העזתי ויזמתי באתר – וכך פגשתי את יוסי
שלחתי מסרים לארבעה גברים באתר לאו דווקא, בלי להתעמק בפרטיהם. חשבתי לעצמי שזה ניסיון אחרון, ואם לא יילך - אתמקד רק בעבודה ובחברות. התוצאה: יש תאריך לחתונה
באותו יום הייתי לגמרי מיואשת. זמן קצר לפני כן חזרתי מעוד בליינד דייט דפוק, וכבר הייתי קרובה להימנע לגמרי מדייטים ומגברים. חשבתי כבר להקפיא את הכרטיסים שלי בכל אתרי ההיכרויות. אבל ברגע האחרון החלטתי לתת צ'אנס אחרון לאתר "לאו דווקא", המתמקד באנשים עם מוגבלויות. זה כל מה שהיה צריך, מסתבר.
עשיתי משהו שלא עשיתי עד אז – יזמתי. שלחתי מסר לארבעה גברים, כמעט בלי לשים לב לפרטים שלהם. חשבתי לעצמי שזה הניסיון האחרון, ואם לא ייצא ממנו כלום, אז אתמקד רק בעבודה ובחברות.
המסרים נשלחו, כיביתי המחשב והלכתי לישון, שוכחת מהעניין כמעט לגמרי.
למחרת, במפתיע, קיבלתי מסר מיוסי וולברג: "את מתכוונת לעבור לירושלים?" רק אז שמתי לב שהבחור מירושלים.
היו לי כבר נסיונות גרועים עם קשרים מרחוק, ועד עכשיו אני לא מבינה למה בכלל עניתי ליוסי. אבל ברור שעניתי וכתבתי שלא, אין לי כוונות כאלה, אבל ירושלים ואזור לא כל כך רחוקות.
מפה לשם הגענו לדייט ראשון. הדייט היה בעזריאלי, ובהחלט נהניתי מהשיחה ומהאווירה. שמחתי שנתתי ליוסי צ'אנס, ובהחלט ראיתי דייט שני באופק.
ראיתי דייט שני באופק, עד הרגע שנכנסתי לפרטיו המלאים. הזדעזעתי לגלות שיוסי בן 38, כלומר – מבוגר ממני בכמעט 11 שנה. שלחתי לו מסר שאני מצטערת, אבל הקשר לא מתאים לי.
היה ברור לשנינו שנישאר רק ידידים
אבל שוב, לא יודעת איך ולמה, מצאתי עצמי בדייט שני איתו בכל זאת, דייט שבסופו היה ברור לשנינו שנישאר רק ידידים.
באותה תקופה הייתי עסוקה לקראת ההוצאה לאור של ספרי, "אהבה על גלגלים", פעילות שגזלה ממני הרבה מחשבה ועבודה. אולי בגלל זה, פשוט זרמתי עם הקשר עם יוסי. זה היה קשר ידידות נחמד ומרענן, ולצד מאמציי להוציא לאור את הספר, גם יוסי עזר לי מאוד ועודד אותי כל רגע.
אני חושבת שמה שהכריע את הקשר שלנו להתקדם יותר מעבר לידידות היה הרגע בו ראיתי את יוסי, בשבת בערב, מגיע מירושלים במיוחד לאירוע ההשקה של הספר. אני יודעת כמה היה קשה לו להגיע, לכן התרגשתי מאוד. באותו הרגע הגיל שלו נראה הרבה פחות רלוונטי והחלטתי לתת לקשר הזדמנות אמיתית.
בחג האהבה, יום הולדתו של יוסי, הקשר בינינו הפך לרומנטי.
להגיד שהכל היה פשוט אני לא יכולה. ככל שאהבתי את יוסי, המרחק הקשה עליי מאוד. כעבור כשנה וחצי של היכרות ידעתי שאם הקשר אכן רציני וחשוב לשנינו - אנחנו צריכים לעבור לגור יחד.
הבעיה היתה שיוסי מאוד אוהב את ירושלים, ואילו אני ידעתי שאני צריכה ורוצה לגור בקירבה להורים.
בנוסף, היה חשוב לי שהקשר יהיה רומנטי וכייפי, ללא הקשיים בטיפול שלי. לכן החלטתי לקחת מטפלת זרה.
מצאנו את עצמנו מחפשים דירה בחולון
חשבנו לאן כדאי לעבור. ירושלים באמת היתה רחוק מדי, באזור אין תחבורה ציבורית נוחה, ואילו מודיעין די מנותקת. בסוף, לאחר הרבה שיחות ומחשבות, מצאנו את עצמנו מחפשים דירה בחולון. בזה הערכתי מאוד את יוסי, כיוון שאני יודעת כמה ירושלים חשובה לו.
בשעה טובה ומוצלחת, ב-15 ביולי, נכנסנו יחדיו לדירה במרכז השקט של חולון. המגורים עם יוסי התגלו כחוויה נפלאה. הוא אדם מבין ודואג, אכפתי ואוהב, והקשר שלנו לבלב.
בזמן האחרון, האמת, הייתי די שקועה ברחמים עצמיים. עשו לי ניתוח קטן ומעצבן בעין, אני יותר אצל ההורים כי המטפלת נסעה לחופש בפיליפינים, והכי מבאס זה שאני ממש לא מצליחה למצוא עבודה. קוראים כל הזמן על מצב קשה ועל כל מיני חברות שמפטרות, אבל עד שלא נמצאים שם, לא קולטים כמה באמת קשה.
אבל רגע, לא מדובר כאן בסיפור מדכא, אלא להפך. בין כל הדיכי, כשניסיתי להירגע באמצעות סדנת הכתיבה ובכתיבת הספר הבא, קרה משהו מדהים - אני מכירה את יוסי כבר כמעט שלוש שנים ואנחנו גרים יחד כבר כמעט חצי שנה. זה זמן מה אנחנו מדברים על מיסוד הקשר. והנה, יוסי הציע לי נישואים.
אמנם זו לא היתה הפתעה לגמרי, וגם לא משהו גרנדיוזי (לשמחתי), אלא משהו אמיתי ומרגש. בן רגע הפכתי לאשה המאושרת ביותר.
יוסי הוא בן אדם מקסים ורגיש, שמתחשב תמיד ודואג, ואני ממש בת מזל שזכיתי להכיר אותו, לחיות איתו, ועכשיו גם להתחתן איתו.
החתונה תתקיים לקראת סוף אוקטובר, ואין מאושרת ממני!
- יש לכם סיפור היכרות מרגש / מבדר / מיוחד במינו? הצעתם נישואים באופן יוצא דופן? כיתבו את הסיפור ושילחו לנו
בצירוף תמונות.
לפנייה לכתב/ת 
