למנוע "ניצחון אלוהי"

מנקודת ראות ישראלית, המערכה הצבאית בעזה מתנהלת ביומה השלישי כצפוי וכראוי. אפילו טוב מהמתוכנן. בעזה מחמיר מצב האוכלוסיה, אבל בחמאס עדיין מאמינים כי הארגון יכול לגבות מחיר דמים כבד מישראל, באופן שיאפשר לו לטעון שלא הובס. בנוסף לכך, אין כרגע גורם ערבי או בינלאומי שיכול ומוכן לתווך ולהביא הסדר לסיום הלחימה. מצרים וסעודיה מעכבות כינוס פסגה ערבית שתגבש דרך לחלץ את חמאס מהבוץ, ומועצת הביטחון קפואה בשלגי חג המולד וסוף השנה. משתי סיבות אלו לא צפוי בימים הקרובים סיום של הלחימה. כפי שאמרו שר הביטחון וסגן הרמטכ"ל - היא אף עלולה להסלים ולהתרחב.

פגיעת הגראד הקטלנית הבוקר באשקלון והדקירה בקריית-ספר הם בדיוק מה שחמאס ייחל לו. הנהגת הארגון מאמינה שאנשיה ותומכיה בעזה, בגדה ובעולם הערבי מסוגלים עדיין לחולל תפנית בלחימה, שתאפשר את סיום העימות מעמדה של כוח.

 ההרוג והפצועים בשטח ישראל הבוקר, כמו גם ההפגנות ברחוב הערבי, מהווים מבחינתה הוכחה שהדבר אפשרי.

תקווה זו של חמאס אינה נטולת בסיס: כמעט כל מרכיבי המערך הצבאי של הארגון ספגו אמנם פגיעות קשות בימים האחרונים. אבל חמאס-עזה יכול עדיין לייצר נפח גדול וקטלני של אש תלולת-מסלול לעבר ישראל, ואפילו להוציא חוליות פיגוע לעבר גדר המערכת. במקביל מנסה הנהגת חמאס בדמשק להפעיל את שלוחותיה בגדה כדי שיוציאו פיגועי התאבדות.

מניתוח התבטאויותיהם של דוברי חמאס, הציפייה לתפנית מבוססת על שני תרחישים:

• תקווה שהארגון ושותפיו בעזה יצליחו לאסוף בהסתר את מה שנותר שלם ממערך השיגור שלהם ולהוציא מתקפת רקטות מרוכזת וגדולה - אולי אף בכמה גלים. המטרה היא לגרום לאבידות ונזק גדולים ככל האפשר, וכמו חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה - להוכיח שגם המתקפה האווירית ההרסנית של ישראל לא הצליחה לשתק את הארגון ולהכניע אותו.
• כניסה של כוחות גדולים של צה"ל לתוך שטח הרצועה. מהלך כזה, להערכת חמאס, יאפשר לארגון ולשותפיו לגבות מחיר דמים כבד מצה"ל באמצעות מערך המיקוש, מטעני הנפץ, טילי הנ"ט ומנהרות הלחימה שהכינו ובאמצעות 'פעולות ההקרבה' (התאבדות) של לוחמי גדודי עז א-דין אל-קסאם, הג'יהאד האיסלאמי, ועדות ההתנגדות העממית והקבוצות החמושות האחרות ברצועה.
  

תפישה זו של חמאס, הקרויה בעולם הערבי "צומוד" (עמידה איתנה), קיבלה אתמול חיזוק ועידוד ממנהיג חיזבאללה. בנאומו של נסראללה שהוקרן בעצרת הזדהות בלבנון, הוא נתן לחמאס עצה מעשית המסתמכת על נסיונו העשיר: "אם עזה תעמוד איתן ימים או שבועות - התוקפנות תעצור", קבע, והוסיף כי "האויב לא יכול להחזיק מעמד ימים ארוכים. הוא ייאלץ בסופו של דבר להפסיק את תוקפנותו".

פאניקה ברפיח

בצה"ל מתייחסים ברצינות רבה לאפשרות מתקפת-נגד של חמאס, שגם אם לא תביס את צה"ל - תגבה מחיר דמים, מה שיאפשר לארגון להציג לישראל תנאים משלו להפסקת אש. אפשרות זו גם נלקחה מראש בחשבון בתכנון המערכה. כדי להקשות על חמאס לבצע את זממו, צה"ל אינו מרפה כעת את הלחץ הצבאי ואף צפוי להגביר אותו בקרוב. זו גם הסיבה שייתכנו בימים הקרובים מהלכים שתכליתם תהיה לא רק להעמיק את הפגיעה בזרוע הצבאית - אלא בעיקר לשבש את יכולת חמאס להתארגן, לשגר רקטות ופצמ"רים ולהוציא חוליות לפיגועים בשטח ישראל.

