איך פרס מלמד אזרחות?
המורה שמעון פרס לא תיקן את הרושם השלילי שדבק במורי ישראל לאחרונה, כשנמנע מלהזכיר מהם התהליכים ההרסניים שהביאו את החמאס לעזה, תחת שרביטו
אך מקצוע האזרחות אינו דיסציפלינה תיאורית. אין די בשימוש בכינויים או מאפיינים. לא של החמאס ולא של כל שחקן אחר. הציפייה מהמורה לאזרחות היא כי היזמים, המנהיגים והתופעות ההיסטוריות המועלות על ידו – ייבחנו בהקשר היסטורי, חברתי או פוליטי. מה שיעניק לתלמידים לא רק את האפשרות להכירם אלא להיחשף ולנתח את התופעות במסגרתן צמחו ופעלו. כך למשל אבות הציונות נלמדים בספרי האזרחות כתוצר של תקופת ההשכלה והלאומיות; המהפכה החוקתית כתוצר של זרם הליברליזם המערבי; ובג"צ אליס מילר כביטוי לאידיאולוגיה הפמיניסטית ותנועות קידום הנשים שהחלו פועלות ומשפיעות באירופה וארה"ב. הרי לכל תוצאה יש סיבה.
פרס איש רחב אופקים. מי מתאים ממנו לשמש מחנך לאזרחות? לזכותו עשרות שנים בזירה הפוליטית ומאות ספרים על המדפים. היכרות אינטימית עם תהליכי קבלת ההחלטות בכל הדרגים. מי שיזכה לקבלו כמורה לאזרחות – הרוויח.
אבל רגע, אותו מורה לאזרחות, זה אשר כפי שציינו לא אמור להסתפק בתיאורים וסימנים אלא לחשוף תהליכים ולהבהיר את מקור ההתפתחויות, ייתכן שזילזל לרגע בתפקידו? שמבלי לשים לב חסך מן התלמידים התבוננות מעט מורכבת, זו שקושרת בין סיבה לתוצאה בכל הקשור למתרחש בעזה? נכון, בראש החמאס עומדים מנהיגים ש"מחברים פצצות עם ילדים". אכן, בעזה שולט ארגון ש"מוטט להם את הדמוקרטיה", אבל מדוע החמאס שולט בעזה? ומה הוביל לכך שהיישובים הסמוכים מופגזים על ידו ללא הרף? את זה לא הסביר פרס לילדים.
חבל. שכן אם היה מסביר היה נאלץ להבהיר כי החמאס ביסס את שלטונו הפוליטי והטריטוריאלי בעזה בעקבות הליך ההתנתקות, ששמעון פרס, לצד אריאל שרון, היה אחד מנשאיו. ואולי אף היה מרחיק לכת כמה שנים לאחור – מורה לאזרחות אינו חוסך מתלמידיו הקשרים היסטוריים – ומזכיר כי עוד לפי החמאס, הוכנסו לעזה וליריחו גדודי הפתח, שגם הם לא בדיוק תרמו לדמוקרטיה של האזור וודאי לא היו חתומים על אמנות לזכויות הילד, עליהם, מה לעשות, גם לא חתום החמאס.
כן, אחרי מאבק נוקב של גירוש אותו פתח לתוניסיה מלבנון היה מי שחשב לרגע שהדבר הנכון הוא להשיבו לשכנות עם מדינת ישראל. שוב, היה זה שמעון פרס. פרס שצעק למנחם בגין, שזיהה את ערפאת כטרוריסט חסר תקנה: "אל תהלך עלינו אימים". הוא מי שכפה את נוכחותו בדמות רשות פלסטינית במרכזה ובדרומה של מדינת ישראל. לצד יצחק רבין, במקרה זה.
אך המורה לאזרחות שמעון פרס מסתפק בתיאורים. לא בהוראת תהליכים. כאילו יש ארגון חמאס רצחני המשתמש בילדים פלסטינים כבפצצות, שהחליף ארגון פתח שזיהה ילדים יהודים כיעדים לגיטימיים, ששניהם פתאום נחתו כאן, בלי ששום סיבה הובילה להופעתם, לא הכרעה או אישיות, לא קונספציות שגויות או מישהו שעשה טעות. בלי לתת לתלמידים הרכים מפתח לניתוח סיבתיות התהליכים או יכולת למנוע את שכמותם בעתיד כאזרחים.
הנטייה שלא לציין בפני התלמידים כי המורה המכובד היה אחד מהדוחפים לתהליכים שהובילו להגעת ראשי החמאס לעזה בעייתית בכל הקשור לגילוי נאות. מכעיס, אך עם זה אפשר לחיות. אבל המחשבה שניתן ללמד שיעור אזרחות על עזה והחמאס בלי להידרש לכך כי מדובר בפירות המיידיים של הליך ההתנתקות, כבר מעלה תהיות נוגות: האם זו בורות? האם המורה לא קושר בין התופעות?
לאחרונה אנו נבוכים מן הידע הכללי המוגבל והיכולת האינטלקטואלית הבעייתית שמפגינים מורים ישראלים לאזרחות בשלל שאלונים ומבחנים מקומיים ובינלאומיים. אם אזרחות אינה הוראת התוצאות אלא חשיפת התלמידים לסיבות, הרי שהמורה שמעון פרס לא עומד לתקן את הרושם. את הסיבות להופעת החמאס בעזה – הוא ימנע מללמד את תלמידיו. בפעם הבאה שערוץ תקשורת יתכוון להעביר בשידור חי שיעור אזרחות (צעד מבורך) – שיבחר מורה טוב. לאו דווקא סלבריטאי.
ד"ר אודי לבל, מרצה בכיר לפסיכולוגיה פוליטית במכללת ספיר ובמרכז האוניברסיטאי באריאל
לפנייה לכתב/ת 
