המחזאי הרולד פינטר הלך לעולמו

המחזאי היהודי אנגלי הרולד פינטר מת אתמול (ד') בגיל 78 ממחלת הסרטן. הידיעה בדבר מותו התקבלה היום על ידי רעייתו ליידי אנטוניה פרייזר. פינטר זכה בפרס נובל בספרות בשנת 2005 ונחשב למחזאי האנגלי הבכיר והמצליח ביותר. הוא כתב במהלך חייו יותר מ-30 מחזות וכמו כן כתב ספרי שירה ופרוזה. בנוסף, התעסק רבות בקולנוע.

פינטר הותיר בן, דניאל, מנישואיו הקודמים לשחקנית ויויאן מרצנ'ט. "זו היתה פריבלגיה גדולה לחיות איתו יותר מ-33 שנים. הוא לעולם לא יישכח", אמרה אשתו השנייה אנטוניה פרייזר.

פינטר, נחשב לבכיר המחזאים הבריטים (צילום: AFP)

לפני שבע שנים דיבר לראשונה על מחלת הסרטן ממנה סבל. "כל העניין היה ונותר מעין חלום שחור עבורי. כמו להימצא ביער בלתי חדיר בו אינך מסוגל להפריד בין היער לעצים. לא ידעתי מה קורה איתי ברובו של הזמן".

הוא שיתף פעולה פעמים רבות עם הבמאי ג'וזף לוסי בסרטים כמו "המקשר", "המשרת" ו"התאונה". כמו כן הוא כתב את התסריט ל"אהובת הקצין הצרפתי" בכיכובה של מריל סטריפ. בשנים האחרונות היה פעיל בנושא זכויות האדם, והביע דעותיו בנושאים פוליטיים כמו המשלחמה בקוסובו והמלחמה בעיראק. בהקשר זה התבטא לא פעם כנגד נשיא ארצות הברית, ג'ורג' וו.בוש וראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר. פינטר היה פצפיסט מוצהר ובעברו אף סירב לשרת בצבא הבריטי.

מחזותיו המפורסמים ביותר הם "החדר" שיצא לאור ב-1957 ו"מסיבת יום הולדת" שיצא שנה אחריו, וכן "בגידה" ו"הביתה". המחזאי הבריטי דויד הר כתב עליו בעבר: "פינטר עשה מה שאודן אמר שמשורר אמור לעשות. הוא ניקה את ביביה של השפה האנגלית, כך שתוכל לאחר מכן לזרום בקלות יתרה ובאופן מזוכך יותר".

פינטר נולד בלונדון ב-1930 למשפחה יהודית. הוא קיבל את חינוכו בבית ספר מקומי בשכונה העממית "האקני", ואחר כך באקדמיה המלכותית לאמנות המשחק. הוא החל את דרכו המקצועית כשחקן, ורק אחר כך, בשלהי שנות החמישים, החל לכתוב לבמה.

בראשית דרכו המחזאית התפרסם כמחברם של כמה מחזות קצרים ("החדר", "מעלית-המטבח", "המאהב"), אבל בעיקר החל לקנות לו את פרסומו במחזות באורך מלא ("מסיבת יום הולדת", "מנהל הבית", "הביתה"). המחזות הללו התאפיינו באווירה אניגמטית, והם היו שונים במהותם ממחזותיהם הריאליסטיים של ג'ון אוסבורן וארנולד ווסקר, שחוללו את המהפכה המחזאית של "כיור המטבח" על הבמה האנגלית. פינטר נחשב ריאליסט מובהק. למרות אותם יסודות חידתיים ומסתוריים, עדיין בולטים במחזותיו השורשים העלילתיים הנעוצים בשכונות לונדוניות, דוגמת זו שהוא עצמו גדל בה.  

מחזותיו זכו בשבחי הביקורת, נחלו הצלחה מבחינה מסחרית ועובדו לסרטים. למרות שמחזותיו

עוסקים בשכונות הלונדוניות ובמציאות היומיומית, הם שונים ממחזות ריאלסטיים מקובלים, ונחשבים מסוגננים ועמוסי אווירה חידתית. בשנים האחרונות הוא נחשב ללא ספק במחזאי המשפיע ביותר בבריטניה, וכמי שהחדיר אוויר רענן לתוך הספרות הבריטית הקונבנציונלית, וכמעט לכל דבר שעשה היה כוח או מימד פוליטי. 

אחרי שזכה בפרס הנובל ב-2005 הודיע כי הוא מפסיק לכתוב מחזות ומתעסק בפוליטיקה. "העולם קיבל מספיק מחזות שלי", אמר. למרות זאת כתב סדרת תסכיתי רדיו בשם "קולות" ששודרה בבי.בי.סי לכבוד יום הולדתו ה-75.