האחרונה פקחו את עיניהם וטיהרו את ליבם, ומעתה ואילך ככה ייראה לוח המשדרים שלהם: בזמן צפיית השיא, תוקרן דוקודרמה על אודות חיי עמוס עוז, עם דיון באולפן, בהשתתפות שישה פרופסורים לספרות לפחות. פרסומות – רק בשיר ובאומר של מיטב אמני ישראל לדורותיהם.

בתום הדוקודרמה, תוכלו לבחור. ערוץ 10 יקרין שידור חוזר של מרתון מוצרט 1980, בו טובי הכנרים בתבל מבצעים את הסימפוניה הקונצרטנטית (מס. 364 ברשימת קכל) בהיכל התרבות. סטילס מרתקים מיצירותיהם של אמני מיצג צעירים אפשר להקרין במקומות בהם מכוונים כלים או שהקהל משתעל. בערוץ 2, לעומת זאת, תתקיים תחרות על החיים ועל המוות בין אמני מחול מודרני והיפהופיסטים ישראלים, שכולם צריכים לחולל לצלילי "ים השיבולים". בלייט נייט, תשמעו את אורלי קסטל בלום קוראת שלושה פרקים מספרה החדש. בלילה – לופ גששים.

הייתי יושבת בנחת מול המסך ערב שלם, אילו היה לי ערב כזה בטלוויזה המסחרית. כל המתואר לעיל הוא בעיני בידור הגון ביותר. אני מניחה שיש עוד אלפים כמוני. אלפים, לא מליונים.

כל מה שאני יודעת על "האח הגדול" מגיע מפרומואים ומהצצות בלתי רצוניות, מין עווית של העין, בעיתונים ומכמה הקלקות מיותרות לגמרי באתרי חדשות. כל מה שאני יודעת אפשר לסכם בשלוש מלים: האח הגדול – איכס. בזה אני מסכימה לגמרי עם החרדים לגורלה של התרבות המקומית: יש כאן המון איכס, ויהיה גרוע עוד יותר.

אבל בין זה לבין מסכת תביעות מתלהמות כלפי "האחראים" וקריאות געוואלד על "המצב" והטלת אחריות על הנעשה בתרבות היישראלית וייצוגיה על ערוץ 2, מפרידה תהום של בוחן מציאות לקוי, דווקא מצד התרבותניקים העיליים. כדי לעשות קצת סדר, נפליג אחורה בהיסטוריה –ונישאר בתחומי התרבות בישראל.

אגודל במקום SMS

האמפי בקיסריה, נקודת ציון חשובה בחייו של כל זמר מקומי, היה פעם מרכז התרבות והבידור של הפרובינציה הקיסרית הרומאית. ומה עינג את תושבי העת העתיקה, שלמה ארצי? ריטה? שרית חדד? לא בדיוק. באמפי בקיסריה, כמו בכל אמפיתאטרון רומי אחר, נערכו מירוצי סוסים, קרבות גלדיאטורים עד המוות, מופעי נשיכות וניקורים הדדים של תרנגולים וכלבים - גם כן עד המוות, ולצערי לא נותרו עדויות בכתובים לשוסים האמיתיים של עולם הכיף הרומי: קרבות נשים עירומות נגד גמדים וגלדיאטוריות נגד גלדיאטוריות. כן, זה היה הבילוי הכי פופולארי באימפריה כולה, עד שבימיו של טיבריוס קיסר, כשאמפי עשוי עץ קרס, הוא קבר תחתיו 50 אלף צופים. לפני שמתו, יכלו להצביע על הפייבוריט שלהם. בהעדר אס אם אסים, הצבעה עם האגודל למטה סימנה שהגלדיאטור צריך לנצח, ואגודל למעלה – להפסיד.

היו גם פרומואים: בימים שלפני משחק גלדיאטורים חשוב, כל המשתתפים (הנידונים למוות) הוזמנו למסיבות הכי נחשבות ברומא והשתתפו בתהלוכות פומביות. והיו סלבס. אחד כזה, גלדיאטור ילדי תרקיה, מונצח עד היום בכתובת-קיר בפומפיי כ"המקור לאנחות ולתהילה של הבנות".

