שפרה ומרינה? לא בבית הכנסת

איך נאמר על האסונות של איוב? "עוד זה מדבר וזה בא”. עוד לא הספקנו להתאושש מהגמר של "האח הגדול”, וכבר אנו עומדים בפתחה של העונה השנייה של "הישרדות", המקבילה ההפקתית העירומה של ערוץ 10. עלי להתוודות מעל במה זו, שהפעם (בניגוד להרגלי...) אני עומדת לכתוב על משהו שאני לגמרי לא מבינה בו, היות שמעולם לא ראיתי ולו פריים אחד מהתוכניות המדוברות. ועדיין, אפילו שכך, אי אפשר באמת לחיות פה במדינה מבלי להכיר מקרוב (קרוב מדי, לטעמי) את בובליל, את שפרה, את נעמה ואת דן מנו.

ומילא שהתקשורת מלאה בפרטים כל כך מיותרים ומשעממים על הסלבים דה-לה-שמאטע הללו, כך שגם מי שבוחר מרצונו החופשי והטוב שלא להיחשף לרפש הנמוך הזה לא יכול להימלט ממנו, אבל כשכל זה קורה גם בבית הכנסת, זה כבר באמת יותר מדי. טוב, אולי קצת נסחפתי, אבל ממש רק קצת. כי נראה בעליל שהנגע הזה של הריאליטי, ועוד הריאליטי הנמוך, פשה גם בחברה הדתית.

עוד בגלגול הקודם, כשחשבנו בתמימות ש"הישרדות" זה הכי נמוך שאפשר לרדת, היה מאוד מפתיע לגלות שחלקים נבחרים ביותר מבני ומבנות המגזר מעודכנים עד אימה במה שקורה בתוכנית. חבר שהיה בכנס בינלאומי גדול שהיה משופע בחובשי כיפות ובחובשות פאות, סיפר כי ראה במו עיניו עשרות פאות מתגודדות סביב המוניטור ששידר במוצאי שבת, בשיא הכנס, את התוכנית מישראל. ולא רק שעמדו בנות ישראל הצנועות לצפות בתוכנית, אלא שהן אף הפגינו בקיאות מרשימה בהיסטוריה של ההדחות, והציגו ניתוח מבריק ומדוקדק של הדמויות.

וגם הפעם, בגלגול הנוכחי הנמוך יותר, המגזר לא מאכזב. יצא לי להיות לאחרונה במספר אירועים בהם כל המשתתפים, ללא יוצא מן הכלל, היו דתיים, ובחלקם אף הייתי בין היחידות שלא עטתה פאה לראשה. ובכל האירועים הללו, ללא יוצא מן הכלל, היו התייחסויות כאלה ואחרות ל"אח הגדול"- החל משיחות חבריות אישיות על מי מודח היום ומי יודח בעתיד, וכלה בפעילות חברתית כללית שבה מי שלא צפה מעולם בתוכנית, לא ממש הבין מה קורה, ונאלץ לחייך במבוכה, כשכולם מתפוצצים מצחוק.

אז נכון, אפשר להיות פוליטקלי קורקט, לא לפגוע באף אחד (גם בחבריי הטובים ..) ולהגיד שהכל בסדר, ושכל אחד יצרוך את הבידור שמתחשק לו. אבל אפשר גם להגיד את האמת, והאמת היא שזה פשוט לא הולך ביחד. מכל כיוון שאני לא מנסה להפוך את זה, להחזיק בסולם ערכים דתי, לקיים מצוות, להקפיד על צניעות וכו' פשוט לא עולה בקנה אחד בשום צורה או אופן, עם צריכת הבידור הזה שנקרא האח הגדול והישרדות. ואני לא מדברת על הז'אנר הרחב שנקרא ריאליטי, ושממנו גם ראינו דברים חביבים יותר כמו "סוף הדרך" בזמנו, אלא באמת על המוטציה הנמוכה יותר של הסוגה הזו.

השפה, הסגנון, הלבוש, התככים, ההתנהגות, מטרת העל של המשתתפים ושל התוכנית כולה - כל אלה סותרים כל פן של העולם הדתי באשר הוא, ולא משנה אם הוא שמרני יותר או נוטה לכיוון הליברלי. אז תקראו לי צדקנית, אבל זו האמת. שום דבר טוב אין בתוכניות האלה, אפילו לא בידור ישן וטוב, שמצחיק אותך בסוף יום עמוס וקשה.

ועוד נקודה אחת למחשבה, שאותי מכעיסה אפילו יותר. לא

מעט חוטפים על הראש גם מעל דפי אינטרנט אלה וגם בכלל, בכל פעם שמנסים לדבר על רעיונות לכאורה "חדשים" בעולם הדתי - שיתוף נשים במרחב הציבורי הדתי, חשיבה מחודשת על חלוקת המרחב בין גברים לנשים בבית הכנסת, שיתוף נשים כזה או אחר בתפילה ובקריאת התורה ועוד.

חלק גדול מאד מהדתיים שאני מכירה מתנגדים נחרצות לרעיונות אלה, ילחמו בהם בחירוף נפש ומכתירים אותם "רפורמיים". אבל חלק מאותם אנשים ממש, הם הם צרכני הריאליטי מהזן הנמוך, ועבורם, זו דווקא לא רפורמה. בעולם הדתי שלהם, עדיפה מתמודדת חצי עירומה בחופי הקריביים, על אישה יראת שמיים שעולה לתורה.