הרשות הלאומית לחוסר אחריות
עוד לפני שפונו אחרוני הפצועים מאזור התאונה ליד אילת, עוד לפני שהסתיימה ספירת הגופות, מיהרה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להציג את נהג האוטובוס כאשם, כמועד לתאונה, כזה שהאצבע צריכה להיות מופנית כלפיו, אך ורק. גם אם יתגלה לבסוף כי האשם הוא בו, מדובר בחוסר אחריות במקרה הטוב. שחר הזלקורן קורא להסיק מסקנות
נהג האוטובוס שהיה מעורב בתאונה המחרידה ליד אילת, בן 39, מחזיק ברישיון לאוטובוס מ-2001 ויש לו 22 עבירות תנועה. הודעה זו שוגרה אתמול (ג') בערב לכתבי החדשות, על-ידי דוברי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בדיווח לכאורה לקוני וענייני זה, חטאה הרשות חטא בלתי נסלח: היא ניסתה להטות את דעת הציבור נגד נהג האוטובוס, וזאת בניגוד מוחלט לתפקידה, לשליחותה ולמחויבותה הציבורית.
יש לשים לב לכך שבדיווחה של הרשות, אין כל התייחסות מקצועית ואובייקטיבית לעברו של הנהג - התייחסות עליה עטו כלי התקשורת כמוצאי שלל רב. במקרה הטוב מדובר במצג לא שלם. במקרה הרע, זה נראה כמו ניסיון להטות את דעת הקהל מיידית כנגד הנהג, עוד לפני פינוי כל הפצועים מהזירה ובוודאי שלפני חקירה מקצועית.
מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ראוי שיבדוק את התנהלות אנשיו בפרשה (צילום: אילן לוי)
הרשות הרי לא הבהירה באיזה 22 עבירות מדובר. היא גם לא עסקה בשאלה האם אלה עבירות חמורות ומסוכנות, המעידות על "פצצה מתקתקת" מאחורי הגה האוטובוס - או שמא מדובר בעבירות קלות, פועל יוצא של שהייה רבת-שנים על הכביש. ואם כבר, כיצד ויתרו ברשות על הכנסת מספר העבירות לפרופורציה: נראה כי אזכור העובדה שמ-2001 יש לנהג רישיון נהיגה, נועד לרמוז כאילו בפרק זמן זה הוא עבר את העבירות, ולא מאז הוציא רישיון נהיגה - הבדל פעוט של שבע מול 19 שנים. ואם כבר, האם ביצע את העבירות האלה כנהג אוטובוס, או בזמן נהיגה ברכב פרטי?
וכמובן, יש שאלות חשובות נוספות, אותן יכול כל קצין משטרה זוטר לספק באופן מיידי, ואותן זכאים היינו לקבל במקום הדיווח היבשושי: האם נפסל רישיונו של הנהג בעבר? האם צבר מספר נקודות גבוה במיוחד? האם היה מעורב בעבר בתאונת דרכים? הרשות אף לא ניסתה לענות על כל השאלות הללו. לא במקרה מגדירה המשטרה - לפחות היום - את הנהג כ"נורמטיבי" - כלומר, נהג שאינו נחשב מועד לביצוע עבירות תנועה.
שלא יהיו כל ספקות: התאונה שהתרחשה אתמול בכביש מספר 12 ליד אילת, היא הקשה ביותר בתולדות המדינה, ויש למצות את חקירתה עד תום. אלא שאין בכך משום הרשאה לאנשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להפוך לחוקרים ושופטים מטעם עצמם: את חקירת התאונה יש להפקיד בידי ועדת חקירה עצמאית ובלתי תלויה, ואת השפיטה יש להשאיר בידי הרשות השופטת בישראל.
בניסיונה להפליל את נהג האוטובוס עוד בטרם נחקר - בוודאי בטרם נשפט - יש בהתנהגות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים משום יישור קו עם הנורמה בישראל: למצוא אשמים ולגזור את דינם, עוד בטרם הסתיימה מלאכת החקירה בידי אנשי המקצוע. ניסיונה של הרשות להטות את דעת הקהל - ולזכות בדרך בכותרת - הוא נואל במיוחד, וזאת לאור העובדה שמתוקף שליחותה ומחויבותה, מן הראוי היה שתגובתה לתאונה המחרידה תהיה שקולה, מקצועית ובלתי מתלהמת.
למעשה, מן הראוי היה שאנשיה יהיו האחרונים שפוצים את פיהם: רק לאחר מיצוי החקירה, והבנת השתלשלות האירועים עד התאונה, יכולה הייתה הרשות לצאת אל הציבור בהודעה כלשהי. טוב יעשה מנכ"ל הרשות, יאיר דורי, אם יסיק מסקנות בנוגע להתנהלות כמה מאנשיו באירוע: לא רק שהסטת דעת הציבור נגד נהג האוטובוס הייתה לא ראויה, הרי שיש לראות בה חטא חמור של חוסר אחריות ציבורית - לא פחות.
לפנייה לכתב/ת 