ועכשיו נדלג איזה שבע עשרה מאות קדימה ונשב ביום א' בכנסיה, חסודים וצנועים, ונקשיב ברטט לקנטטה חדשה של באך. מעטים מאד הקשיבו, והם היו מבני קהילתו של יוהאן סבסטיאן בלבד. ומה נעשה אחרי הצהריים? כלום: נחכה למחר, כי הבילוי הכי פופולארי מתחיל רק ביום ב', אז יש הוצאה להורג, ראשונה מבין כמה שייערכו בכיכר העיר, לקול צהלות ההמונים. אכן, זהו בידור.

ערוץ 2 - העץ הלא נכון

עוד קצת קדימה, כי הרי העולם המערבי התעדן נורא ונהיה תרבותי ביותר. בסוף המאה ה-19 אפשר היה לבחור בין ערב בתיאטרון מכובד ומהוגן לבין ערב וודביל, בו הולעטו הצופים במונולוג שייקספירי אחד, אמן חיקוי תרנגולי-הודו, אמן בדיחות גזעניות, רב אמן של נפיחות, אשה עם זקן, שני אקרובטים ולקינוח – רקדנית אקזוטית מספרד. למי היה יותר רייטינג?

נחזור לזמננו: מעולם לא עמדו בפני צרכני תרבות אלטרנטיבות כה רבות לבילוי זמנם הפנוי. מעולם לא היתה תרבות עילית נגישה כמו בימינו, כשאמצעי ההפצה שלה זהים לאלה של זו הנמוכה. ומה עושה הקהל הגדול שבשמו מתיימרים יצרני התרבות העילית למחות? מצביע ברגליים, באגודלים ובסמסים: רוצים שפרה. רוצים בובליל. לא רוצים כל דבר שיציגו להם, כי גם אצל אמני המניפולציה מערוץ 2 יש נפילות, אתם יודעים. לא תמיד הם מצליחים לייצר מסחטות רייטינג מטומטמות שכאלה.

ערוץ 2, כמו אמרגני הוודביל ומנהלי ההצגות של הגלדיאטורים, אינם אנשים שעוסקים בתרבות. הם אינם אחראים על ייצוגה ההולם לכאורה של התרבות הישראלית בטלוויזיה. לזה – בישראל ובכל מקום אחר בו האח הגדול שבר שיאי רייטינג - נועדו ערוצים ציבוריים, ואם התרבותניקים העיליים רוצים במאבק צודק, נראה אותם נרתמים לשיקום הריסות רוממה. אם הם חפצים בהרחבת קהל שוחרי העילית, נראה אותם שובתים מול משרד האוצר ומשרד החינוך גם יחד בתביעה כוללת להגדלת סלי התרבות, לתועלת הדור החדש והפריפריה.

זכייני ערוץ 2 הם העץ הלא-נכון, והגעוואלד הוא הזעקה הלא נכונה: תמיד היו כאן, ובמקומות אחרים, יותר צרכני תרבות קקה מאשר איסטניסים שזו נראתה להם מסריחה. זו דרכו של עולם, והעלית היתה מאז ומעולם מיועדת לאליטות ולא לכולם. תמיד –עוד בימי יוספוס פלאביוס – התלוננו על הקהל שנהנה מזה. ותמיד, בלי יוצא מן הכלל, התלונות לא הועילו.

ומה יקרה אחרי "האח הגדול"? ברור שיגיע משהו יותר גרוע ועוד פחות מייצג תרבות ישראלית במיטבה. נפילת האימפריה הרומית סיימה את משחקי הגלדיאטורים, ההוצאות להורג עברו למרתפים חשאיים, הוודביל מת כשהקולנוע למד לדבר בקול ומשהו – בעתיד הלא רחוק –עוד יהרוג את "האח הגדול". אולי יבואו במקומו משחקי גלדיאטורים בערוץ 20, ואולי, אני רוצה לקוות, הוא ימות במהירה, כי הוא בעצם נורא משעמם.