בשר למחשבה
האם יש קשר בין האהבה שלנו לבשר לבין עליית מחירי החיטה והסויה? או בין המבחר העצום והטעם של דגני הבוקר לרעב העולמי? ומה בין הוריקנים לאבטלה בחברות חקלאיות?
אחד היתרונות של התקופה המודרנית הוא הגיוון העצום של התפריט היומי שלנו. כיום, בעולם המערבי, מרבית המשפחות זוכות לאכול בשר מספר פעמים בשבוע, לפעמים אפילו פעם ביום. בשר הוא גם אחד המזונות שעברו בקלות את משוכת המזון המהיר, בדמות נקניקיות, המבורגרים, כנפי עוף או שווארמה. מבחינה תזונתית יש לכך יתרונות רבים, ובצידם גם חסרונות. אבל בשר, ובמיוחד בשר של חיות משק, הוא אחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על הכלכלה העולמית.
רק לפני מספר חודשים עלו מחירי החיטה והסויה באופן כל כך דרסטי, שבמדינות מתפתחות התחוללו מהומות על רקע מחירי המזון הגואים. לתעשיית הבשר היה בכך חלק לא קטן. הרי אם נאפה מכל החיטה בעולם לחם, מוצר יסוד מסובסד במדינות רבות, מגדלי החיטה ירוויחו מעט יחסית. לעומת זאת, אם החיטה נמכרת למגדלי הבקר, והופכת לחלק מהתשומות בגידול בשר, היקר בהרבה מהלחם הבסיסי, מחירה מתחיל להיות כדאי יותר עבור המגדלים, במיוחד במדינות בהן תעשיית הבשר זוכה לסובסידיה ממשלתית.
כך יוצא, שבעוד במשקי הבית המסורתיים גידלו חיטה, תירס או סויה בשביל בני האדם, ואילו בעלי החיים אכלו עשב וצמחים שאינם למאכל אדם, היום אנחנו והפרות שאנו אוכלים מתחרים על אותם מקורות מזון.
אבל אל לנו להניח שמגדלי הדגנים מתעשרים על חשבוננו. לא ולא. מגדלי הדגנים הם חלק מהשרשרת של הוספת ערך – לא בהכרח חיובי – למזון שאנו אוכלים. מגדל תירס, לדוגמה, יקבל אגורות בודדות על אותו התירס שעליו נשלם עשרות שקלים בצורת דגני בוקר, אליהם נוספו בתהליכי עיבוד כימיים חומרי טעם וריח, סוכר ומלח, בדיוק כפי שהפרדסן יקבל אגורות בודדות על התפוזים שמהם יפיקו ליטר מיץ סחוט, עליו אנחנו נשלם שקלים רבים.
בתעשיית הבשר הדגנים שבה מאביסים את הבקר, אכן מוסיפים ערך לבשר, אולם זהו ערך שלילי, מכיוון שמערכת העיכול של הפרות אינה מותאמת לדגנים כי אם לעשב, והדבר משפיע על ההרכב התזונתי של הבשר, שאנחנו, בני האדם, נצרוך בסופו של דבר.
אולם האהבה שלנו לבשר משפיעה לא רק על הכלכלה העולמית, על חברות חקלאיות, על מדינות מתפתחות ועל מחירי המזון. החוות החקלאיות העצומות שמתמחות בגידול תעשייתי של בקר, שמשמשות גם ככר פורה להתפשטות מגפות, כדוגמת מחלת הפה והטלפיים והפרה המשוגעת, אחראיות לכעשרים אחוזים מפליטות גזי החממה בעולם. אלה בתורם מגבירים את תופעת החממה, את התופעות האקלימיות האלימות שחווינו בשנים האחרונות, כדוגמת ההוריקנים קתרינה ואייק, הצונאמי בדרום מזרח אסיה וההצפות חדשות לבקרים ברחבי אירופה.
וכך, בין המשבר הכלכלי העולמי למשבר הסביבתי הפוקד אותנו, נח לו ההמבורגר התמים למראה, שכמות החיטה שנדרשה לגידול הבשר בו גדולה לפחות פי 15 מכמות החיטה שבלחמניה שעוטפת אותו, וכמות המים הדרושה לגידולו כפולה גם היא. רובנו לא יחלוק על כך, שבשר הוא גם טעים וגם בריא, אולם לנוכח השפעתו על מערכות רבות כל כך, כדאי אולי לשקול לחזור לצריכה מושכלת ומתונה יותר של בשר איכותי יותר, ולשמור על בריאותנו, על הכלכלה ועל הסביבה.
אמי אנדרז אטינגר הוא מרכז קבוצת המזון בכנס "קיימות בישראל – העשור הבא", לציון עשור למרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית שמתקיים היום
לפנייה לכתב/ת 