בשלב הנוכחי בלחימה ממקדים בישראל את המאמצים בסיכול נסיונות חמאס להפוך את קערת הלחימה על פיה, ולשמר - ואף להעמיק - את הישגי שתי היממות הראשונות. מטרת-העל של ישראל היא להגיע מעמדה של כוח לנקודה שבה ייפתח המו"מ על הסדר לסיום הלחימה. כלומר, מינימום אבידות ונזקים בצדנו, ומקסימום נזק למערך הצבאי של חמאס וליכולת הארגון לשקם את עצמו. זו הסיבה שאתמול פגע חיל האוויר בכ-40 מנהרות הברחה מתחת לציר פילדלפי. הפגיעות היו טובות מאוד והחימוש האוויר המיוחד שהשתמשו בו לחדירה עמוקה לקרקע הוכח כיעיל למדי. הפאניקה שאחזה בתושבי רפיח ובפעילי חמאס מובנת. תעשיית המנהרות היא לא רק ערוץ ההצטיידות הצבאית העיקרי של חמאס, אלא גם מקור פרנסה למאות ואולי אלפי עזתים.

הפגיעה הייתה כה כואבת, עד שחמאס נאלץ אתמול לשלוף קלף שלא העז להשתמש בו עד עתה: גורמים בארגון טענו שגלעד שליט נפצע בהפצצה. בצה"ל סבורים שזו מניפולציה צינית במטרה לגרום לדעת הקהל בישראל ללחוץ על הממשלה לצמצם את הפגיעות באזור רפיח. משפחת שליט הוזהרה מבעוד זמן כי במהלך הלחימה חמאס עלול לשלוף את הקלף הזה. אבל כרגע אין מידע שיאשר (וגם לא יסתור) את הדיווח, שצוטט על-ידי הטלוויזיה המצרית. צריך עם זאת לדעת כי הפגיעה אתמול במנהרות לא חיסלה את מערך ההברחות בציר פילדלפי וכי מאות רבות של מנהרות עדיין שמישות - אף כי בימים האחרונים ירדה בהן הפעילות בצורה דרסטית. כדי לפתור את בעיית ההברחות בציר פילדלפי יידרשו פעולות נוספות ויסודיות.

מהלך קרקעי מאסיבי: לא רוצים, מתכוננים

בישראל מקווים - בדיוק מאותה סיבה שחמאס מייחל לזה - שלא יהיה צורך בכניסה מאסיבית של כוחות קרקעיים לרצועה, וגם לא בשהות ארוכה שם. אבל להתכונן צריך, וזה מה שעושה צה"ל כעת כאשר הוא מגייס מילואים ומעביר לאזור טנקים, נגמ"שים ותותחים. מהלכים אלה גם נועדו להבהיר לצד השני שישראל אינה עומדת לסיים בקרוב והיא אף שומרת לעצמה את האופציה להסלים. זה אמור לייצר לחץ על חמאס ותומכיו.

לכאורה אפשר היה לשקול בנקודת זמן זו מהלך חד-צדדי: הודעה פומבית של ממשלת ישראל כי היא מוכנה להפסיק את הלחימה לאלתר אם חמאס יתחייב להפסקת אש ארוכת טווח ויציבה, יפסיק להתעצם ויכנס למו"מ רציני ואינטנסיבי לשחרור שליט.

 מהלך כזה - אפילו אם חמאס ידחה אותו, כצפוי - עשוי לשמר את הישגי צה"ל עד כה ויפחית את הסיכון שמשהו ישתבש, כפי שקרה במערכות דומות בלבנון.

אבל בירושלים ובמערכת הביטחון דוחים את הרעיון, בנימוק שהוא יגרום לחמאס תחושה שישראל חוששת להמשיך - מה שיעודד אותו להציג עמדה קשוחה במו"מ ויחייב את ישראל לחדש את הלחימה בתנאים פחות נוחים. נימוק אחר הוא שהצעה ישראלית להפסיק את האש בעוד חמאס ממשיך לטפטף רקטות ופצמ"רים תאפשר לארגון להציג 'נצחון אלוהי' אה-לה נסראללה, שיכרסם בכושר ההרתעה שישראל הספיקה לצבור. השורה התחתונה: המערכה תמשך, ובמהלכה צפויים שני הצדדים לשלוף "שפנים" כואבים במטרה להגיע להסדר מעמדה של כוח.