"פיטורים בשבילי זה הזדמנות להתחלה חדשה"

בשקט-בשקט, רחוק מזרקורי התקשורת - הממוקדת בהמוני העובדים המפוטרים בשל המשבר הכלכלי - ממשיך מפעל הטקסטיל דלתא במהלך שנמשך כבר למעלה משנתיים - סגירת מחלקות במפעל ופיטורים המוניים של חלק גדול העובדים, עם העברת הייצור למזרח אירופה, לאסיה ולמדינות ערב. במהלך השנתיים האחרונות פוטרו למעלה מ-1,000 מ-2,000 עובדים שהועסקו במפעל בשנת 2006, ובחודשים נובמבר-דצמבר מחולקים מכתבי פיטורים לכ-80 עובדים.

פיטורים הם דבר קשה, אבל מסתבר שאפילו בקרב המפוטרים המבוגרים ביותר יש מי שאינו מאבד תקווה - ואפילו מוצא צדדים חיוביים בשינוי בחייו. "אני מקבל את הפיטורים ברגשות מעורבים", מספר שלמה בן-חמו מעכו (59) שעבד 14 שנה כמחסנאי במפעל, וקיבל אתמול (ג') הודעה על פיטוריו, "התנאים שבהם עבודתי היו קשים מאוד, והיחס היה לא כל-כך טוב. ייתכן שזה זמן להתחדש במשהו. אולי אמצא מקום שאוכל לבוא לעבודה עם חיוך על הפנים". 

מדוע לא אהבת את העבודה בדלתא?

"השכר לא היה טוב גם כך, ועם כל הפיטורים והצמצומים, נוספה לנו עוד ועוד עבודה ואין תוספת שכר. התחושה הייתה שסוחטים וסוחטים אותך. כאילו אומרים לך, אם אתה לא רוצה לעבוד אז תלך, וכאילו מחכים שתלך. ענף הטקסטיל גוסס, מסכנים אלה שממשיכים לעבוד שם".

האם אתה מאמין שתמצא עבודה חדשה?

"אני משוכנע שכן. יש לי מקצוע - אני מחסנאי בכיר, ואני בטוח שיש ביקוש לאנשים במקצוע הזה ושאם אני מחפש אז אני אמצא. הציעו לי תפקיד חדש גם בתוך דלתא - להיות מאבטח. למעשה, יכולתי לגרום להם לפטר אותי עוד קודם, אבל חיכיתי שיוסדר נושא הפיצויים שלנו".

"מפחדת שיפטרו גם את בעלי"

אנה קוצ'ר, בת 57, עבדה בדלתא כתופרת מזה 14 שנה - וגם היא קיבלה אתמול הודעה על פיטוריה. גם קוצ'ר מאמינה שתמצא עבודה חדשה, למרות שבשיחה אתה עולות תחושות קשות יותר. אם החברה הייתה ממתינה שנה אחת נוספת עד לפיטוריה - היא הייתה יוצאת לפנסיה מוקדמת. "התרגלתי כבר לבוא לעבודה, והיא הפכה לחלק מהחיים שלי", היא אומרת, "אתמול, פתאום, אספו את כולנו, קבוצה של 14 עובדים, ואמרו לנו שנקבל מכתבים. אני אופטימית, אני מתקשרת כל בוקר למקומות ומקווה שיחזרו אלי ויציעו לי עבודה, אבל ההרגשה היא קשה מאוד".

בעלה של אנה עובד בדלתא גם הוא, וגם בתה בת ה-30 עובדת בענף הטקסטיל כמעצבת. "מה אתה חושב, שאנחנו לא חוששים שיפטרו גם את בעלי?" היא שואלת, "כל המשפחה שלי עובדת בענף הטקסטיל. אני לא מוכנה לחשוב שהכל נגמר. לא יכולה להאמין בזה. מה זה, לא יהיה שום מפעלים פה? זה דבר לא נכון לעשות. אני מקווה שהכל יחזור כמו שהיה. אבל אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר רק האנשים שיושבים למעלה יכולים לעזור".